מטושים, איכונים, בידודים, חיסונים: לפני חמש שנים נאלצנו להתרגל להנחיות חדשות, הרגלים חדשים וחרדות חדשות, עם פרוץ מגיפת הקורונה. בסערת האירועים הנוכחית בישראל קשה לזכור עד כמה המחלה הזו טלטלה את עולמנו ושינתה אותו מן הקצה אל הקצה, האיצה את התלות שלנו בטכנולוגיה, מיזערה קשרים ומגע גופני, סדקה את אמון הציבור בשלטון ובמוסדות הרפואיים – אבל גם פתחה לנו אופקים חדשים. האם משהו מכל זה נותר?
"כאן תרבות" ציינה חמש שנים לפרוץ מגיפת הקורונה בתוכניותיה השונות, שבהן ניסינו להבין כיצד הקורונה השפיעה על התרבות, האמנות, הספרות, החינוך והחברה, ומה מכל ההשפעות האלה נשאר איתנו לאורך זמן, ומה היה אפיזודה חולפת.
בתוכנית "שלושה שיודעים", שוחח אורי גוטליב עם האימונולוג פרופ' סיריל כהן מאוני' בר אילן, על פיתוח החיסונים לקורונה בזמן אמת, על ערעור אמון הציבור במוסדות הרפואיים וגם על היכולת שלנו להתמודד עם המגיפה הבאה, שהיא רק עניין של זמן: "אנחנו מתכוננים", אמר פרופ' כהן, "אנחנו מעריכים שיש 25 משפחות של וירוסים שיכולים לגרום לפנדמיה כזו, ומה שעזר לנו בקורונה זה שהיה לנו ידע מוקדם עם הבן-דוד שלה, 20 שנה קודם לכן, הסארס, ידענו איפה עקב אכילס שלו. לכן, היום - גם אם לא יודעים בדיוק מי יהיה הנציג של אותה משפחה שיגרום לפנדמיה – מנסים ללמוד מהם עקבי האכילס של המשפחות השונות כדי לפתח חיסון או תרופה מבעוד מועד. אנחנו חייבים מידע מוקדם כדי להיות ערוכים לפנדמיה הבאה".
בתוכנית "גם כן תרבות" קיים גואל פינטו כמה שיחות על השפעת המגיפה על מערכת החינוך, על תיאוריות קשר שנולדו בעקבות הקורונה ועל השינוי שגרמה בעולם האמנות. נחום בלס, חוקר ראשי וראש תוכניות מדיניות החינוך במרכז טאוב, דיבר על התמודדותה של מערכת החינוך עם מגיפת הקורונה ועל השפעתה של המגיפה על התלמידים. הוא טען כי "עד היום אין הערכות של משרד החינוך למצבים של חירום ובכל פעם שקורה מצב כזה - מאלתרים. למדנו על בשרנו עד כמה ההיבט החברתי של בית הספר חשוב לא פחות מההיבט הלימודי. היו לזה השפעות וגם יהיו לזה השפעות אורך שעדיין עדיין לא ברורות לנו: עלייה מסויימת בשיעורי נשירה, באלימות, בניכור בין תלמידים".
עם ד"ר עומר יעיר, עמית מחקר במכון חירות ואחריות, שוחח גואל פינטו על תיאוריות קונספירציה, ובשיחה נחשף נתון מדהים: "30 אחוזים מהישראלים מאמינים שהסכנות של החיסונים לקורונה ותופעות הלוואי מוסתרות מהציבור על ידי הממסד", אמר ד"ר יעיר, "זו אחת התאוריות הכי נפוצות" 'יש דברים רעים שקורים עם החיסונים ואף אחד לא אומר לנו את האמת'. זה הרבה מאוד אנשים - אחד מכל שלושה". מצד שני, הוא הסביר ש" לא נמצאנ עלייה לאורך השנים, מ-2020 ואילך, בישראל ובארה"ב, באמונה בתיאוריות קונספירציה בנוגע לקורונה. חלק מהאנשים שמאמינים היום והאמינו אז בתיאוריות קונספירציה לגבי וירוס הקורונה, נטו כבר לפני כן להאמין לתיאוריות קונספירציה לגבי וירוסים אחרים. עם זאת, בחודשים הראשונים, הקשים, בהחלט הייתה חשיפה גדולה יותר של אנשים שונים לתיאוריות קונספירטיביות".
