כאילו שזה תמיד היה כאן
המשפט הזה יחד עם הנחת יד על הלב, והעיניים הפעורות בהשתאות חוזרת על עצמה שוב ושוב אצל מבקרי הספרייה הלאומית החדשה.
אנשים מלטפים את קירות המבנה, לא רק כדי לחוש את החומר אלא מתוך ביטוי רגשי, ולמרות שזהו מבנה עצום ממדים, הוא מזמין להיכנס אליו, והבא בשעריו, אל אולם הקריאה הספירלי המרהיב, או אל המטמון משם שולף הרובוט את הספרים ומעבירם לספרנית בלי מגע יד אדם, או אל תערוכת המוצגים הנדירים, ועד שהוא יוצא אל הגן ופוגש את פסל אותיות האור, האורח מרגיש שהוא בבית
מנהלת הפרוייקט מטעם הספרייה הלאומית, אפרת פומרנץ, מספרת לרותיקרן ב"מאחורי הקלעים" על תהליך תכנון ובנייה שארך 13 שנים. אדריכלים ששהו במקום ימים שבועות וחודשים, חקרו את האבן הירושלמית המקומית, כדי שהמקום יקרום אבן עץ וזכוכית באופן מושלם.
כדי לדייק את העבודה, הם בנו "מוקאפים" (דגמים אחד לאחד): קירות, פינות, מעקות, אביזרים - וקיר בגובה 9 מטר. הקיר נהרס לאחר שמילא את תפקידו - שמש רק כאבן בוחן.
הסיפור מאחורי מבנה הספרייה הלאומית החדשה, תכנית בת שני חלקים, הסיפור האדריכלי והרגשי של המקום שמשמש מדי יום אלפי קוראים ומבקרים.
