-

כמה נדבקים נכנסים מחו"ל, ואיך עוזרים החיסונים?

כתבי כאן חדשות עושים לכם סדר בנתונים האין-סופיים של מספרי נדבקים וחולים במצב קשה, ושיעורי התחלואה וההתחסנות | מה אומרים המספרים?
נוב ראובני וליאל קייזר
24 ביולי 2021
06:07

לפני קצת יותר מחודש התחושה אצל חלק גדול מהציבור הישראלי הייתה שהקורונה מאחורינו. ב-15 ביוני, בתום מבצע חיסונים מוצלח, הוסרה ההגבלה האחרונה - חובת עטיית מסכה, וזהו, היה נדמה שביטויים כמו כמו נדבקים, חולים במצב קשה וסגרים הם נחלת העבר. אלא שבחודש האחרון הנגיף חזר לחיינו, בדמות וריאנט חדש בשם דלתא, התחלואה בנסיקה למרות החיסונים, ויש מי שאפילו מדבר כבר על הסגר הבא.

אז מה עוזרים החיסונים אם מספר הנדבקים רק עולה? עד כמה הכניסה מנתב"ג משפיעה על התחלואה בארץ? ואיך בעקבות כל זה תיראה החזרה ללימודים בספטמבר? כתבי כאן חדשות עושים לכם סדר במספרים ובמשמעות שלהם.

כמה נדבקים מגיעים מחו"ל, וכמה נדבקים בארץ?

בכל מקרה של התפרצות חדשה של תחלואה בקורונה, העין מופנית באופן טבעי לנמל התעופה בן גוריון. בעוד הישראלים ממשיכים לטוס, במשרד הבריאות ממשיכים להטיל הגבלות על יעדים חדשים, ויש מי שקורא לסגור את נתב"ג. אבל כמה מהתחלואה בישראל מקורה בנכנסים מחו"ל?

קודם כול, המספרים מוכיחים שההפצרות החוזרות ונשנות של ראש הממשלה נפתלי בנט להישאר בארץ - לא עושות את שלהן. השבוע, ביום שני, המריאו מכאן 131 טיסות כשעליהן 22,029 נוסעים ונחתו כאן 152 טיסות עם 15,607 בני אדם. זה אולי עוד ישתנה בהמשך, אבל עד כה, לאורך כל התקופה האחרונה, המספר הזהנשאר די יציב. גרף הנוסעים הנכנסים נע במחזוריות די קבועה בהתאם לימי הטיסות.

בחודש האחרון, נכון ל-20 ביולי, נכנסו לכאן דרך כל מעברי הגבול, גם היבשתיים, 424,624 בני אדם. יותר משלושה רבעים מהם מחוסנים ומחלימים. 1,272 מתוכם, כלומר 0.3%, התגלו כחולים מאומתים בתוך 10 ימים מהרגע שנחתו כאן.

ביום שני אותרו בישראל 1,377 מאומתים חדשים - 10% מהם חזרו מחו"ל לאחרונה. חלקם של החוזרים מחו"ל בקרב מאומתים אמנם גדל בימים האחרונים, אך צריך להביא בחשבון שכל החוזרים מחו"ל נבדקים לקורונה - בניגוד ליתר האוכלוסייה שלא יצאה מהארץ.

ומהן המדינות שמדאיגות את מקבלי ההחלטות כאן? כאלה שהגיעו מהן הרבה חולים מאומתים ביחס למספר הנוסעים, וגם כאלה ששיעור המחוסנים מבין הנוסעים שהגיעו מהן נמוך. שימו לב לאוזבקיסטן - מתוך 570 אנשים שנכנסו משם לישראל בחודש האחרון, 66, כלומר כ-12%, התבררו כמאומתים.

מדרום אפריקה נכנסו בחודש האחרון שלושה חולים, שהם רק 1.5% מהנוסעים הנכנסים משם. אלא ששיעור המחוסנים מבין הנוסעים שהגיעו מדרום אפריקה הוא רק 28%.

החיסונים עושים את שלהם, אבל לא אצל כולנו

בין אם הסיבה היא כניסת נדבקים מחו"ל או לא, אין ויכוח על כך שישראל נמצאת בגל תחלואה חדש. אך הנתון הקריטי בגל הזה, שעל פיו גם ככל הנראה ייקבע אם נלך להגבלות נוספות, הוא מספרם של החולים במצב קשה.

כדי להבין את המצב כרגע, נחזור קצת אחורה. באמצע פברואר התחלנו לצאת מהסגר השלישי, כשהיו כאן 963 חולים במצב קשה. המספר הזה הלך וירד במהירות יחסית – ב-7 במארס, כשנפתחו המסעדות, אחרי חצי שנה שבה היו סגורות, היו כאן 704 חולים במצב קשה.

