פרופ' תהילה רפאלי מאוניברסיטת בן-גוריון התעניינה זמן רב בהשפעה של המציאות הבטחונית בישראל על בריאות הנפש של צעירים. המחקר שהובילה עם ד"ר סתיו שפירא על הקשר בין השניים קיבל תפנית מפתיעה בשבעה באוקטובר - כאשר המציאות הבטחונית השפיעה כמעט על כל ישראלי, אבל על צעירים במיוחד. "רבע מההרוגים ב-7.10 היו בגילאי 20 עד 24", פרופ' רפאלי מסבירה לאורי גוטליב ב"שלושה שיודעים", "הרבה מאוד חטופים היו בגילאים האלו ועדיין בשבי. זאת אומרת, יש לנו גם צעירים שנפגעים בעצמם וגם הרבה מאוד מעגלים שקשורים אליהם, שנפגעים כתוצאה מזה".
האזינו לשיחה המלאה עם פרופ' תהילה רפאלי>
הדו"ח שפרופ' רפאלי פרסמה לאחרונה חושף נתונים מדאיגים: שיעורי הפוסט-טראומה, הדיכאון ותחושת הבדידות בקרב צעירים וצעירות בישראל בגילאי 18–30 זינקו בעקבות מלחמת חרבות ברזל. לטענתה, "מדובר בקבוצת גיל שנפגעה אנושות – ולא זוכה למענה". הנתונים מדאיגים: 42% מהצעירים עונים להגדרה הקלינית של פוסט-טראומה, ו-24% לדיכאון קליני. אך לפי דו"ח מבקר המדינה, נרשמה רק עלייה של 1% בצריכת שירותי בריאות הנפש – פער שממחיש את חוסר המענה.
רפאלי הדגישה כי מדובר בקבוצה שנוטים לחשוב עליה כחזקה, אך בפועל היא אחת הפגיעות ביותר: "זו קבוצת גיל שמתמודדת עם החלטות חיים גורליות, עם שירות צבאי אינטנסיבי, פרידות, כניסה לעולם העבודה – ואז גם עם טראומות קשות כמו אובדן, חטיפה, לחימה או חיים לצד לוחמים".
לצד הקושי, עולה בעיה נוספת: שירותי בריאות הנפש בישראל פשוט לא מצליחים לעמוד בביקוש. "יש המתנה של חצי שנה לטיפול נפשי", רפאלי מציינת, "ומדובר במצוקה אקוטית. ראינו ירידה דרמטית בחוסן האישי ובתמיכה הסביבתית – שגם היא נשחקה: ההורים שחוקים או שהחברים שחווים מצוקה בעצמם".
רפאלי גם מצביעה על תופעה של התמודדות לא בריאה: "במקום לפנות לעזרה, צעירים רבים נוקטים באסטרטגיות רגשיות מזיקות – הימנעות, האשמה עצמית או שימוש בחומרים. זה רק מעמיק את המשבר". סכנה נוספת היא בעלי מקצוע ללא הכשרה מתאימה, המציעים טיפול נפשי גם לאותם צעירים אשר חווים משבר. "טראומה דורשת הכשרה מאוד ספציפית ומאוד מיוחדת, והיום יש הרבה אנשים שמציעים טיפול בלי ההכשרה הזאת", רפאלי מזהירה, וממליצה "שאנשים ישאלו מה ההכשרה של המטפלים שלהם. אם הם פונים לטיפול סביב דיכאון ופוסט טראומה - להבין האם בכלל יש למטפל את ההכשרה המתאימה להתמודד עם זה".
המסר של רפאלי חד וברור: "הצעירים האלה הם דור העתיד – ואם לא נדאג להם עכשיו, כולנו נשלם את המחיר. צריך תגבור דחוף של שירותי הטיפול, הסרת חסמים בירוקרטיים, והבנה ציבורית שמי שפונה לטיפול – לא חלש. הוא עושה את הצעד הכי חזק שיש".
