כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.
נינט טייב - Reborn
כבר מעל לחצי שנה שכולנו מחפשים גאולה. לקום מתוך ההריסות ולהיבנות מחדש כמו החיטה שצומחת שוב. כקולקטיב ששגור בפיו צימוד המילים "שואה ותקומה" עוד מימי הטקסים בבית הספר, נדמה שהחודשים האחרונים מתאפיינים עבורנו בחיפוש, בהמתנה בלתי נסבלת, אל חלקו השני של הביטוי הזה. אל הזמן שבו נעבור מהשבר אל משהו חדש, טוב יותר. מתוך הציפייה הזו נכתבו בישראל לא מעט שירים בעבר ואף יותר בימים אלה. מתוך תקווה דומה נכתב גם השיר Reborn. השיר, אותו כתבה נינט זמן רב לפני 7 באוקטובר וביצעה בהופעותיה לעתים, נבחר להופיע בסיום הסרט הדוקומנטרי החדש Screams Before Silence המתעד את זוועות השבת השחורה, ועל כן יוצא כעת לראשונה כסינגל. אם תרצו, ניתן גם לומר שהשיר עצמו נולד מחדש כעת. במהלכו, נשמעת טייב בגרסתה החשופה והנקייה, כשהיא מלווה בגיטרה אקוסטית ובהפקה עדינה ומדיטטיבית של בן זוגה יוסי מזרחי, המדגישה את המימד התפילתי בטקסט ובשירה של טייב. לנו נותר רק להצטרף ולומר אמן.
ניר כנען - שיר לנטע
כשחושבים על להיטים שצמחו מתוך הרשתות החברתיות בשנים האחרונות, בעיקר במוזיקה הישראלית, הנטייה היא לשירי פופ, היפ-הופ או דאנס קצביים. אבל כבר כמה חודשים שיש שיר שגם הצליח להתברג במצעדים הוויראליים והמקומיים בזכות הפופולריות הנרחבת שלו בטיקטוק והוא שונה בנוף - עם ליווי מוזיקלי של פסנתר, כינורות ושירה עדינה ומינימליסטית. קוראים לו "שיר לנטע" ומאחוריו עומד הזמר והמלחין ניר כנען, שלפני הפריצה שלו כמוזיקאי התפרסם כשחקן בזכות כמה תפקידים בתיאטרון, בטלוויזיה ("הבאר" בכאן חינוכית, למשל) ובקולנוע. אז מהו סוד ההצלחה? אולי אלו המילים הרומנטיות והרגש העז שמובע בו ומגיע לשיא בפזמון, שהפך אותו לבחירה הפופולרית של משתמשים רבים בסרטונים על אהבה מכל סוג שהוא. ואולי זה בכלל הלחן הנוסטלגי שמזכיר קלאסיקות ישראליות כמו "נערה במשקפיים" או "שוב היא כאן" או העיבוד הקסום והתמים שעוטף את השיר. כנראה שזהו השילוב של כל אלו.
ולגבי נטע שעליה נכתב השיר? מדובר באקסית של כנען, השחקנית נטע רוט, אבל נדמה שהצלחתו של השיר תוביל אותו להקדשה לנטות רבות אחרות. מה שבטוח, מתגלה כאן כי לפעמים הרשת יכולה להפתיע ואנחנו לא נתנגד לעוד שירים כאלה מתוקים ומלאי רגש שיזכו לכזה חיבוק מהקהל.
עמיר לב והתזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד - כחול וירוק
כמעט שלוש דקות שלמות עוברות לפני שעמיר לב מתחיל לשיר את המילים הראשונות בביצוע המחודש שלו ל-״כחול וירוק״, עם התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד. שלוש הדקות האלה מעידות על מה שעומד לבוא מכיוון שהן משלבות ביופי רב בין האלמנטים הכל כך מזוהים עם המוזיקה של לב, לאלמנטים המזרח תיכוניים של התזמורת. בין פריטות הגיטרה כבדות המשקל לבין רבעי הטונים של הכינורות, בין השירה השקולה של לב לבין סלסולי הצלילים של הנגנים. מהרגע שעמיר לב מתחיל לשיר, הכל נשטף יחד ומתחבר. 26 שנה לאחר ההקלטה המקורית שלו, השיר הכל כך נוגע ללב על מערכת היחסים של לב עם אמו, מקבל נופך אחר לגמרי - מלא בעוצמה, חום ומלודרמה. אלמנטים שלעתים נעדרים מן ההפקות הרוקיסטיות והמאופקות של לב ברוב אלבומיו. כאן, הדרמה המשפחתית הישראלית הקטנה הופכת לסרט הוליוודי, או אולי טורקי, עתיר תקציב ועתיר ברגש. שבע הדקות המופלאות האלה הן רק חלק אחד מתוך מופע שלם שהוקלט בבארבי בפברואר האחרון ובו עמיר לב והתזמורת מבצעים את ״פעם בחיים״, אלבום הבכורה של לב מ-1998, במלואו.
