כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי
תומר ישעיהו - יניב
הימים ש-"אחרי המלחמה" עוד לא הגיעו אבל תומר ישעיהו כבר מפנטז. בסוף השנה האזרחית הקודמת הוא שחרר את האלבום הקצר "אחרי המלחמה" שכתב בשיאה ובהשראת הסיפורים ששמע ברדיו בנסיעות. יניב, שבמרכז השיר, הוא דמות פיקטיבית של חקלאי איתו ישעיהו מנהל שיחה בשיר על שדה חקלאי שהוא החיים שלו, שדה חקלאי שהפך לשדה קרב. עם צאת השיר ישעיהו כתב "דמיינתי אותו, את יניב, עומד מולי ואנחנו בשדה שלו על הגבול. הוא אומר, אני מקשיב, הוא שואל, אני עונה. וברקע קולות וריחות של מלחמה". ולמרות שהסיפורים על המלחמה הזו והשפעותיה מקיפים אותנו מכל מהדורת חדשות, בזכות אמנים כמו ישעיהו אנחנו מקבלים הזדמנות לא רק להכיר את החלקים האנושיים באמת של המציאות - אלא גם להרגיש אותם מקרוב.
Inbar Buc. - Under My Skin
בבחירה כמעט זרה לתקופה זו, בתוך חלל מרווח בסצינה המקומית, קמה לה יוצרת צעירה בישראל ומחליטה לעשות רוקנרול באנגלית. Inbar Buc הוא שם הבמה של ענבר בוכניק, זמרת די חדשה בנוף המקומי, המציגה בחשבון הספוטיפיי שלה רק שלושה שירים, נכון לזמן כתיבת שורות אלו. אחד מהם, Under My Skin, הוא פרי שיתוף הפעולה שלה עם היוצר והמפיק אורי קסטיאל, שהספיק להוציא חומרים מגוונים בשמו וגם תחת הכינוי The Burgler. יחד עם איתמר לוי על ההפקה, יצרו קסטיאל ובוכניק שיר בלוזי גדוש בדיסטורשן ומוצף בלכלוך והורמונים שמרפררים לחומרים מוקדמים של פי ג'יי הארווי או לחלקים הבועטים יותר ביצירה של נינט. לנו הוא כבר נכנס עמוק מתחת לעור.
רד בנד ומורן אהרוני - It's So Hard
2025 כבר כאן ואיתה ההכנות לאירוויזיון והחיפוש המסורתי אחר הדמות הנכונה שתייצג את ישראל על הבמה האירופית. דווקא השנה, באחת השנים הטעונות ביותר לישראל בתולדות התחרות, כשלצידם מועמדים מלאי שליחות עם סיפורים מרגשים - דווקא הפעם להקת Red Band החליטה לנסות את מזלה ולהתחרות על במת "הכוכב הבא", בתגבור הקול האימתני של הזמרת מורן אהרוני. האם התשובה הציונית הראויה לאנטישמיות תהיה מוזיקאי בוגר בתוך חבובה? האם אירופה תצליח לעכל את מורן אהרוני בליווי צמרירי? את התשובה לשאלות האלה הקהל יחליט. בינתיים, קיבלנו לפחות מתנה אחת מהתכנית: גרסת רד בנד ואהרוני ל-"האם להיות בך מאוהב" של אביב גפן. התרגום מעברית לאנגלית הפך לדואט בשם It's So Hard, שמצליח לנגן על המטען הרגשי של המקור, ובו זמנית לעצב אותו מחדש כדואט בינלאומי באווירת בראדלי קופר וליידי גאגא.
