כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.
Electric Zoo - Show Me The Way
כבר יותר מעשור שאלקטריק זו, הפרויקט שמוביל הגיטריסט גל דווידסון, ממצבת את עצמה כמוסד בכל מה שקשור לגיטרות, דיסטורשן ופסיכדליה בטעם של פעם. בישראל של 2023, אלקטריק זו היא אחת מכמה אקטים בודדים באינדי המקומי שלא מפחדים להגיד "פעם היה יותר טוב", עם שילוב ממיס בין אסתטיקת רוק קלאסי ובלוז-רוק של הסיקסטיז והסבנטיז, סולואים שמזכירים גיטריסטים גדולים ואפילו הופעה חיצונית שמזכירה אגדות עבר. ולמרות הכמיהה לעבר, אלקטריק זו מעולם לא הפסיקה לצעוד קדימה. מאז אלבום הבכורה ב-2013, המוזיקה של הלהקה עברה שלב בכל אלבום, התפתחה לכיוונים חדשים, מבלי לצאת להרפתקאות שיטשטשו את סימן ההיכר שלהם. ההתפחות הזו סייעה להם למצוא בכל פעם קהל חדש ולצאת מגבולות הסצנה הישראלית, אל סיבובי הופעות באירופה, ארצות הברית ואסיה. הסינגל החדש, Show Me The Way, מבטא גם הוא שלב נוסף באבולוציה של הלהקה עם צלילים חדשים וטקסטורות זרות שדווידסון והחבורה עדיין לא חקרו. הלהקה שהייתה ידועה לרוב באיזון בין רוק מלוכלך ופסיכדליה צבעונית, מציגה כעת גרסה מהודקת ועדינה יותר, עם שיר שמפלרטט דווקא עם עולמות הסול והרית'ם אנד בלוז. הגיטרה, שבדרך כלל משתחררת להשתולל, עוברת הפעם מעין אילוף מחמיא ונעטפת בסאונד חמים ונעים לאוזן. ליין הבס הבולט דווקא מושאל מעולמות הFאנק והשירה של דווידסון גרובית ומלאת נשמה. אלקטריק זו שוב לא מפחדים לצאת מאזור הנוחות שלהם, וכמו תמיד זה נשמע מצוין.
ערן צור – החיים זה דבר רציני
כבר מתחילת דרכו המוזיקלית בהרכב טאטו, ומאוחר יותר עם כרמלה גרוס ואגנר, ערן צור החזיק תמיד בשילוב נדיר של היכולת ליצור שירים אלטרנטיביים עם זוויות אגרסיביות ובועטות, ובאותה נונשלנטיות להיות אחראי גם על כמה מהשירים העדינים והמרגשים ביותר ברפרטואר הרוק הישראלי. בכל נתיב שהוא התנסה בו, הנוכחות של אחד הקולות המזוהים בארץ לצד עולמות התוכן שתמיד מכילים מינון משתנה של אינטלקטואליות, מיניות, כאב, ורגישות מוגברת - הפכו אותו לאחת הדמויות החשובות בזירה המקומית. כזו שזכויות העבר שלה בתרבות רבות וברורות, אך בו בעת מסרבת להעלות אבק ולהתאבן בדימוי נוסטלגי. וכך, בכל פעם, כמו עוף החול, נולד מול עינינו ערן צור חדש. אם בגלגולו האחרון פגשנו אותו כחלק משלישית טריפולי (לצד שלומי ברכה ודני מקוב), שבה הוכיח צור שגם בגיל 57 הוא עדיין מסוגל להבעיר במות ולשחרר שירים מלאי הומור ורוח נעורים, לאחרונה הגיע שיר שמזכיר שוב שכוח היצירה שלו לא נופל גם כשמדובר בבלדות נוגעות ללב. "החיים זה דבר רציני" הוא פרי שיתוף פעולה ראשון בין צור לבין אלון עדר. המילים מביטות על החיים במלוא כובדם ודווקא ההבנה של הכובד הזה - מביאה עימה תחושת חופש. גם אם טעינו, הזרם ממשיך קדימה. כשמבינים את המחיר, אפשר להשתחרר משיעבוד לפחד ממנו. את המילים האלה צור הגיש לאלון עדר אחרי שהתרשם מהלחנים שלו, ועדר סיפק מלודיה שמצליחה לרגש באופן מאוד אופייני לו, ובו זמנית נשמעת טבעית לחלוטין בצמוד למילים של צור. התוצאה היא פרק חדש, בוגר, בשל ועדיין מרענן, בקריירה שגם ברגעים שלווים וענוגים - לא מפסיקה להפתיע.
