צילום: הדס פרוש, פלאש 90

קרב של 1 נגד 100: הניצחון של נתניהו במשבר הגיוס

ראש הממשלה השתעשע זמנית ברעיון של בחירות, אך ההישג האמיתי היה שבמשך כמעט שבועיים איש לא התעסק בחקירותיו. ביום שאחרי, הוא מוצא את עצמו עם קואליציה יציבה, אך גם הרבה חמיצות כלפיו ושאלות לקראת הכרעת היועץ המשפטי לממשלה
יואב קרקובסקי
14 במרץ 2018
11:43
עודכן ב 11:47

המשבר הפוליטי שהגיע אתמול (שלישי) לסיומו היה בגדר קרב של 1 נגד 100, בדומה לשעשועון הזכור בהנחיית אברי גלעד. יותר נכון, 1 נגד 119. רבים היו בטוחים שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ביקש להגיע לבחירות כדי לעצור את מסלול החקירות. הוא רצה בחירות בזק שיסתיימו מהר. אי אפשר לפסול את ההערכה הזו, כי נדמה שבימים האחרונים נתניהו השתעשע ברעיון הזה. הוא נגע באש הבחירות ומשך את ידו. שקל את הרעיון ונמלך, כך כמה פעמים.


נתניהו נכנס למשבר הזה בלי רצון בבחירות, אך ככל שהוא התפתל והסתבך, כך החל ראש הממשלה לשקול גם את האופציה הזו. הוא הבין שאיום הבחירות יכול לשמש אותו ככלי להוציא מחבריו לשולחן הממשלה עוד ועוד דברים שהוא זקוק להם. מעל הכל, הוא ניצח בעיקר משום שכבר כמעט שבועיים, מהרגע שבו נחקר במקביל לעוד חמישה חשודים, ובהם רעייתו, עניין החקירות כמעט ולא נשמע - וכל זאת בשעה שנמשכת גביית העדות ממקורבו לשעבר ניר חפץ.

ואלה עיקרי הסיכום: חוק הלאום, שחשוב מאוד לליכוד ולנתניהו בעצמו, יוצא מההקפאה ואמור לעבור בקריאה ראשונה - אם כי בנוסח מתון יותר. בנוסף, חגיגת החקיקה בנושאי דת ומדינה אמורה להיפסק עד תום הקדנציה של הקואליציה הנוכחית, הישג שיהיה משמעותי בעיקר מול מצביעי לפיד.

אנחת הרווחה וההקלטות שיישלפו ביום הדין

יותר מכל אלה, השורה התחתונה מהמשבר היא שכל חברי הקואליציה הוכיחו עד כמה הממשלה הזו טובה להם. ביום שבו תגיע החלטת היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לחקירות, יישלפו ההקלטות של לפני המשבר הזה ואחריו. "אז, בחודש מרץ, דבקתם בממשלה וסירבתם ללכת לבחירות. ראיתם את טובת המדינה לנגד עיניכם, ועכשיו אתם פורשים רק כדי להחליף את נתניהו?", יטיחו ודאי בכירי הליכוד, ובראשם יריב לוין, בחברי הקואליציה. הטקסטים הללו כבר נכתבים במסגרת מרוץ החימוש של נתניהו ואנשיו לקראת יום סגריר.

אנחת הרווחה נשמעה אתמול במשכן הכנסת כמעט מכל חדר. הרבה אוויר ולחץ שוחררו. הראשונים להתרווח היו שרי הליכוד ובכירי המפלגה, שאם היו בחירות כעת, המעמסה הייתה נופלת עליהם. מסלול החקירות וההדלפות לא היה נגמר לרגע עד פתיחת הקלפיות, והמשימה שלהם הייתה להגן על ראש הממשלה בכל אולפן ובכל מיקרופון. זו משימה לא פשוטה, פשוט משום שרבים בליכוד לא חשים שהם מסוגלים לגבות את נתניהו. ללא הגיבוי הזה, ה"בייס" במרכז הליכוד יהיה נגדם. ללא התמיכה בראש ממשלה תחת חקירה, השאריות שיחולקו לכל אחד מהם יהיו עוד יותר קטנות.


