ארכיון
מרים אלסטר ויונתן סינדל, פלאש 90

גנץ ממשיך לשתוק, גבאי מציע לחבריו התאבדות פוליטית

אחרי הסקרים המחמיאים, בני גנץ צריך לשנות פאזה. במפלגת העבודה החלו ניסיונות ההדחה של היו"ר אבי גבאי, שלא צריך להתפלא על רקע הצניחה בסקרים וההשפלה של ציפי לבני. יואב קרקובסקי מסכם שבוע סוער במערכת הפוליטית
יואב קרקובסקי
04 בינואר 2019
09:47

והנה עבר לו עוד שבוע – ובני גנץ שותק. הוא לא מוציא הגה פוליטי. שמונה ימים חלפו מאז חשף את שם מפלגתו "חוסן לישראל", והסקרים הראשונים מפנקים אותו מאוד. הוא נע בין 13 ל-14 מנדטים. ובהתאמה לראשות הממשלה מצמצם פערים מול ראש הממשלה – הוא מגיע לפער של 10%. אין מה לומר – השתיקה יפה לו. יחד עם זאת – הוא נמצא בנקודה שבה הוא אמור לשנות פאזה ולהתחיל לדבר. אהוד ברק, ציפי לבני ואבי גבאי לא מפסיקים לעקוץ אותו ובליכוד הפיצו עליו מם בקבוצות הוואטסאפ שמגחיך כבר את התנהלותו.

שתי מפלגות בסיס טולטלו השבוע בחוזקה. הרבה מאוד מהמשותף יש בין המפד"ל ומפלגת העבודה. שתי מפלגות ממייסדות המדינה – שמורכבות ממוסדות ותיקים – במשך שנים המנגנונים הללו היוו משענת ומשאבים – כספיים והתגייסות של פעילים – אבל בשנים האחרונים אותם המנגנונים עצמם מהווים אבן ריחיים.

הירשמו לפוליטי-כאן, ערוץ הטלגרם של כאן חדשות לבחירות - כל העדכונים והפרשנויות

לנפתלי בנט ואיילת שקד נמאס שלרגליהם משקולות וידיהם קשורות לאחור בכל פעם שהם מנסים לעמת את נתניהו עם עמדותיהם הלעומתיות אליו. אין להם כדורים במחסנית – ראשי הרשויות העסקנים והרבנים לא נתנו להם חבל. מי שרוצה עכשיו להילחם על תקציבי החינוך הממלכתי-דתי – שיימצא לו פראייר אחר. לבנט נמאס לראות איך בצלאל סמוטריץ' הוא זה שקובע את סדר היום, איך נתניהו מיישר איתו קו – ואילו כשהוא מעלה דרישות, יהיה תמיד שמי שיקפל אותו. נתניהו תמיד ימצא את מי שיעשה את זה בעבורו.

הדמיון בין המפד"ל לבין מפלגת העבודה גדול. גם בעבודה יש מגזרים – גם במפלגת העבודה יש אינטרסים שלעיתים הם חזקים מהצורך להוות אלטרנטיבה. לו היה יכול היה אולי אבי גבאי נפרע מכל המוסדות, המחוזות, והאינטרסים של המפלגה, ומנסה לייצר סטארט אפ פוליטי קומפקטי יותר. לגבאי נמאס, אבל ממש, מהמרמרת של חברי סיעת העבודה. נמאס לו להיות האשם היחיד והעיקרי לדשדוש. עד היום הוא היה פאסיבי ולא עשה שום דבר. הוא נכנע ללחצים הציבוריים והתקשורתיים למנות את ציפי לבני לראשות האופוזיציה, הוא יישר קו עם ההסכמים שהיו לה עם יצחק הרצוג, אבל הרגיש שהמנהיגות שלו נמצאת כל הזמן במבחן.

כשאהוד ברק שימש יו"ר מפלגת העבודה, היו לצדו שניים. איתן כבל כמזכ"ל ואלדד יניב כיועץ משפטי ומנהל קמפיין. לאחר שהשלים את הקאמבק ונכנס לתיק הביטחון, הוא הרגיש שלשניים הללו יש אינטרסים שונים משלו. הוא לא היסס: את כבל הדיח מתפקיד המזכ"ל, כשכלל לא ברור שזה בתחום סמכותו – שכן המזכ"ל נבחר על ידי וועידת המפלגה. את יועצו יניב פיטר באמצע הלילה, אז כינינו זאת זרק אותו מהקומה ה-14 של משרד הביטחון.

גבאי עשה את אותו הדבר לציפי לבני. אלא שהוא הלך רחוק יותר. לא באישון לילה, הוא עשה זאת באור יום, מול המצלמות, משפיל, קשה, ברוטלי – אלים. הוא באמת האמין במשפט "אין בתקשורת אזכור רע, כל אזכור – הוא לטובה". המהלך הזה של גבאי זכה לגינויים רבים וביקורת קשה מאוד, לצד אמירות מקבילות שזהו מהלך אמיץ ששם אותו על המפה. גבאי האמין באמת שמעתה יבינו מי שעדיין מפקפקים במנהיגותו – יראו וייראו. אם מרגיזים אותי – אני יורה, ישר בין העיניים. הוא קיווה שמה שעשה ללבני ירתיע.

אבל התוצאה, מה לעשות, עגומה. עם המשך הגמה של ירידה בסקרים אי אפשר לצפות ממי שכל כך מאוכזבים מתפקודו כיו"ר שלא יפעלו. איתן כבל, איילת נחמיאס ורבין, סאלח סעד, כבר דורשים להדיח את היו"ר. איתן ברושי, שמנהל משפט דיבה נגדו, מן הסתם גם. חברי ועידת המפלגה שאוספים חתימות לכינוסה מנסים להפוך את הקריאות למהלך של ממש. האלימות של גבאי כלפי לבני מתהפכת לו על הראש. גם זרקת את לבני באלימות, גם הורדת אותנו בסקרים – עכשיו תשלם את המחיר.

גבאי לא צריך להתפלא שמנסים להדיח אותו. לחבריו בעבודה הוא מציע את התאבדותם הפוליטית - ולא, לא תהיה ירושה לדור הבא. ספק אם מורשת תישאר. גבאי כבר הודיע - לא אכנס לממשלת נתניהו, לא אהיה בקואליציה עם ליברמן. עם כחלון הוא מנותק, השנאה שם שוצפת כנהר של דם רע, ועכשיו הוא הסתכסך גם עם לבני. אז מה מציע גבאי לחבריו? בואו להתאבד איתי? שלא יתפלא שהם לא רצים למותם הפוליטי בעיניים פקוחות.

מי שאינו שותף בכלל ואפילו דוחק בפעיליו לא לקחת חלק במסע ההדחה הוא מי שהתמודד מול גבאי, עמיר פרץ. הוא כעת המבוגר האחראי. בקלות אפשר לראותו כחשוד המיידי – והוא לא רוצה לשחק לידי אף אחד. הוא מבוגר, ממלכתי, ואין לו עניין להרוס את היחסים עם גבאי שמאוד השתפרו לאחרונה. הקארמה של גבאי במפלגה גרועה, כמעט מהיום הראשון. רגע לפני הבחירות הוא חייב לעשות משהו. כל החודשים האחרונים הוא אמר: "אתם תראו, איש לא הכין את המפלגה לבחירות טוב כמוני". את זה אנחנו לא רואים, אבל דבר אחד כן: לא היה יושב ראש שדירדר את מפלגת העבודה נמוך כמוהו. על זה – ורק על זה – הוא נמדד.