תיכון ממלכתי-דתי בנתניה של שנות ה-80. כאוס רעיוני, כאוס רגשי. הרומן הראשון של דרור בורשטיין, שלפני כן פירסם שירה, ושקד על דוקטורט בספרות עברית, הוא רומן שיש בו יסודות ריאליסטיים לצד יסודות מוחרגים מן המציאות, מוטרפים. ויש בו אהבה לספרות העברית, ואולי לא בכדי הוענק לגיבור שם המשפחה "ברנר".
בשנת 1987 מגיע ישעיהו ליבוביץ' להרצאה בתיכון דתי בעיר נ' שליד הים. באותו בוקר, כבכל בוקר, עומד סגן המנהל בפתח הבניין וממשש את גוום של התלמידים כדי לבדוק מי מהם אינו לובש ציצית.
אבל בסוף, במקום הרצאה של לייבוביץ', נפתחת בבית הספר חקירת משטרה. שערי בית הספר ננעלים עליו ועל התלמידים אבנר ברנר, עמוס פוקס ויוסי ארליך, ועל בית הספר כולו. מכאן מתחילים להיפרש סיפורי המשפחות של שלושת הנערים, השלובים אלו באלו ואף בפרשת פשע נוסף שעתיד להתרחש בקרוב מאוד, ובמסע מסתורי ורחוק לחלל, המרחף כל העת מעל הרומן.
רומן מקורי שבודק האם ייתכן קיום עברי מחוץ לעולם של מצוות.