Ray LaMontagne - The Way Things Are
מהי אמריקה? ארץ, כמובן, אבל זה לא מרגיש מספיק מדויק. המונח הזה הוא הרבה יותר אמורפי מקבוצת אנשים שחיה על שטח מסוים. אמריקה היא, בין היתר, גם סוג של תחושה. אתה יכול להרגיש אותה כשאתה הולך לקולנוע, בנסיעה על הכביש המהיר או על חוף הים. היא יכולה להבליח במבט למעלה על גורדי השחקים בעיר, ולפעמים היא מתגלגלת ברוח על גבי נעימת גיטרה מסוימת. היא יכול להיות קאנטרי, בלוז או רוקנרול, אבל היא לא חייבת להיות. כששומעים את נגינת הגיטרה העדינה של ריי למונטיין בשיר The Way Things Are, אפשר להרגיש את אמריקה. למרות שהם לא מוזכרים בשיר, אפשר לשמוע את הנחלים שזורמים מחוץ לעיר הקטנה בניו המפשייר שממנה למונטיין הגיע. להרגיש את היופי ואת הכאב שמתלווים למילה "אמריקה". לכל זה מצטרפת השירה של למונטיין, מלאה בנשמה וברגש, וחותמת את העסקה. התחושה הזו מלווה את השיר The Way Things Are ומרחפת לאורך כל אלבומו התשיעי של הסינגר-סונגרייטר האמריקאי, שהספיק להתנסות בלא מעט כיוונים מוזיקליים בעשרים שנות היצירה שלו. באלבום הזה הוא בחר ללכת על ההפקה המוזיקלית הכי צנועה שאפשר, כזו שבה מורגשים לרוב רק הקול הרך שלו והגיטרה האקוסטית. שיר אחרי שיר הוא מצליח למלא את חלל האוויר בעצמו ומזכיר שלפעמים במוזיקה ככל שזה יותר קטן, ככה זה מצליח לחדור יותר עמוק. God Bless America.
Waxahatchee & MJ Lenderman - Right Back to it
אם הצצתם באחת מרשימות אלבומי השנה ל-2024 שפורסמו בחודש שעבר, כנראה שראיתם את Waxahatchee ואת MJ Lenderman בעשרת הגדולים. קייטי קראצ'פילד, שמקליטה כ-Waxahatchee פרצה ב-2017 וכשלוש שנים אחרי, בלב הקורונה, הפכה לאחת מיוצרות האמריקנה המבטיחות עם אלבומה החמישי, Saint Cloud, שסימל את החזרה שלה לשורשים. את חלק משירי האלבום הזה היא כתבה בקנזס, שם היא חיה עם בן זוגה, המוזיקאי קווין מורבי. ב-2022 היא הוציאה אלבום משותף יחד עם היוצרת ג'ס וויליאמסון תחת השם Plains - אלבום קאנטרי-פופ שביטא את האהבה שלהן ליוצרות כמו דולי פרטון ואמילו האריס. בעקבות האלבום הגיע סיבוב הופעות יחיד של הפרויקט ובמהלכו הצטרף אליהן בחור צעיר בשם MJ Lendreman - יוצר וגיטריסט מבטיח מלהקת האינדי-רוק Wednesday. שם נולד החיבור בין שניים מהאמנים הכי מדוברים של השנה. באלבומה השישי והאחרון - Tigers Blood, קראצ'פילד הזמינה את לנדרמן לנגן ולשיר איתה ב-Right Back to It, הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום. גם הפעם היא ממשיכה את שיתוף הפעולה עם המפיק בראד קוק ועם אחיו פיל (שניהם מלהקת מגפון לשעבר) ועם המתופף ספנסר טווידי, בנו של ג'ף טווידי מ-Wilco. הלהקה שמלווה אותה נשמעת מהודקת מתמיד וקראצ'פילד פורחת, בשיאה ככותבת שירים וכמבצעת.
בשנה שבה הקאנטרי נהיה מגניב שוב והפעם עם חיזוק מביונסה, Waxahatchee ממשיכה להיות מהקולות המובילים של האמריקנה ואלבומה Tigers Blood אף מועמד לגראמי בקטגוריה הזו. עם צלילים של בנג'ו, ועם הגיטרה וקולות הליווי של לנדרמן (שהוציא את Manning Fireworks - עוד אחד מהאלבומים הטובים והמדוברים של 2024), קראצ'פילד כתבה שיר שנשמע כמו קלאסיקה כבר מהצלילים הראשונים. Right Back to It עוסק בזוגיות ארוכה - באופן שבו היא יכולה להתערער עם השנים, אך גם להתחזק. "אני באמת בעניין של כתיבת שירי אהבה גסים ולא רומנטיים", הצהירה קראצ'פילד כשהסינגל יצא. "רציתי לכתוב שיר על הגאות והשפל של סיפור אהבה ותיק. זה אולי מרגיש לא מסורתי, אבל זה תואם את החוויה שלי לכתוב על תחושת חוסר הביטחון ותמיד למצוא את הדרך חזרה לאינטימיות עם אותו אדם".
לשאלות ולשליחת חומרים: 88music@kan.org.il
(חומרים חדשים יש לשלוח בפורמט Mp3-320 בלבד)