Billie EIlish - Lunch
בטיפול, בפילוסופיות שמאניות וכמובן - באמנות, ישנו מקום חשוב לעדות חיצונית בהקשר ליכולת של האדם להפיק תובנות על התהליך שהוא עובר בעצמו. כך, דרך "השאלה" של עיניים חיצוניות, יכול האדם להתבונן על עצמו ולזכות בתיקוף והבנה תוקף של הבחירות והשינוי שהוא עובר. במקרה של ידוענים, תפקידנו כעדים מתבוננים נמצא תמיד איפשהו על הרצף בין מהותי לבין צהוב. על הרצף הזה, קשה למקם את העיסוק בשיר החדש של בילי אייליש. בעליית מדרגה נוספת של נועזות, בשיר Lunch, בהחלט אחד מהכיפיים והרקידים ביותר שלה, שרה אייליש בגילוי לב על משיכה ממגנטת לאישה אחרת. היא מתארת הידלקות כל כך חזקה לאותה אשה עד שהיא בוחרת לדמות את המין איתה לאכילת ארוחת צהריים. עדות נוספת לכך שהתאווה הרומנטית והקולינרית אינן שונות כל כך זו מזו. ההייפ הגדול שנוצר סביב אלבומה החדש של אייליש מובן וטבעי בסך הכל, במיוחד אם מתחשבים בהערצה חוצת הקהלים שהתגבשה סביבה עד כה ובחיבור הציבורי המוכר לאמנים שהתבגרו תחת אור הזרקורים כמוה. בנוסף לכך, נראה שגם העובדה שאייליש עוסקת במיניותה בשירי האלבום יותר מבעבר מוסיפה על העניין ומגבירה את הסקרנות והחטטנות של הקהל. אמנם עברה כבר כחצי שנה מאז שאייליש שיתפה (באגביות מוחלטת, אגב) שהיא נמשכת גם לנשים, אבל נדמה שהשיר Lunch הוא המסמר האחרון שנשלף מהארון הזה ומאפשר לו להיפתח בגלוי לעינינו. ואולי זהו רק צד אחד של בילי אייליש שנחשף כאן, וחלק מתמונה עשירה ומורכבת הרבה יותר. לכן, יש להניח, בחרה אייליש להוציא את האלבום השלישי שלה כיצירה שלמה מבלי לשחרר סינגל מוקדם מתוכו. Lunch הוא פרק אחד מתוך סיפור שלם שהאלבום מספר על התאהבות תחת עין הציבור - החל מ-Skinny שפותח את האלבום במילים "התאהבתי בפעם הראשונה"', דרך אובדן העצמי שרק שיכרות של אהבה ראשונה יכולה לגרום לו ב-Birds of a Feather ועד לרצועה הסוגרת Blue שעוסקת בהתגברות על החלום ועל שברו. אמנם לעבור את השנים הגמלוניות והמעצבות ביותר בחייה של אישה לעיניהם של מיליונים עשוי להיות אסון, אבל עד כה נראה שבילי נושאת בחן את כובד אור הזרקורים ואף מצליחה לעשות בו שימוש לשירות הצמיחה שלה בקצב האישי שלה, כאדם וכאמנית. כך, היא מפלסת את דרכה בקלחת השמועות ותמונות הפפראצי בעזרת נאמנות לקול פנימי צלול וייחודי וכמובן בעזרת לחנים מרגשים והוקים מצוינים. אנחנו, בסופו של דבר, משמשים רק כמיכל חברתי שעד לתהליך שלחלוטין לא שייך לנו. ואנחנו יוצאים מכך נשכרים בשירים מעולים.
NxWorries (Anderson .Paak & Knxwledge) - Daydreaming
חלומות בהקיץ היוו השראה לאמנים מאז שהאדם הראשון התנתק לרגע מסביבתו המיידית ושקע בפנטזיה מנחמת. למעשה כמה מהלהיטים הגדולים ביותר שידענו עוסקים בתופעה, תשאלו את ה-Monkees ואת Lovin' Spoonful. כעת גם אנדרסון פאק והמפיק Knxwledge, החצי השני שלו בצמד NxWorries, מנסים לנסח את התופעה בשיר ורותמים למאמץ את הצליל של שנות ה-80. הבלדה Daydreaming, שתיכלל באלבום Why Lawd? שיראה אור ביוני השנה, חוזרת לימים שבהם מכונות תופים, מספר אקורדים על סינטי ואווירה אפלה היו באופנה. רוחו של פרינס מרחפת מעל השיר, במיוחד כשמגיע סולו הגיטרה הקצר אך מדויק כל כך במהלכו. השירה, הטקסטים, הנגינה וההפקה יוצרים חלום בהקיץ באמצע יום אביבי בשנת 1988 כש-MTV ברקע ולפני שנייה ירדתם על כוס זיפ מרעננת
לשאלות ולשליחת חומרים: 88music@kan.org.il
(חומרים חדשים יש לשלוח בפורמט Mp3-320 בלבד)
