קיסר יפן במשחקים האולימפיים בטוקיו
צילום: אי-פי

זה לא רק ספורט: איך נראית כלכלת האולימפיאדה מבפנים?

המשחקים האולימפיים הם אירוע הספורט הגדול בתבל, אבל גם חתיכת עסק שמגלגל עשרות מיליארדי דולרים. שוחחנו עם המדליסטית האולימפית יעל ארד על הספורט ועל הביזנס של המשחקים, וגם על איך משפיעה הקורונה על האולימפיאדה הנוכחית
שאול אמסטרדמסקי | חיות כיס
24 ביולי 2021
10:49

אני לא אשכח את האולימפיאדה הראשונה בה צפיתי כילד, כשבן ג'ונסון הקנדי עקף את קרל לואיס האמריקני בריצת 100 המטר. כשגדלתי, הבנתי שהאולימפיאדה היא לא רק סיפור על ספורט.

טוקיו 2020 | כל העדכונים

מבחינת הספורטאים עצמם - זה רק ספורט. וגם מבחינת עשרות אלפי אנשים שעוטפים את הספורטאים והספורטאיות, אלה שכל החיים שלהם מושקעים בלעזור להם להיות הכי טובים בענף שלהם. אבל מסביבם יש עסק שלם שמגלגל עשרות מיליארדי דולרים. תאגידי ענק שנותנים חסויות, ערים מרכזיות ברחבי העולם שרבות זו עם זו על אירוח המשחקים, רשתות טלוויזיה ענקיות שרוצות לזכות בזכויות השידור כדי למכור אותן וכדי להגדיל את הרייטינג. זה עסק גלובלי שמגלגל הרבה מאוד כסף.

האזינו להסכת חיות כיס

למפעל האולימפיאדה יש מבנה ושפה משלו. הארגון שמנהל את האולימפיאדה הוא ה-IOC, הוועד האולימפי העולמי. הוא אחראי על הארגון מלמעלה, ועל בחירת הערים המארחות, שבע שנים קדימה. מתחתיו, הוועדים האולימפיים הלאומיים, למשל הוועד האולימפי של ישראל. כל ועד כזה אחראי על הסגל האולימפי של המדינה שלו.

למשחקי הקיץ עצמם, שהם אירוע השיא, ומה שרובנו מכנים פשוט כ"אולימפיאדה", יש ועדה מקומית מארגנת, שאחראית על הארגון בפועל של אחד מאירועי הספורט הגדולים ביותר בעולם. ומי מממן את כל ההפקה הענקית הזו? המימון מתחלק בין הוועד האולימפי העולמי, שאחראי על בערך כשליש מהתקציב, לבין הוועדה המארגנת המארחת, ששמה את היתר.

העלות של המשחקים האולימפיים יכולה לנוע בין 15 ל-30 מיליארד דולר. הוועד האולימפי מגייס את הסכום הנדרש משני מקורות. הראשון הוא תכנית הספונסרים, נותני החסויות. אלו חברות גלובליות ענקיות, כמו טויוטה, סמסונג, אינטל, עלי באבא. קוקה קולה היא הספונסרית הוותיקה ביותר, מאז 1928, כמעט 100 שנה. אלו חברות שרוצות להיות מזוהות עם הערך המוביל של האולימפיאדה - המצוינות. כשהן משויכות למשחקים האולימפיים, הן מעבירות את המסר שהן מספר אחת.

המקור השני הוא מכירת זכויות השידור לחברות הטלוויזיה, שמרוויחות ממכירת הזכויות לחברות אחרות ומהרייטינג הגבוה. מארגני האולימפיאדה מדברים על האפשרות שניתן יהיה לצפות במשחקים גם בדיגיטל, בכל מקום ובזמן, אבל בינתיים, הצופה הישראלי למשל יהיה חייב להיות מנוי לחברת כבלים ולרכוש חבילה מיוחדת כדי לצפות במשחקים האולימפיים.