ד"ר אלעד ירון, חוקר ואוצר אמנות עכשווית, דיבר על הטרנד בימי הקורונה – אמנות מקוונת, טרנד שלא שרד את מבחן הזמן: "ברובן, העבודות והתערוכות המקוונות לא נשארו. בסופו של דבר המוזיאונים יודעים שהקהל שמרני ברובו ומחפש לראות את המקור, את היצירה המקורית". עם זאת – בעולם האמנות דווקא היה דבר שהשתנה משמעותית, לאורך זמן: המכירות הפומביות. "כאן חל שינוי ענקי", הסביר ד"ר ירון, "ב2019 מכירות פומביות אונליין היוו פחות מ10% מהמכירות הכלליות, וב-2020 הן כבר היוו 25%. העלייה הזו התמתנה אך שרדה - היום מדובר על יותר מ-15%".
בתוכנית "מה שכרוך" תהו מיה סלע ויובל אביבי עם המשוררת, הסופרת ועורכת ספרות המקור בהוצאת "כתר", ד"ר יערה שחורי, מדוע אין הרבה יצירות ספרותיות שעוסקות במגיפה, והיא אמרה שאכן, "לגבי הפרוזה לא מוצאים המון – נמצא סיפורים קצרים, אנתולוגיות שהיו יוזמות בזמן הקורונה, בניסיון אובססיבי לתעד את הרגע, אבל יצירות פרוזה גדולות מאוד על הקורונה, מעין ניסיון לעשות 'דיקמרון' של ימינו, לא בטוחה שנמצא. מיד אחרי הקורונה התחילה מהפכה משפטית ואחרי זה שבעה באוקטובר - ולא היה זמן לעכל".
נדב הלפרין חזר למאמר של הסופר דויד גרוסמן שהגדיר את הקורונה כמאורע "בקנה מידה תנ"כי", וניסה להבין מה זה אומר – אירוע בקנה מידה תנ"כי: "התנ"ך אומר לך – 'יש הרבה אירועים והרבה אנשים, ולא כולם חשובים. בני ישראל הם עבדים במצרים מאות שנים - אני לא מרבה לספר לך על זה, עד שבא איזה משה אחד לשנות את המצב'. ההיסטוריה חשובה רק כאשר קורה אירוע שמשנה את המצב הקיים. לכן, כשאתה אומר שהקורונה היא אירוע בקנה מידה תנ"כי, אתה מעיד בזה שאתה מרגיש - כמו שדויד גרוסמן כתב בטקסט שלו - שקורה משהו שמשנה את פני הדברים".
ובתוכנית "יום יום", דיבר אלעד בר-נוי על ההשפעה של הקורונה על הדור שסבל ממנה, אולי, יותר מהכל – דור הזד. חוקרת הצעירות ד"ר רוני איל לובלינג, אמרה שמה שקרה לבני הדור הזה היה משמעותי ביותר: "אחד הדברים שקרו להם בעקבות הקורונה, ועל אחת כמה וכמה עם פתיחת המלחמה, היה אובדן אמון בממסד: בגלל שהיה כזה כאוס, קודם בקורונה ואחרי זה במלחמה, נוצרה תחושה של – 'מי בעצם שומר עלינו?!?'. תמיד יש תחושה שיהיה מישהו מבוגר מאיתנו בהרבה שישמור עלינו - וזה קרס. אז מצד אחד יש אצלם חוסר אמון בממסד אבל מצד שני יש התגייסות: יש פטריוטיות גדולה, רצון לשרת בצבא, במובן של – 'אולי המדינה לא שומרת עלינו, אבל זה מה שיגרום לנו לעשות את כל מה שאנחנו יכולים. עם כל הלגלוג על בני נוער וצעירים – רואים שבהרבה מובנים הם לוקחים המון אחריות. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחשוב שהם יעשו את זה בעצמם: כחברה, כהורים, כקהילות וגם ברמה של מדיניות – אנחנו חייבים לראות מה אנחנו צריכים לעשות כדי לתמוך בהם".
