השר לביטחון פנים אמיר אוחנה
צילום: דוד כהן, פלאש 90

נבחרי ציבור, במקום לחפש אשמים - גלו עמוד שדרה

במה אמיר אוחנה עסק מאז שמונה לתפקיד השר לביטחון הפנים • אלו שזועקים על משילות, כנראה איבדו את המילים אתמול • השינוי צריך לבוא מתוך החברה החרדית • הנהגת הציבור החרדי צריכה להבין - המציאות משתנה, וכמה מהמסורות הישנות צריכות להתעדכן | הפרשנויות של דב גיל-הר, תמר אלמוג, משה שטיינמץ ושמואל רוזנר
מערכת כאן חדשות
01 במאי 2021
03:49
עודכן ב 11:11

אוחנה, התפטר! | דב גיל-הר

במה התעסק השר לביטחון פנים אמיר אוחנה ב-12 החודשים מאז שמונה לתפקידו? בבניית הכוח המשטרתי לפיצוח האלימות בחברה הערבית? לא. במינוי מיידי של מפכ"ל קבוע שייקח אחריות ויתחיל להתמודד עם הפשיעה הגואה ומכת החיסולים בעולם התחתון? ממש לא. בקריאת דוחות מבקר מדינה שהזהירו ב-2008, ואח"כ ב-2011 מפני מה שקרה הלילה במירון? כמובן שלא.

נהפוך הוא! אוחנה טרח להתקשר במוצאי שבת האחרונה לשר הפנים אריה דרעי כדי לשוחח עמו בנושא מירון. לא כדי להזהיר מפני השלכות שהיית מאות אלפים במקום צר מלהכיל, אם בגלל קורונה, ולא רק בגללה. לא כדי לבדוק אם השתנה משהו בהר בשנתיים שחלפו מאז ההילולה האחרונה, לא – על פי הודעה לעיתונות שיצאה במוצ"ש בתיאום עם שני השרים - "אוחנה הביע באזני דרעי את תמיכתו המלאה בדרישה שלא להגביל את העלייה למירון".

לטור המלא של דב גיל-הר

ועדת חקירה ממלכתית עכשיו | תמר אלמוג

"אני נושא באחריות" - את שלוש המלים האלה אמר מפקד המחוז הצפוני אחרי האסון בהר מירון. מילים כל כך חסרות ונדירות. והתגובה הציבורית לדבריו מלמדת הכול, שילוב בין הפתעה שיש גורם שאשכרה אומר זאת, לבין הידיעה שלא רבים יצטרפו באמירה דומה.

אז הרשו לנו, נבחרי ציבור וגורמים בכירים, לעדכן אתכם: האחריות גם עליכם. אתם נושאים בה מתוקף מעמדכם ותפקידכם. אותו מעמד שאפשר לכם להיות מעורבים, אותו תפקיד שבשמו אתם מצטלמים, מעורבים או משגרים הודעות עיתונות לפני - הם המחייבים אתכם גם אחרי.

לא תוכלו עוד להאשים את הפקידים, או לפחות לא רק אותם. אתם שזעקתם "משילות" בכל ישיבת ממשלה ובכל אולפן טלוויזיה. הנה המשילות, בידיכם. היא הייתה בידיכם. ואיתה מגיעה האחריות.

לטור המלא של תמר אלמוג

מסקנות זה נחמד, אבל השינוי צריך לבוא מבפנים | משה שטיינמץ

כל ועדת חקירה שלא תוקם, אין ספק שאחת המסקנות שלה תהיה להגביל דרמטית את מספר האנשים שיכולים לעלות למירון בל"ג בעומר. אבל לא תספיק רק מסקנה של ועדת חקירה. רק ארבעה חודשים אחורה התקיימה הלווייה בירושלים בהשתתפות עשרת אלפים בני אדם, עם סכנת הדבקה המונית, והמשטרה לא מתערבת.

האם המשטרה תהיה מסוגלת להתמודד עם 300 או 400 אלף איש שיעלו בשנה הבאה, גם אחרי שתוגבל העלייה? – התשובה היא לא. השינוי צריך לבוא מתוך המגזר את החרדי, מתוך מגזר שלחלקים מאוד גדולים ממנו מירון היא דבר מאוד חשוב, ששווה אפילו למסור עליו את הנפש.

כשמנהג נפוץ פוגש מציאות משתנה | שמואל רוזנר

קל להאשים את המשטרה באירוע הזה, ונדמה שזו תהיה הדרך המקובלת בשעות ובימים הבאים. למה לא נערכתם, למה לא וידאתם, למה לא דאגתם. התשובה לזה פשוטה: המשטרה לא מסוגלת להתמודד עם הציבור החרדי העושה כרצונו, מגובה בכוח פוליטי.

זה ניכר בתקופת הקורונה, כאשר המשטרה לא הצליחה לאכוף מרות על חצרות רבנים. זה ניכר גם במירון. כולל בשנה שעברה, כאשר מסתננים באו להר. ועוד יותר השנה, כאשר ה״מתווה״ האמור להגביל כניסת מבקרים התפוגג כאילו לא היה.

משרד הבריאות רצה מתווה עם עד 10,000 איש. אז רצה. הפוליטיקאים החרדים רצו אחרת, וקיבלו מה שרצו. כמובן, לא בגלל מה שרצו קרה האסון. ולא בגלל שנפרצו מגבלות הקורונה. ובכל זאת, התנהלות כזאת מסמלת את מה שקורה עם כל מגבלה שמישהו מנסה להטיל על מנהג שהחרדים רוצים לקיים. המוסדות אומרים כך – העסקנים החרדים אומרים אחרת – העסקנים החרדים מנצחים. זה משפיע על המשטרה, שבאופן טבעי מתאמצת פחות, כי אין טעם לנסות.

לטור המלא של שמואל רוזנר