השנה האחרונה הייתה קשה במיוחד לנפש - גם שלנו, וגם של המדינה כולה. רותי קרן שוחחה בפרק האחרון של "מאחורי הקלעים" עם ד"ר ערן רולניק, פסיכיאטר-פסיכואנליטיקאי והיסטוריון על הטראומה האישית והקולקטיבית. ד"ר רולניק מסביר כי המצב הפוליטי והחברתי המורכב מחייב אותנו לבחון את עצמנו בצורה אמיצה. לדבריו, דווקא הודאה בתבוסה עשויה להביא להחלמה רגשית.
להאזנה לשיחה המלאה עם ד"ר ערן רולניק ב"מאחורי הקלעים"
בסופו של דבר, היהודים הם עם של מפסידים
אחת הטענות המרכזיות של רולניק היא שהזהות היהודית בנויה על היכולת להתמודד עם תבוסות ולהישאר חזקים: "רואים שבשנה הזאת אנחנו מגיבים ממקומות פרימיטיביים יותר," הוא אומר, ומוסיף "התחזקו דחפי מוות יהודיים, ואנחנו בתוך אורגיה של רגש ונקמנות.". לדבריו, עלינו להכיר במגבלות הכוח שלנו ולהתמקד בשיקום החטופים ומשפחותיהם:"בסופו של דבר, היהודים הם עם של מפסידים," ד"ר רולניק מסביר "הפסדנו כל כך הרבה פעמים ונשארנו מה שאנחנו. משום מה, אנחנו מתעקשים עכשיו להפוך תבוסה לניצחון - וזה לא יקרה. זה לא יקרה, וכדאי שנעשה משהו עם המפלה".
אחת הטענות המרכזיות של רולניק היא שהזהות היהודית בנויה על היכולת להתמודד עם תבוסות ולהישאר חזקים: "רואים שבשנה הזאת אנחנו מגיבים ממקומות פרימיטיביים יותר," הוא אומר, ומוסיף "התחזקו דחפי מוות יהודיים, ואנחנו בתוך אורגיה של רגש ונקמנות." לדבריו, עלינו להכיר במגבלות הכוח שלנו ולהתמקד בשיקום החטופים ומשפחותיהם:"בסופו של דבר, היהודים הם עם של מפסידים," ד"ר רולניק מסביר, "הפסדנו כל כך הרבה פעמים ונשארנו מה שאנחנו. משום מה, אנחנו מתעקשים עכשיו להפוך תבוסה לניצחון - וזה לא יקרה. זה לא יקרה, וכדאי שנעשה משהו עם המפלה".
אנחנו לא הייטק ניישן, אנחנו הייטק שטעטל
רולניק מתאר כיצד בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, הציבור הישראלי עבר מפסיכולוגיה של רוב לפסיכולוגיה של מיעוט נרדף. "הישראלים חשבו שהם רוב של משהו," הוא מציין, "ואז הם גילו שהם נורא פגיעים." המתקפה הביאה לשינוי פסיכולוגי עמוק, שהוביל לנכונות להקרבה כמעט חסרת שיפוט ולהתנהגות קיצונית. לצד האמפטיה, מביע הד"ר ביקורת חדה על החברה הישראלית: "אנחנו עם גס רוח ויהיר. לא הייטק ניישן, אלא הייטק שטעטל," הוא אומר. לדבריו, ישראל היא "שכונת יוקרה" בתחומים מסוימים, אך הישגיה שבריריים ותלויים במידה רבה במשאבים שאינם תמיד קיימים.
אני אומר דווקא: צאו והשתגעו!
איך מאחים את הפצע? ד"ר רולניק ממליץ דווקא לאמץ את הטראומה והכאב. "צאו מהאפטיה שלכם, מהשאננות," הוא דורש, ומעודד איחוי פנימי בעזרת איחוי חברתי, "היו במחיצת אנשים אחרים שכואבים את הכאב שלכם, חפשו את המשותף עם ציבורים גדולים. צריך להתחבר לחלקים דחפיים - לבטא זעם, מורת רוח. הגיע הזמן - אני קורא להשתגע!"