לא רק בליכוד נושמים היום לרווחה, אלא גם אצל שאר השותפות בקואליציה של נתניהו. כעת, רובן מחוייבות אליה עד להחלטת היועץ המשפטי לממשלה. בניגוד לספינים מהימים האחרונים, איש מבין נתניהו ומקורביו לא דרש הבעת "נאמנות קואליציונית" סביב החלטת היועץ. אפילו אם היו רמזים גסים, זה מעולם לא נאמר. אך גם בלי הרמזים הללו, ברור לכולם שכשמנדלבליט יחליט מה שיחליט, ומי מחברות הקואליציה תרצה לפרוש – יישלף הנשק הפוליטי.

לו היינו נכנסים למערכת בחירות, הרי שכל אחת ממפלגות הקואליציה צריכה הייתה להשיב עכשיו על השאלה – האם תמליץ בפני הנשיא על ראש ממשלה שיש נגדו שלוש חקירות פליליות פתוחות, והמשטרה ממליצה להעמיד אותו לדין בגין שוחד בשתיים מהן, בעוד שמולו עומד אדם נקי? הרי ליו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, כמו גם משה כחלון ואביגדור ליברמן, אין שום בעיה ללכת עם יאיר לפיד או עם גבאי, אם יתואר תרחיש שבו הם ראש הגוש הנגדי לנתניהו. אתמול המבוכה הזו נחסכה מהם.

דרישת שלום מהבית הלבן

החוויה הזו הייתה צורבת עבור כל שותפיו של נתניהו, באופן אישי וגם כקבוצה. הוא גלגל כל אחד מהם בזפת ונוצות הרבה יותר מפעם אחת, ואת כולם ביחד כמעט כל הקדנציה. הצריבה בעורם עמוקה וכואבת, והשאלה היא אם בתרחיש של בחירות, שבהן התוצאות יכולות להוליד אופציה לקואליציה חלופית – הן לא ינסו לנקום? ואם ייכנסו בכל זאת לממשלת נתניהו הבאה, כל הקלפים ייפתחו מחדש, והן יוכלו להתוות תנאים שיחלישו את ראש הממשלה. במקרה כזה, נתניהו היה מתחיל קדנציה כשהוא תחת חקירה, מחויב להודיע על נבצרות אם יוחלט להעמידו לדין, וגם נדרש לנקוב בממלא מקום קבוע, מהלך שממנו נמנע בשלוש הממשלות שהרכיב מאז 2009.

האזינו: ליברמן מגיב לפתרון המשבר הקואליציוני בכאן רשת ב'

אתמול ב-16:00 כבר היה מתווה סגור ומוסכם על כל ראשי מפלגות הקואליציה. אז למה הגענו עד 19:00 בתחושה שראש הממשלה נסוג מהסיכום? אני מציע להביט לבית הלבן. בזמן שהנשיא טראמפ מפטר באמצעות טוויטר את מזכיר המדינה רקס טילרסון, נתניהו לא יכול לפטר את סופה לנדבר שעומדת להצביע נגד עמדת הממשלה, וראש המפלגה שלה, אביגדור ליברמן, חוגג את זה בתקשורת. אז מה עושים? מוצאים פתרון תקדימי בסגנון מפא"י שכמוהו עוד לא היה: "חופש הצעה סיעתי". המשמעות היא שכל הסיעות מקבלות את החופש להחליט איך הן מצביעות. ראשי המפלגות אמורים לאכוף את המשמעת על חברי הסיעה. כל זאת כדי להתיר לסופה לנדבר להפר משמעת קואליציונית ולא להביך את נתניהו. משחק תחפושות. מי בציבור מבין את זה? למי זה חשוב?

אז מה ראש הממשלה הרוויח? יש חוק גיוס בקריאה טרומית, אך לא חוק מלא. יש תקציב, ועל הדרך הוא סחט את הלימון גם עם חוק הלאום. אך ביום שאחרי יש עוד משהו – הרבה חמיצות, בעיקר בקרב חברי הקואליציה כלפי נתניהו. בינתיים, אפשר לצאת לפגרה לקראת חגיגות ה-70 למדינה ולחזור לכנסת במאי כדי להמשיך במאבק על חוק הגיוס. אולפני הבחירות יישארו לעת עתה במחסנים, ומי שיתעוררו מחדש הם כתבי המשטרה והמשפט, שקיוו לצאת לפגרה. סליחה חברים, אבל אין בחירות. לפחות בינתיים.