ליברמן

רוצים את הקול הרוסי? שימו את הנובי גוד ופוטין בצד

מפלגות עם רוב דובר רוסית הופיעו בישראל לראשונה לפני 25 שנים, והבעיות שהציגו אז בוערות עד היום. במגרש הפוליטי יודעים שהמצביעים האלו הם ממליכי המלכים של הבחירות, ועדיין נראה שהמאמצים להבין באמת את המגזר מסתכמים בדלי של סלט אוליבייה וניסיון לדבר רוסית שבורה בקמפיין
עוד יום
14 במרץ 2021
09:40

כשמדברים על "הקול הרוסי בישראל" בעצם מתכוונים ל-16-15 מנדטים של ישראלים דוברי רוסית - כמעט 800 אלף איש. והם ממליכי המלכים האמיתיים של הפוליטיקה הישראלית. ב-92' הם הלכו עם רבין – שניצח, ב-96' עם נתניהו – שניצח, ב-99' עם ברק – שניצח. לפני שנתיים הם התגרשו סופית מנתניהו, ונראה שמאז הוא ממש מתקשה להקים ממשלות.

האזינו ל"עוד יום" עם עקיבא נוביק 

מפלגות עם רוב דובר רוסית הופיעו בישראל לראשונה לפני 25 שנה. נתן שרנסקי, שהוא אחד הסמלים של העלייה, הקים ב-96' את מפלגת "ישראל בעליה". בבחירות הבאות ב-99' פרש מהליכוד בחור בשם איווט, אביגדור, והקים את "ישראל ביתנו". שרנסקי התמזג מאז לתוך הליכוד, ליברמן נשאר מפלגת הדגל, והם היו הראשונים שהשמיעו רוסית בתעמולת הבחירות. ועדיין – משהו שם לא עבד, והבעיות שהם העלו לפני 25 שנים עדיין בוערות. 

אלקס ריף היא מנכ"לית "לובי המיליון", שמקדם את צרכים של כ-1.2 מיליון ישראלים דוברי רוסית מול מקבלי ההחלטות. אלקס ציינה שאחד מהנושאים הבוערים בקרב ציבור דוברי הרוסית הוא בירור יהדות. "צריך להבין שזו תופעה חדשה", היא ציינה. "רוב האנשים שהגיעו להתחתן אצל הרבנים המקומיים קיבלו אישור, יוצאי דופן עברו בירורי יהדות. בשנות ה-90 בעצם משתנה הסטטוס-קוו ומתחיל תהליך של חשדנות". 

"190 אלף קשישים ישראלים דוברי רוסית חיים על פחות מ-3,500 שקלים בחודש, מתוכם 150 אלף חיים בלי פנסיה. מספרים משוגעים"

הצורך הגדול השני שלובי המיליון מעלה בפני פוליטיקאים הוא המצב המחפיר של הרבה מאוד קשישים שעלו מברית המועצות. "אנחנו מדברים על 190 אלף קשישים ישראלים דוברי רוסית שחיים על פחות מ-3,500 שקלים בחודש", הוסיפה אלקס. "מתוכם 150 אלף חיים בלי פנסיה. מספרים משוגעים".

אבל גם אלקס יודעת שכדי לקדם דברים בפוליטיקה צריך לשלם במטבע קשה. או לפחות להוכיח שיש לך כזה בכיס. בינתיים הם סוחרים בפוטנציאל הצבעה ולא בהמוני בוחרים. בזמן ששיעור ההצבעה של דוברי הרוסית עמד על כ-80% בשנות ה-90, בבחירות האחרונות מדובר על כ-50%. "יש לפחות שלושה מנדטים של אנשים שהם מיואשים. הם אפילו לא יוצאים להצביע", היא טוענת.

העיתונאית יאנה בריקסמן, עורכת ומגישה ברדיו כאן רק"ע, מציעה תזה קצת אחרת: לא בטוח שהמניע הזהותי כל כך חזק בהצבעה של עולי ברית המועצות. אולי מצביעים לליברמן לא רק בגלל שהוא מדבר רוסית, אלא כי הוא ימני ובוטה? "אסור לשכוח שאנשים הגיעו לישראל בשנות ה-90, הם הביאו לפה ילדים שיהיו להם חיים טובים, ופתאום הם נתקעו לגל של טרור ופיצוצים באוטובוסים".

אבד בתרגום: הטעויות שעושים פוליטיקאים בניסיון לגייס את הקול הרוסי

אז אם פוליטיקאי צבר, ממחנה הימין, ייקח את מסמך הצרכים של לובי המיליון ויבטיח ליישם אותו, יש לו סיכוי לנגוס במנדטים של דוברי רוסית? אלקס חושבת שזה מאוד תלוי: "אם המפלגה לוקחת את הקמפיין שלה בעברית ומתרגמת אותו לרוסית – רוב הסיכויים שזה ייכשל כי זו אסטרטגיה אחרת, שיח אחר ודיבור אחר. או שהיא ממש לוקחת קמפיינר שמבין רחוב רוסי, יודע לדבר לרחוב הרוסי". 

וכשהמפלגה לא באמת מבינה את השיח, רואים את התוצאות בשטח. "אני חושבת שבליכוד עשו הרבה טעויות בהתנהלות הקמפיין במערכת הבחירות השנייה ב-2019", טוענת יאנה. אחת הטעויות המביכות הייתה שלט ענק שהוצב על מטה הליכוד בתל אביב, שבו נתניהו ופוטין ביחד. "לאנשים שהגיעו לפה בחמש השנים האחרונות הדבר הזה מציק מאוד. היו כאלה שהיו נרדפי שלטון, היו כאלה שהשתתפו בהפגנות נגד שלטון פוטין, ופתאום נתניהו והליכוד מראים להם את השלט הזה". 

"דיברו על ועדת ביטון, על הקול המזרחי. זה חשוב, זה משמעותי. לא דיברו על הקול של דוברי הרוסית. הרבה פעמים לא סופרים אותנו"

וזה כמובן רק סימפטום לבעיה עצמה, של פוליטיקאים שמתחנפים למגזרים לפני בחירות וקצת מתחפשים אליהם. "נגיד חגיגת נובי גוד", אומרת יאנה. "כמה פוליטיקאים כבר אכלו איזה דלי של סלט אוליבייה כדי להראות איך מתחברים למגזר?" אלקס טוענת שעד היום אף אחד לא ניסה ברצינות להבין את הקול הרוסי. "דיברו על ועדת ביטון, על הקול המזרחי. זה חשוב, זה משמעותי. לא דיברו על הקול של דוברי הרוסית. הרבה פעמים לא סופרים אותנו". 

והדרך שבה הקבוצה הזאת תצביע, עשויה לשנות את המפה הפוליטית בישראל. אם אחרי עשרות שנים בימין הם יעברו לשמאל, למשל, אם הם ישברו את המסורת של הצבעה למנהיג הכי חזק, הכי מיליטריסט, הכי נוקשה, וילכו לעולמות אחרים. גם אם הם רק ישברו את ההרגל להצביע ליברמן, שרנסקי או אדלשטיין, ופשוט לבחור לפי שיקולים אחרים, גם זה עשוי להיות דרמטי מאוד.

דבר אחד בטוח - כדאי וצריך לעקוב אחרי הקול הזה. כי זה ממש לא רק סיפור פוליטי.