-

"יותר מדי אחריות בשביל לפחד": ההקלטות הבלעדיות שמשחזרות את רגעי כיבוש הבופור

הקרב לכיבוש הבופור ביום הראשון למלחמת שלום הגליל, קרב שבו איבדה סיירת גולני חמישה מלוחמיה ואת מפקד הסיירת גוני הרניק, היה אחד מִסמלי המלחמה. ארבעה עשורים אחרי הקרב הזה נחשפות הקלטות נדירות של ארז גרשטיין, אז מפקד צוות צעיר ביחידה, הקלטות שמשחזרות את רִגעי הקרב, הלחימה ההירואית בתעלות המבצר הצלבני, וגודל ההפתעה שהייתה שם
אלון שרביט
03 במאי 2022
22:32
עודכן ב 06 מאי 07:28

את ליל ה-6 ביוני 1982 לא ישכחו מי שלחמו שם, גם 40 שנה לאחר מכן. הקרב על כיבוש מצודת הבופור הפך לאחד מהקרבות ההירואים והזכורים ביותר של מבצע שלום הגליל. בפרויקט מיוחד לכבוד 40 שנה לקרב, נחשפות בכאן חדשות הקלטות בלעדיות מתוך התחקיר שנעשה על הקרב שנתיים לאחר מכן, ובו נשמע ארז גרשטיין ז"ל - אז סג"מ ומפקד צעיר שהשתתף בלחימה ונפצע בה - ולימים מפקד חטיבת גולני שנהרג ב-1998 מהתפוצצות מטען צד בלבנון.

צפו בפרק הראשון

בתחקיר צה"ל מספר גרשטיין על הרגעים הראשונים של ההסתערות: "במקום הזה התחילה מכת אש איומה. החיילים שלי לא כל כך הבינו שיורים עליהם כי זו פעם ראשונה שיורים עליהם. היו שם חיילים צעירים, זה היה פחד אלוהים שם. אני לא כל כך פחדתי. כמפקד יש לך יותר מדי אחריות בשביל לפחד". 

גבי אשכנזי, אז סמח"ט גולני: "ארז במזל לא נהרג, הוא יכל לחטוף את הכדור ביד במקום בחזה"

בתחילת הפעולה מכת אש חזקה ניתכה על הכוח והרגה שלושה מלוחמיה הסיירת. ארז הבין שאם ימשיך בנתיב המתוכנן, ייתכן שיאבד את שאר הכוח, והחליט על שינוי בתוכנית. "באותה נקודה לדעתי הוא קיבל את אחת ההחלטות הכי גדולות שלו", מספר ברוך פרי, שהיה בצוות של ארז בקרב. "ההחלטה שלו לחתוך ממכת אש הצילה את החיים שלנו. תוך כדי שאנחנו רצים, ארז, שתמיד חייב להיות ציני, אמר לי 'תרים את הרגליים גבוה'. שאלתי אותו 'למה?', אז הוא אמר - 'אנחנו רצים עכשיו על שדה מוקשים'". החיילים מפלוגה ב' של הגדוד גילו במהלך הלחימה שנכנסו לשדה מוקשים, והחלו לחלץ זה את זה מהתופת.

"כשארז קיבל ממני את הפקודה, הוא התחיל להסתער ונפגע מכדור", מספר צביקה ברקאי, מפקד פלחה"ן שלחם בקרב. ארז סיפר על הרגע בו נפצע: "רציתי לקום להסתער ואז חטפתי כדור ביד. בהתחלה חשבתי שהקשר שלי הכניס לי כדור מאחורה, אבל אחר כך ראיתי שזה פגע בי מקדימה. לא הרגשתי שום כאב". 

גרשטיין ז"ל בתחקיר צה"ל: "היו שם חיילים צעירים, זה היה פחד אלוהים שם. אני לא כל כך פחדתי, כמפקד יש לך יותר מדי אחריות בשביל לפחד".

הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, אז סמח"ט גולני, סיפר: "ארז במזל לא נהרג. הוא יכל לחטוף ביד במקום בחזה, כי זה טווחים קצרים, זה האופי של הלחימה הזאת". אילן עזריאל, גם הוא לוחם בצוות של ארז, שיחזר: "זו הייתה טבילת האש הראשונה, עבר לי בראש שיש סיכוי שאני לא חוזר משם". הצוות של גרשטיין היה מורכב מחיילים צעירים, עדיין לא שנה בצבא. "פעם ראשונה שיורים עליך", תיאר. 

באותו קרב נהרגו שישה חיילי צה"ל, בהם גוני הרניק ז"ל, מפקד סיירת גולני. על הרגעים שלאחר אובדן החברים לנשק אמר עזריאל: "הייתה מועקה ודממה, איבדנו כאן את החברים שלנו. הגיע הנגמ"ש ושמו בו את ההרוגים. פתחנו אותו כדי להיפרד מהם. גם אני זוכר שראינו את הסמל שלנו ואת גוני. הצדענו להם, עמדנו דום וזו הייתה הפרידה שלנו מהם". 

עופרה, אחותו של ארז, הייתה בת 12 כשנפצע בקרב על הבופור. "נסענו לבקר אותו בבית החולים", היא סיפרה. "הוא נראה לי כבר אחרת. אני יכולה להגיד שאחרי זה האנשים, החברים שהוא איבד, המשפחות שלהם - הפכו להיות חלק מהחיים שלו, חלק מהדיבור בבית. הכרנו את המשפחות". על המורשת שארז השאיר היא הוסיפה: "הבת שלי שירתה בגולני והבן של חייל בגולני. הסיפורים עליו רק הולכים וגדלים, ובאמת בגולני, לפחות בעיניי, הוא חי לגמרי".

אחד המחלצים משדה המוקשים היה רב"ט יורם גנץ, חובש שהתנדב להיכנס ללב הסכנה כדי לחלץ את חבריו, עלה על מוקש ונהרג במקום.

צפו בפרק השני