Daisy Jones & the Six – Look At Us Now
בשנות השבעים כל נער עם גיטרה חלם להקים להקה ולכבוש את העולם. שני אחים לבית משפחת דאן השיגו את החלום הזה כשמפיק העל טדי פרייס הימר עליהם והציע להם להוסיף ללהקה שלהם את הזמרת דייזי ג'ונס. השיר הראשון שלהם יחד, Look at Us Now,שם אותם על המפה בענק. ההיסטוריה של המוזיקה מלאה בסיפורים כאלו. אלא שהסיפור הזה, של משפחת דאן ודייזי ג'ונס, הוא לא אחד מהם. הוא העלילה של הסדרה החדשה והמדוברת Daisy Jones & the Six של אמזון פריים. סדרה שהפכה לאחת הנצפות בשירותי הסטרימינג ברחבי העולם וחלק מהשירים שנכתבו עבור הלהקה הפיקטיבית שבמרכזה הפכו בעצמם ללהיטים בשירותי סטרימינג של מוזיקה. גם הסיפור וגם המוזיקה של הסדרה מושפעים לא מעט מלהקת פליטווד מק והמיזוג שיצר לימים המפיק ג'ימי אייווין כשחיבר בין סולנית ההרכב סטיבי ניקס לטום פטי ושוברי הלבבות (כך נוצר הלהיט Stop Draggin’ My Heart Around). יוצרי הסדרה לא מסתירים את ההשראה, הם מספרים שגדלו על המוזיקה הזו ועל המיתולוגיה של פליטווד מק; להקה של מגה כישרונות אינדיבידואלים שחברו יחד, התאהבו, רבו, וכתבו אחד על השני שירים שהפכו ללהיטי ענק. למרות העדר המקוריות בסיפור או במוזיקה, הסדרה Daisy Jones & the Six, והמוזיקה שנוצרה עבורה היא כיף טהור למי שמתגעגע לשנות השבעים ולימים המוזיקליים הנשכחים והנהדרים ההם.
David Kushner - Daylight
אם השם דיוויד קושנר לא נשמע לכם מוכר, אל תדאגו. הבחור בן ה-22, במקור מפרברי שיקגו וכעת מתגורר בלוס אנג'לס, עושה את הצעדים הראשונים שלו אל עבר ראשי המצעדים ומסתמן שהשיר החדש שלו הולך ללוות אותנו להרבה מאוד זמן. קושנר התפרסם עוד בשנה שעברה בטיקטוק (כי איפה עוד אפשר להתפרסם בימינו?) כשהחליט להעלות לרשת החברתית את השירים שכתב והלחין, ומאז האפליקציה ממלאת תפקיד משמעותי בהתפתחות הקריירה המוזיקלית שלו, כשהתחיל לצבור מעריצים ולהבין את הכוח העצום והפוטנציאל שאפשר להפיק ממנה. "זה התחיל כדבר מהנה, בהחלט לא תכננתי לשווק את המוזיקה שלי. לפני 15 חודשים לא התייחסתי למוזיקה כקריירה בכלל, והיום אני באירופה מטייל בשש מדינות שונות", סיפר. על Daylight הוסיף קושנר שמדובר באחד השירים הכי מהירים שהוא כנראה כתב, תוך התבססות על חוויות אישיות שלו ושל חבריו שהתערבבו עם סיפורים תנ"כיים שלמד כילד. מילות השיר מתארות מעבר יומיומי בין חושך לאור, שנאה לאהבה, כפי שניתן לשמוע למשל בפזמון בו קושנר שר: Oh I love it and I hate it at the same time// you and I drink the poison from" the same vine." את השיר עוטפת הפקה של רוב קירוואן, מי שעבד בעבר עם הוזייר, שתורם טאץ' דרמטי ומלנכולי בעיבוד אך משאיר את מרכז הבמה לקול הבריטון העמוק של קושנר. ציפייה וסקרנות רבה נרשמה אצלנו לקראת אלבום הבכורה של דיוויד קושנר.
לשאלות ולשליחת חומרים: 88music@kan.org.il
(חומרים חדשים יש לשלוח בפורמט Mp3-320 בלבד)
