הסופר אהרון אפלפלד בחר בשפת העשן, שפה של עקבות, של רמזים כדי לספר על "שם" על הניצולים, על אנשים שנותרו בחיים אחרי השואה וניסו ליצור לעצמם חיים חדשים.
אפלפלד, שנולד ברומניה בשנת 1932, גורש עם משפחתו לאחר הפלישה הנאצית לגטו צ'רנוביץ', שם נרצחה אמו. הוא נשלח עם אביו למחנה עבודה, ברח ממנו כשהיה ילד בן שמונה והצליח לשרוד ביערות כשהוא חובר לכנופיות שונות ברחבי אוקריאנה. הוא הגיע לישראל בשנת 1946 וכאן פגש את אביו.
"עשן" הוא לא ספר שואה במובן הקלאסי; הוא עוסק באירועים שהתרחשו בזמן המלחמה ואחריה, אבל הוא כתוב באיפוק. אין בו תיאורים מפורשים של הנעשה במחנות, אבל יש בו דמויות במנוסה, במסע הישרדות, בניסיון תקומה מחודש לאחר עקירה והגירה. הדמויות של אפלפלד מנסות להמשיך לחיות.
להאזנה להסכת:
