כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.
OREL - Always a Friend, Never a Lover
שמות רבים עברו באולפן של OREL, המפיק והמוזיקאי המולטי אינסטרומנטליסט; אמנים כמו אורי שדה, מאיה שיפרוט, רותם בר-אור, קמה ורדי ומיקה שדה, שהיא גם בת זוגו. לפני כמה חודשים, לאחר שנים של הפקות עבור אחרים, OREL הוציא סוף סוף את אלבום הסולו הראשון שלו - אלבום אינדי רוק שבו הוא מנגן בשלל כלי הנגינה שידיו המוכשרות מיומנות בהם ואף מבצע בחלקם את תפקיד השירה הראשי, תפקיד שבדרך כלל הוא מעדיף לפנות למבצעים אחרים. את שם האלבום, Holy Moments, הוא שאל מציטוט מתוך סרט שאהב עוד מנעוריו, Waking Life. בסרט מתוארים "רגעים קדושים" שהם למעשה רגעים של נוכחות מוחלטת ופתיחות מלאה בהם האדם משמש כצינור לתיעול אנרגיה שמיימית. ברגעים האלו, אם זכינו בהזדמנות, האנרגיה הזו מתועלת לתוך שיר, סרט, מילים או כל צורה אחרת של אמנות. כך, האלבום הזה הוא בעצם אוסף של רגעים קדושים שנאספו לאורך צמתים חשובים בחייו של אוראל והוקלטו בשיתוף פעולה עם אמנים כמו מיקה שדה, שלי ארצ'ר, אורי שדה ויוסף בך (Benjamin's Brother) שאליו חבר לשיר Always a friend, Never a lover. השיר, שבו יוסף גם שר וגם שותף לכתיבה יחד עם מאיה שיפרוט, הוא יצירת פולק-רוק שנכתבה על מעמקי מאפליית הפרנדזון. אבל אלה לא תהומות הייאוש שמהוות את הרגע הקדוש שבו השיר הזה נכתב, אלא רגע ההתפכחות, שבו הדובר מבין שהוא כבר לא רוצה לחזור למקום שבו היה, אליה. ההרמוניות של קולות הרקע שמשייטות בגליסנדי יחד עם כלי המיתר צובעים בצבעי מים פסיכדליים של זיכרון רחוק את המילים האמנם מעט מרירות, אך כאלה שנאמרות מפיו של אדם קל תנועה וקל לבב שמביט אחורה בגיחוך נוסטלגי על הימים בהם רדף אחר מה שמעולם לא נועד לו.
Cattivo - Dead Dreams Don’t Bite
Desert Ballroom אלבום הבכורה של הלהקה התל אביבית Cattivo יצא לאוויר העולם בסוף השבוע האחרון. מחשבה הגיונית תהיה שאולי זהו לא התזמון הכי מדוייק לשחרר מוזיקה ישראלית כל כך לא ישראלית הנשענת על אסתטיקה וצורה שמקורן בהדוניזם ניו יורקי, ולא אי שם בהיאחזות הנח"ל בסיני. Dead Dreams Don't Bite הוא בלדת רוקנרול אורבנית שכמו תמיד אצל Cattivo מרפררת לשנות השישים המעושנות בתפוח הגדול, ביסודות הראשוניים ביותר של הרוק האלטרנטיבי שאנחנו מכירים היום. השירה הכמעט אגבית של עדן עטיה המלווה בגיטרות מלאות אפקטים ונגינה משוחררת מאוד הם אולי לא אלמנטים המזוהים עם מוזיקה ישראלית או שירי מלחמה, אבל זו בדיוק המוזיקה שכל כך הזדקקנו לה; כזו שתיקח אותנו רחוק, למקום אחר בזמן אחר.
Blur - The Ballad
השנה היא 2023. צריך להזכיר את זה לעצמנו לפעמים. סוויד הופיעו בקיץ האחרון בישראל, פאלפ חולשים על פסטיבלים באירופה, האחים גלאגר ממשיכים להתכתש ביניהם ובלר הוציאו את אחד מאלבומי השנה. והשנה היא 2023, לא התבלבלנו. ובכל זאת, הרבה מאוד חדש כאן אצלנו, וזהו לא חדש מהסוג הטוב. אולי דווקא בימים כאלו, כשהנפש מחפשת נחמה, יש משהו טבעי ורצוי כל כך בחזרה אל השמות המוכרים והאהובים האלו. ללב הדואב, לעיניים הרצוצות ולאוזניים ששבעו מקולות פרשני החדשות, מגיעה גם הפוגה הומניטרית. זו, מתרחשת למשל כאשר קולו של דיימון אלברן, החכם, המרגיע והרך, מפציע בפתיחת The Ballad, השיר הראשון באלבום התשיעי של בלר, The Ballad of Darren, שיצא ביולי. זוהי בלדה בלרית טיפוסית, המכריזה על כך כבר בשמה, שעונה על מהלכי אקורדים מתפתלים אך סימטריים, ומגובה בעיבוד עוטף ועשיר בכינורות וקולות רקע חמימים. אלה, משרתים את הגשתו העדינה של אלברן ובעיקר את מילות האהבה והשברון כשהוא שר לאהובה שלא תחזור: "כשהשיר מגיע אליי, הוא מגיע בדמותך". מילים שמהדהדות עכשיו עמוק, עמוק מדי.
boygenius - Not Strong Enough
כבר כמה שנים היה ברור שהכוח המשולב של שלוש הקריירות הענפות של הסינגר-סונגרייטריות האמריקאיות ג'וליאן בייקר, פיבי ברידג'רס ולוסי דייקיס, שמתנקז לסופרגרופ boygenius, הולך להפוך מתופעת אינדי גדולה אך מקומית - לשם שאי אפשר להתעלם ממנו. במרץ האחרון, עם צאת אלבום הבכורה שלהן, זה הפך רשמי. שם האלבום הפשוט לכאורה – The Record ("התקליט"), קיבל מאז משמעות חדשה כשאותה מילה יכולה להתפרש בתרגום חופשי גם כ-"השיא". ואכן, אותו אלבום גרם להרכב להגיע לשיאים חדשים במהלך השנה החולפת – מלקבל מועמדות לשישה פרסי גראמי (ביניהם גם אלבום השנה ושיר השנה), דרך מופעי חימום בסיבוב ההופעות של טיילור סוויפט, The Era's Tour ועד להופעה מדוברת על במה נחשקת נוספת – בימת ה-SNL, שהייתה הדגל האחרון שננעץ במסע של בויג'ינייס לכיבוש המיינסטרים. אחד השירים שביצעו על אותה במה היה Not Strong Enough, שבדומה לשאר שירי ההרכב מכיל בתוכו את יכולת הכתיבה הייחודית, הרגישות העמוקה ונימת המלנכוליה שמביאה כל אחת מהיוצרות בדרכה, ושבאה כאן לידי ביטוי בטקסט על שני הקולות בראש שמתקיימים זה לצד זה; הקול שאומר לך שאתה לא מספיק טוב בשביל מישהו, והקול שאומר שאתה טוב מדי עבורו. דרך חזרה אינטנסיבית על המשפט "Always an angel, never a god", מתייחסת השלישיה לציפייה החברתית שנשים יהיו תמיד "מלאכיות" מנומסות, ושגברים ימלאו את דמויות "האלים", עם השכר הגבוה יותר והכבוד שנלווה לכך. התוצאה הסופית, לצד גיטרות חיות שהולכות ומתגברות בהמשך השיר, היא שילוב בין עצב, כעס, חרטה, כאב לב ואהבה. כל הדברים שהופכים אותנו לא למלאכים ולא לאלים, אלא פשוט לבני אדם.
לשאלות ולשליחת חומרים: 88music@kan.org.il
(חומרים חדשים יש לשלוח בפורמט Mp3-320 בלבד)
