הספר הזה יצא בתקופה רגישה, זמן קצר אחרי מלחמת לבנון השנייה, שבה איבד דויד גרוסמן את בנו. ולכן הוא גם נקרא בהקשר הזה: מלחמה שאף פעם לא די לה, והורים החרדים לאבד את ילדיהם.
"אשה בורחת מבשורה" מתאר משפחה, לכאורה רגילה, אמא אבא ושני בנים, בירושלים. כשמתחיל מבצע צבאי בשטחים, והבן החייל נקרא להשתתף בו, האמא לא מסוגלת לשאת את החרדה מפני הבשורה, ויוצאת מהבית. הולכת.
זהו רומן רחב יריעה של דויד גרוסמן, שמזחיק בין דפיו את הוויית החיים הישראלית.
הספר נפתח בבית חולים בזמן מלחמת ששת הימים. שלושה נערים בני 16 - אורה, אברם ואילן, נמצאים בבידוד. בתחילה נראה שאורה ואברם מתקרבים, אולם בסופו של דבר אורה מתאהבת באילן ובהמשך הם מתחתנים. אבל המשולש הזה לא ניתק. כמה עשורים לאחר מכן, הבן הצעיר של אורה ואילן, עופר, יוצא למבצע צבאי גדול. אורה כל כך חרדה מפני בשורה מרה מחיילי קצין העיר, שהיא יוצאת מהבית ומתנתקת מהעולם, לוקחת איתה את אברם, אביו הביולוגי של עופר. הם הולכים בשביל ישראל, מדברים את סיפור חייהם, ובעיקר אורה היא זו ששומרת על בנה דרך הדיבור עליו.
מטרת הטיול היא לדבר על עופר, אבל כך נפרש סיפור חייהם - הנפילה בשבי של אברם במלחמת יום הכיפורים, הדיכאון ששקע בו, התפרקות הקשר בין אורה ואילן. אבל גם סיפור חייה של הישראליות נפרש דרכם: המלחמות והמבצעים הצבאיים, הסכסוך עם הערבים, בעוד השניים משוטטים בשביל ישראל, ישנים בטבע, חווים את חבלי הארץ ונופיה, והשאלה הגדולה של הספר נשארת פתוחה.
