רנה ואני מכירות הרבה מאוד שנים. מדובר בהיכרות ספרותית, אישית, ובשנים האחרונות גם היכרות רוחנית. הספר "איך כדאי לחיות" כמו מזקק את כל החלקים האלו. הוא נכתב בכנות ובאומץ גדולים, כמסע אישי, נשי וייחודי למעמקי התודעה, הכי עמוק שאפשר.
המסע הזה התחיל באייוואסקה ובכל מה שהביאה איתה, המשיך בפטריות שרק העמיקו וחיזקו את הדרך פנימה, המשיך בנשימות, במסע רוחני להודו (אזהרת טריגר, גורו אובססיבי, דו"ח רביעי בספר), בלימודי יוגה מעמיקים בצ'כיה ועוד ועוד.
אני זוכרת איך הספר התפרץ ממנה קיץ אחד. היא ישבה מול המקלדת, כמו הולחמה לכסא והקלידה והקלידה. כל התובנות והנסיונות שלה בנושאי פסיכדליה, מיסטיקה ותודעה, בכל מה שזה עושה לנפש ולגוף ולחיים עצמם שלעולם כבר לא יהיו כמו שהיו וטוב מאוד שככה.
זהו ספר אחר, פועם, בוער. ספר שנראה שהכותבת שלו חוותה שינוי תודעתי אמיתי ועשתה ככל שביכולתה כדי להעביר אותו לקוראיה וקוראותיה, לנסות ולגרום להם לחוות את החיים באופן השלם והמלא ביותר האפשרי.
זהו ספר אחר, ספר שמתפוצץ מתוך תודעה משתנה. ספר שמשנה את מי שקורא אותו. הקריאה היא על אחריותכם בלבד, אבל אני מציעה לכם להיות חסרי אחריות ולזנק פנימה.