מאז המספר הזה הלך וירד בהתמדה – עד לשפל של 19 חולים בלבד בלבד לפני כחודש, ב-19 ביוני. אבל מאז מספר המאומתים גדל בהתמדה. לפני חודש, אובחנו 46 מאומתים חדשים, ביום שישי שעבר חצינו בפעם הראשונה מאז אמצע מארס את רף האלף, כשאובחנו כאן 1,120 נשאים.

יחד עם העלייה במספר המאומתים, גם מספר החולים שמצבם קשה נמצא במגמת עלייה. לפני שבוע היו 47 חולים במצב קשה, ובשבוע האחרון מספרם נע בין כבר חצה את רף ה-80.

השאלה היא, כמובן, לאן הולכים מכאן – לפי ניתוח שערך צוות המומחים של האוניברסיטה העברית, 7% מבין המאומתים החדשים בני 50 ומעלה, מידרדרים ומגיעים למצב קשה. הממצאים של צוות המומחים מראים שמשום מה, לאותם אנשים יש מאפיין כלשהו, לא ברור עדיין מהו, שמביא לכך שהקורונה משפיעה עליהם באותו אופן שהייתה משפיעה עליהם לולא היו מתחסנים. החיסון פשוט הפסיק באמצע יוני להיות אפקטיבי לגביהם.

לפי הערכות הצוות הזה, אם לא יהיה שינוי בדרך שבה אנחנו מנהלים את החיים שלנו לצד הנגיף – מספר החולים המאושפזים שמצבם קשה ימשיך לעלות בשבועות הקרובים בוודאות, וגם בתרחיש האופטימי ביותר הוא צפוי לחצות את רף ה-100 בתוך פחות מחודש.

מצד שני חשוב לשים לב לאפקט של החיסון. אם ננסה להשוות על ציר הזמן את הגל השלישי למצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו – המספרים מראים שבסוף נובמבר, כשבפעם הראשונה אחרי הגל השני מספר המאומתים היומיים חצה שוב את רף האלף, מספר החולים החדשים במצב קשה גדל בממוצע ב-29 מיום ליום. השבוע, לעומת זאת, המספר היה בממוצע שמונה.

מצב המונשמים - סיבה לאופטימיות

על הפער בין נתוני המאומתים לאלו של החולים במצב קשה והמאושפזים ניתן להסתכל גם מזווית נוספת. קודם כל נביט על תחזיות ההדבקה לעתיד הקרוב. ביום שלישי האחרון אובחנו כ-1,400 מאומתים חדשים, ומקדם ההדבקה עמד על 1.4. זה אומר שבכל תשעה ימים מספר המאומתים מכפיל את עצמו. בקצב הזה – בתחילת אוגוסט נגיע לכ-3,000 מאומתים חדשים ליום, וזה ילך ויעלה. התחזית היבשה נראית מדאיגה. ועוד יותר נוכח הדיווחים על ירידה ביעילות החיסון – גם נגד הדבקה וגם נגד תחלואה קשה ואשפוז. אבל מספרים אחרים מספרים סיפור אחר.

מ-1 ביוני (כשהתחיל להתפשט בישראל זן דלתא) ועד יום רביעי האחרון – התווספו כ-194 "חולים במצב קשה" בסך הכול. אם כך, היינו מצפים לראות זינוק ניכר במספר הכולל של המאושפזים במצב קשה, נכון? אלא שהעלייה במספר החולים הכולל די מתונה. אחד ההסברים האפשריים הוא שחולים במצב קשה נשארים במצב הזה פחות זמן מבעבר.

ויש עוד עניין, חשוב לא פחות - מדד המונשמים. בתחילת יוני היו 26 מונשמים בבתי החולים, ובימים האחרונים מספרם נע בין 12 ל-17 בלבד. במילים פשוטות – למרות עלייה במספר החולים במצב קשה, אנחנו לא רואים עלייה במספר המונשמים, אלא אפילו ירידה.

ועכשיו בואו נכניס למשוואה את מה שקוראים בעגה המקצועית "הסטטוס החיסוני" של החולים. כמה מהם מחוסנים וכמה לא התחסנו. מכלל המאושפזים במצב קשה היום יש שיעור גבוה של מחוסנים – 65%. לכאורה, מדאיג. אבל, בקרב המונשמים – אנחנו רואים שרק רבע מהם מחוסנים.