הגורם השני שמממן את האירוע כאמור הוא המדינה המארחת. מדובר בהשקעה בלתי נתפסת של מיליארדי דולרים עבור אירוע שנמשך פחות מחודש. עלות המשחקים בטוקיו היא 15 מיליארד דולר, והיפנים תכננו להשקיע בהתחלה 7.5 מיליארד דולר בלבד. בסופו של דבר, העלות כנראה תסתכם ביותר מ-20 מיליארד דולר.

העלות של המשחקים האולימפיים יכולה לנוע בין 15 ל-30 מיליארד דולר. המימון מתחלק בין הוועד האולימפי העולמי, שאחראי על בערך כשליש מהתקציב, לבין הוועדה המארגנת המארחת

מה עושה את האירוע הזה לכל כך יקר? שאלנו את יעל ארד, הספורטאית שעשתה היסטוריה והביאה לישראל מדליה אולימפית ראשונה. היום ארד מומחית ליזמות ופיתוח עסקי, מתנדבת בוועד האולימפי הישראלי, חברת הנהלה ויו"ר הוועדה המקצועית וחברה בוועדת השיווק של הוועד האולימפי הבין-לאומי ווועדת הדיגיטל.

"אחד הדברים שהמשחקים המודרניים לימדו, זה שאסור שעיר תתבסס על בנייה מחדש של כל הפסיליטיס", אומרת ארד. "אם אין בעיר רכבת תחתית, אוטוסטרדות, וגישה נוחה לנהל את מיליוני האנשים המתנהלים באותה עיר אולימפית, וצריך לבנות מחדש כמות ניכרת מהאצטדיונים - העלויות קופצות לסכומים לא נורמליים".

ההכנסות של המדינה המארחת מגיעות ממכירת כרטיסים, תיירות, מכירת מרצ'נדייס, ספונסרים מקומיים, וכמובן - מכספי משלמי המיסים. זה אתגר לא קטן בכל אולימפיאדה רגילה, אבל האולימפיאדה בטוקיו היא הכי פחות רגילה מבין כל האולימפיאדות.

"בתהליך הספורטיבי של הרצון למצוינות - אין ביזנס". יעל ארד

באפריל 2020 הוועד האולימפי והוועד המארגן של יפן החליטו יחד לדחות את המשחקים בשנה בעקבות המגפה. הדחייה ייקרה את המשחקים בערך ב-3 מיליארד דולר. הקורונה מייצרת אתגרים לוגיסטיים חדשים ולא פשוטים - חלוקת מתחמים אחרת, בדיקות ובידודים. ההכנסות הרבות שאמורות להגיע מתיירים ירדו מהפרק, מכיוון שהיפנים החליטו שלא לאפשר לזרים להגיע למשחקים. זה לכשעצמו אובדן הכנסות מטורף לכלכלה היפנית.

"כל השנים האלה שהיפנים התכוננו אמרנו לעצמנו - אין עוד אומה בעולם שיכולה לעבוד בצורה כל כך מתוכננת", מספרת ארד על ההכנות לאולימפיאדה בטוקיו. "ברגע שהכול התנפץ והמשחקים נדחו בשנה, ראית את האנשים המתוכננים האלה נטולי יכולת להתמודד עם מצבים משתנים, עם הצורך לאלתר ולהיות יצירתיים. ההפך מהישראלים".

חוץ מהלוגיסטיקה המורכבת והכספים הרבים, יפן תצטרך להתמודד עם הגעתם של עשרות אלפי אנשים מרחבי העולם, חלקם ממדינות מוכות קורונה. היפנים נדרשים לארח 260 מדינות, 20 אלף ספורטאים ואנשי צוות, ועוד 30 אלף עיתונאים. בתוך כל זה, הכאוס של הקורונה לא עוצר. התחלואה ביפן עולה, ובפרט בטוקיו, ונראה שהמדינה נמצאת בתחילתו של גל רביעי. דווקא עכשיו, מגיעים אליה עשרות אלפי אנשים מרחבי העולם, כשחלק מחברי המשלחות כבר נמצאו חיוביים.

