"אני לא אותה שרון. אני לא אותה אשה. לא אותה אמא, אני צוללת לתהומות ומוצאת כוח לצאת מהם.המיזם הזה הפגיש אותי שוב עם הבית עם החשיבות שלו. החשיבות של החפצים. הספסל שנשרף לחלוטין ושמאיה חידשה באהבה, והוא עטוף בזהב. עדיין אין לי בית, אבל זה מחזיק תקווה ונותן אפשרות לדמיין שאי פעם החפצים יהיו מונחים בבית. הייתי קיבונציקית אנונימית. הכל נמחק. הכל נשרף. אני לא יודעת לאן אחזור. אבל אני יודעת שאני מסוגלת. אני מבינה שלהחזיק תקווה נותן ריפוי. החפצים חודשו ואנחנו מתחדשים יחד איתם."
שרון בבית ההרוס שלה על הספסל. לפני השיקום. צילום: שונית פלקו זריצקי.
במיזם "חפץ מעבר"- פרוייקט נפשי, רגשי ואמנותי, בקשה קבוצת נשים שבראשה טל סטרלין הלפרין, לשקם עבור ניצולי אסון 7 באוקטובר את חפציהם הביתיים שנשרפו והושחתו. ספסל שרוף נשזר בזהב, כורסא ותמונה נקובות כדורים חודשו, אוסף חנוכיות ובו גם פמוט שחייל מצא בעזה, ויטראז', קשתות שהפכו למראה, חשבונייה וכלי הציור של אביב אצילי ז"ל, שרעייתו ליאת חזרה משבי חמאס, כולם הגיעו אל המעצבת והמשפצת מאיה גל שאספה אליה פיסות שבורות ושרופות והפיחה בהם חיים חדשים, בלי למחוק את עקבות ההרס והטראומה שגם החפצים עברו, עקבות שריפה, נקבי כדורים, וביניהם גם המראה והספסל של שרון שגב ניצולה מבארי, שלושתן בשיחה חשופה עם רותי קרן ב"מאחורי הקלעים" מחר- שישי 26.7.24 ב- 18.00 ("כאן תרבות"- 104.9 ובהסכת) על הממד התרפויטי של שחזור החפצים עבור השורדים, ממש כמו במשמעות המושג הפסיכואנליטי "חפץ מעבר" שטבע ד"ר וויניקוט, עבור התינוק בפרידה מאמו.
האזינו לריאיון המלא- בהסכת מאחורי הקלעים עם רותי קרן:
"כשנכנסתי לבית של שרון, זה היה בוקס בבטן. הריח, ההרס הנוראי. הרגשתי לא נעים, כי האהבה שלי היא לחומר, באשר הוא. והיה שם המון חומר שעבר תהליכים כואבים וקשים. אבל כחומר הצלחתי לראות, קשה לי להגיד את זה, אבל הצלחתי לראות משהו יפה. ורציתי מכל מה שראיתי שם לעשות לשרון מלא לבבות בבית. התביישתי לבקש אפילו לקחת, כל מיני רעפים, חלקים מהרצפה, דברים חלודים שלא מזהים מה הם. מצאתי ידית, ידית של דלת ממה שנשאר. ושרון אמרה : קחי. לקחתי קצת ובאמת חשבתי איך אני עושה מכל הדבר הזה זיכרון חיובי. ואיך שניגשתי לספסל השרוף, ניקיתי אותו, וליטפתי אותו. ושם ידעתי איך הוא ייראה בסוף. ידעתי שאחזיר אותו להיות חזק ואיתן במלוא הדרו שזור בזהב עם הצלקות". מספרת מאיה גל, שאספה לסטודיו שלה את החפצים ההרוסים והפיחה בהם חיים חדשים.
בפעם הראשונה שהתיישבה על הספסל של שרון אחרי השיקום, אז, רק אז יכלה להתפרק. "פשוט ישבתי ובכיתי".
טל סטרלין הלפרין יזמה את הפרוייקט הייחודי הזה, מתוך תחושה שהשורדים אמנם קיבלו המון תרומות, אבל צריך לתת להם משהו מעבר. חפץ מעבר. ועלה הרעיון של שיקום החפצים הביתיים, בלי לטשטש את מה שעברו. "המשפחות שהיו נצורות שעות בממ"ד, החפצים הם העדים והעדות למה שקרה בבית שלהם, זה חלק מהתהליך והכוח שניתן להם כשאנחנו מאפשרות לשקם את החפצים האלה. יש הרבה שיחות עם בני המשפחה, הם באים לסטודיו, הם מספרים, אפילו על רגעים שלא יכלו לדבר עליהם קודם. זה תהליך תרפויטי יוצא דופן וגם אני כבר בן אדם אחר היום".
להאזנה לפרק - https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8278/777075/