אז מה אומרים המספרים? האמת שקשה מאוד לומר. מוקדם לדעת מה תהיה המשמעות האמיתית, הקלינית, של העלייה הנוכחית בתחלואה – ושל זו הצפויה. אבל, המספר הנמוך של מונשמים (בינתיים), והעובדה שרובם לא התחסנו – הם סיבה טובה לאופטימיות.

היזהרו מעיוותים: איך נראית מפת החולים הקשים? 

יש עוד כמה פרמטרים שצריך לקחת בחשבון כשמקבלים החלטות על סמך מספר החולים שמצבם קשה. נכון ליום חמישי האחרון, מתוך עשרות חולי הקורונה שמאושפזים בבתי החולים, יש רק חולה אחד מהחברה החרדית וחמישה בלבד מהמגזר הערבי. 

התחלואה הקשה מגיעה בעיקר מהחברה הכללית – 66 חולים שמצבם קשה, 43 מהם מחוסנים (נכון לחמישי, 22 ביולי). החולים הרבים ביותר במצב קשה הם מתל אביב ומכפר סבא, ערים שבהן שיעור התחסנות גבוה, ושהיו גם במרכז ההתפרצויות האחרונות.

למה אנחנו לא רואים תחלואה רבה באוכלוסיה החרדית והערבית? זו שאלה מעניינת, שצפויה לעמוד למבחן אחרי התחדשות השמחות שאחרי תשעה באב ובימים שאחרי חג הקורבן.

מבחינת מחלות הרקע של המאושפזים, לכמעט 60% מהם יש לפחות מחלת רקע אחת - הבולטות שבהן: סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב ועוד. והנה עוד דוגמה לחשיבות ההסתכלות מאחורי המספרים: בין חולי הקורונה שהוגדרו חולים קשה בימים האחרונים - נכלל גם ילד בן 8 שמאושפז בשיבא - מורדם ומונשם. אלא, שמבירור מהיר עולה שאותו ילד נפצע קשה מאוד מנפצים. הוא נפצע בפניו ופונה לבית החולים - שם גילו על הדרך שהוא נדבק בקורונה.

אז מה אומרים המספרים? שכשהם חלקיים הם עלולים להטעות או לצייר תמונה מעוותת, ולכן, במיוחד כשעל פי אותם מספרים מתקבלות החלטות הרות גורל – חשוב לנתח אותם לעומק ככל האפשר.

איך תיפתח שנת הלימודים? שיעור המחוסנים יקבע

כבר אמרנו שבגל התחלואה הזה הרבה עיניים מופנות לנתב"ג, אבל אם יש לישראל נקודת תורפה משמעותית עוד יותר בהתמודדות עם המגפה, וראוי להפנות מבט גם אליה - זוהי מערכת החינוך. נכון, עכשיו קיץ והילדים בבית. אבל ניסיון העבר מלמד שכדי כבר עכשיו לחשוב על ספטמבר כשהתחלואה בעלייה. אז בואו נדבר על קבוצות הגיל הצעירות יותר - התלמידים, בני הנוער. שמהחודש האחרון גם יכולים להתחסן.

ב-21 ביוני יצא משרד הבריאות בהמלצה חד משמעית לחסן בני 15-12 שהביאה לעלייה מאוד יפה בשיעור ההתחסנות אצלם. בשיא היו יותר מ-17 אלף מתחסנים ביום.

עד שהגענו ל-10 ביולי. אז קרה דבר מעניין – בממשלה אמרו לציבור שאפשר יהיה לקבל מנות ראשונות רק עד לתאריך הזה, בגלל סוגיות של מלאי ותוקף. סוגיות שנפתרו ברגע האחרון ואיפשרו להמשיך להתחסן בלי בעיה. מאז גם שמענו עוד ועוד קריאות של ראש הממשלה, שר הבריאות ובכירי המשרד ללכת להתחסן - אבל זה לא ממש עזר.

מתחסנים חדשים כמעט לא מגיעים אל מתחמי החיסון. ומעבר למשמעות הקלינית - והסיכון האישי שכנראה טמון באי התחסנות - יש גם משמעויות נרחבות יותר, של מדיניות וקבלת החלטות.

למה? כי בעוד שאצל תלמידי התיכון - קבוצות הגיל של 18-16 - שיעורי ההתחסנות וההחלמה עומדים על 80%, אצל בני 12 עד 15, תלמידי חטיבות הביניים - רק 43% התחסנו או החלימו. אז מה אומרים המספרים? שככל הנראה לשיעורי ההתחסנות הללו תהיה השפעה ישירה על האופן שבו תיפתח שנת הלימודים הבאה.