האזרחים היפנים עצמם היו רוצים לדחות את המשחקים, ואולי אפילו לבטל אותם. בסקר שהתקיים לאחרונה במדינה התברר ש-78% מהיפנים מתנגדים לקיום האולימפיאדה בארצם כרגע בגלל הקורונה. האצטדיונים יהיו ריקים מצופים, והספורטאים יענדו לעצמם את המדליות.

מצד שני, בוועד האולימפי התעקשו לקיים את המשחקים במועדם ולא לדחות אותם שנית, למרות כל המגבלות. כאב הראש שהיה נגרם מדחייה נוספת או ביטול מוחלט היה כרוך בתביעות ענק וכנראה גם בהפסדים של מאות מיליוני דולרים. מה שמחזיר אותנו לשאלה בהתחלה - האם האולימפיאדה היא אירוע ספורטיבי, או ביזנס שמתחפש לאירוע ספורטיבי? לפי יעל ארד, תלוי מאיזה צד מסתכלים. מהצד של הספורטאים והספורטאיות, או מהצד השני.

"לכל המשחקים האולימפיים מגיעים 11 אלף ספורטאים וספורטאיות, שמתוכם רק אלף יצאו עם מדליה על הצוואר", היא מסבירה. "התהליך הזה, שמה שמוביל אותו זה הרצון למצוינות והלב, בו אין ביזנס".

האזינו להסכת עוד יום

מבחינת הספורטאים, ביטול או דחייה נוספת היו יכולים להיות על גבול מכת מוות. הדחייה של המשחקים האולימפיים בשנה שעברה הייתה שברון לב משוגע. "אלה אנשים שהתכוננו כל החיים וראו את זה מתרחק", אומרת ארד. "אבל ספורטאים כמו ספורטאים, עובדים לפי מטרות. ברגע שהודיעו שהמועד החדש בעוד שנה, הם מיד כיוונו את עצמם לשם".

עם כמה מדליות נחזור מטוקיו? אם תשאלו את יעל ארד, לישראל יש כמה וכמה כישרונות טבעיים, והיא מאמינה שנחזור עם שתיים או אפילו ארבע מדליות: "היום בישראל הספורטאים האולימפיים הם ילדי מבחנה ממש. הם אנשים שקמים בבוקר וכל מה שהם חושבים עליו זה איך להיות טובים יותר בספורט שלהם".

כשיעל ארד הייתה צעירה, זה לא היה המצב. את הכספים הרבים שנדרשו היא הייתה צריכה להשקיע בעצמה, ודברים בסיסיים עבור ספורטאים אולימפיים, כמו מחנות אימונים בחו"ל, לא היו ממומנים על ידי המדינה. "היום המערכת מאוד משומנת ומאורגנת", היא מסבירה על ההבדלים. "אנחנו יודעים לזהות יכולות יוצאות דופן ולהעניק להם את כל הצרכים כדי לתת להם את הסיכוי להתפתח להיות הכי טובים". המדליסטית האולימפית הישראלית הראשונה, שהביאה את הכבוד ב-1992, פתחה לאנשים פה בארץ את התיאבון.

עם כמה מדליות נחזור מטוקיו? אם תשאלו את יעל ארד, לישראל יש כמה וכמה כישרונות טבעיים, והיא מאמינה שנחזור עם שתיים או אפילו ארבע מדליות

"אני חושבת שהמדליה שלי, ואחרי של אורן סמדג'ה, היו פריצת המחסום הפסיכולוגי", אומרת ארד, וממחישה את העובדה כי על אף שעבור רבים האולימפיאדה היא פשוט ביזנס, עבור הספורטאים ואוהדי הספורט – היא החיים. "לפני אף אחד בישראל לא העז להגיד שהוא רוצה לזכות במדליה אולימפית, זה לא היה בתרבות שלנו. כשהייתי קטנה היו אומרים – 'הפסדת? לא נורא, העיקר שהפסדת בכבוד'. לא באתי מבית עשיר, לא מתרבות של ספורט, ואם אני עשיתי את זה, כל אחד יכול. המדליה הזאת גרמה לאנשים פה להרגיש כמה כיף זה להיות הכי טובים בעולם".