"פוליטיקה בזויה על הדם של הילדים שלנו": המלחינה שאיבדה את בתה בנובה על מירי רגב

ב-7 באוקטובר הקרוב, בית האופרה הישראלית יציג יצירה מוזיקלית חדשה בשם "קדיש, אוריה וגטו טרזין". היצירה נכתבה על ידי המלחינה חני ריקרדו, שבתה, אוריה ליטמן ריקרדו ז"ל, נרצחה בטבח בפסטיבל הנובה. חני ריקרדו, אמנית שיצירותיה משקפות את הכאב האישי שלה, תיארה את תהליך היצירה ואת החיבור הרגשי העמוק שלה ליצירה בתוכנית "גם כן תרבות" בהנחיית גואל פינטו. כאשר נשאלה לגבי הטקס הממלכתי לציון שנה לטבח, ריקרדו הביעה ביקורת חריפה על התנהלות הממשלה - ובמיוחד על שרת התרבות מירי רגב. "מירי רגב היא חדלת אישים. שהיא תבוא ותישא דברים עם הפוליטיקה הבזויה שלה על הדם של הילדים שלנו? שתתבייש לה," היא קובעת, ומוסיפה, "לא אגיע לשום טקס, אני לא צריכה את הטקס שלהם, שייקחו את השישה מיליון ושיתנו לאנשים שכל כך זקוקים לזה. יש כל כך הרבה אנשים שחיים בין הבית שלהם לחניון רעים וליער שקק"ל נטע על השם של הילדים שלנו. יש כל כך הרבה שורדים שמשוועים לעזרה, ויש מעגל שלישי ורביעי של ילדים שאיבדו עשרות חברים במסיבה הזאת ואף אחד לא רואה אותם ממטר. תיקחו את השישה מיליון האלה ותתנו את זה למי שצריך. תורידו, תכריזו על יום אבל לאומי, תורידו את הדגל לחצי התורן, תשמיעו צפירה, תעברו לדום ותשתקו. זה הכול." 

הביקורת של ריקרדו על רגב נמתחת גם אל התנהגותה כלפי אישי ציבור אחרים. כזכור, רגב טענה כי הצעת הנשיא הרצוג לטקס מראה כי הוא בחר צד."הנשיא הרצוג הוא איש חם שלא מחפש את הפאר. הוא ורעייתו מיכל המדהימה הם חלק מהעם הזה. והוא בחר צד. יישר כוח - הוא בחר בנו. אלו שאכלו את השבעה באוקטובר בצורה הגרועה ביותר, הקטלנית ביותר," נזכרה ריקרדו, והוסיפה ביקורת נוספת על רגב "היא מגדירה אותנו כרעשים? יהיה רעש. כולה רעש וצלצולים, שתעזוב אותנו בשקט. אנחנו לא רוצים אותה. בטח לא בטקס. בשבעה באוקטובר אני מזמינה את כולם - תבואו לקדיש. הקדיש מזכיר 405 ילדים שנרצחו. זה הקדיש לטרזין ולילדים, לבת האישית שלי, אבל כפי שאני תמיד אומרת, אוריה זו הבת שלי וכל השאר ילדים שלי והם מוזכרים בקדיש, כולם".

חני ריקרדו החלה לכתוב את היצירה לפני השבעה באוקטובר, מכיוון שרצתה לכתוב אודות המלחינים היהודים שנרצחו בגטו טרזין. אחרי האסון הפרטי והלאומי שחוותה,  החליטה לחבר בין אלה שהלכו בשואה לבין האובדן שלה - וגם בין מילות תפילת תהלים למילים משיריו של הזמר טונה, אותו העריצה בתה. "אני רוצה להתעסק בלהביא את האור. להפיץ את האור של אוריה."

היצירה משלבת בתוכה גם אזכורים לשואה, עם חיבור בין האובדן הפרטי של ריקרדו לבין האובדן הכללי של יהודים בשואה. ""מה שקרה בשבעה באוקטובר זה אחד לאחד שואה. הם לקחו אלמנטים שקרו בשואה והם עשו אותה. ואני, מבחינתי אני דור שני לשואה, לשרדי שואה, דור שלישי ורביעי ומי שלא שרד את השואה שנרצח שואה, חוקרת את המוזיקה של מאכילים יהודים שנרצחו בשואה ועכשיו אני עוברת שואה משל עצמי ואני מסתכלת על סדר הגודל של ה... המסה של הילדים שנרצחו והאנשים בקיבוצים והחיילים, זו שואה ומי שלא מבין את זה, שיתעורר. ואני אגיד לך יתרה מכך, זה לא רק שזה שואה בממד, שזה קרה בארץ, זה שואה," אומרת ריקרדו, "גם בטרזין הם באו ועשו סיור כזה ואמרו, איזה יופי. ויושבים למעלה מ100 איש במרתפי הנאצים של המאה ה21, הטרור האיסלאמי, והצלב האדום, הקצב האדום - לא מעניין אותו.."