חפש
Languages
גרשון עמל

"אתה לא יודע אם להיות נאמן לבוס שלך או למדינה"

גרשון (גרי) עמל, מנכ"ל עיריית ערד, היה מחושפי השחיתות בפרשת ישראל ביתנו. בריאיון לכאן רשת ב הוא מספר איך גילה את מנגנון העברת הכספים בפרשה, איך גויס ע"י המשטרה כדי לדלות פרטים ואיך התמודד במשך שנה וחצי עם האשמות שבגד במנהלו מבלי שיוכל להגיב: "לא הייתי נוהג אחרת בשום מצב"
מרדכי גילת ותמר אלמוג
10 בינואר 2019
12:48

גרשון גרי עמל, מנכ"ל עיריית ערד, מחושפי פרשת "ישראל ביתנו", היה אחד המקורות שסייעו לחוקרי להב 433 לפענח את המנגנון שבאמצעותו הועברו הכספים בפרשה. בריאיון ראשון לתמר אלמוג ומרדכי גילת בכאן רשת ב מספר עמל כי במשך שנה וחצי הסתובב בתחושה קשה והתחבט בשאלה האם פעל נכון כשפנה למשטרה ודיווח על הממונה עליו או שהיה צריך לשמור לו אמונים ולהעלים עין מן השחיתות.

האזינו לריאיון עם גרשון עמל:

עמל סיפר כי בשנת 2013 קרא לו דב ליטבינוף, יו"ר המועצה האזורית תמר, שבעבורה עבד, וסיפר לו שקיבל בעבורו תקציב של 8.5 מיליון שקלים לפרויקט הגנה על חיי אדם אך ביקש ממנו להעביר רבע מהתקציב לידיה של סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום, ממפלגת ישראל ביתנו. לדברי עמל, הוא סירב ולאחר שנקבעה לו פגישה עם ישראל יהושע, נאשם אחר בפרשה, כדי שיסביר את סירובו, החליט לפנות למשטרה.

"הסתובבתי כמה ימים עם בטן מלאה ושאלתי: 'באיזה עולם אני חי? מי יאמין לסיפור שלי?'", סיפר. "החלטתי להתלונן למשטרה ולהתפטר מעבודתי כמנכ"ל רשות ניקוז ים המלח. קיבלו אותי 15 חוקרים. סיפרתי להם את הסיפור. ביקשו ממני שלא להתפטר ולהמשיך כרגיל. סיכמתי איתם שאמשיך אך שלא אתן שיעבור כסף ושהעניין יהיה מפוקח על ידי פרקליט המדינה ומבקר המדינה. הם גייסו אותי. הסבירו לי שיש פרשה גדולה יותר וביקשו שאעזור להבין איך מתקשרים כל החוטים במערכת. זה מה שעשיתי שנה וחצי שבהן הסתובבתי עם השאלה למי אני נאמן? לבוס שלי או למדינה שלי?".

עמל מסביר שבמשך התקופה הזו לא יכול היה לשתף איש במה שעובר עליו. "המעמסה של הנאמנות הכפולה קשה לסחיבה לאורך הדרך", המשיך. "חברים שלך אומרים לך בפה מלא: 'אז למה לא התפטרת?'. אם הייתי מתפטר הייתי מונע את העברת הכספים? אנשים לא מכירים את הסיפור. זו יציאה שלי מהארון בעניין הזה. יש הרבה ראשי ערים בישראל שברגע ששמעו מה היה לדב ליטבינוף לומר, הם ברחו ממני, אבל קשה להאשים אותם. הם לא מכירים את הסיפור המלא. מי שנמצא בשטח יכול להבין שתקעתי לדב סכין בגב אבל הם לא מבינים שהייתי שייך למדינה. הם לא הבינו שהייתי בתהליך הזה שנה וחצי".

גרשון עמל מסביר כי בדיעבד לא היה נוהג אחרת בשום מצב: "ככה צריך לנהוג. גם כשזה קשה ברמה האישית אנחנו הדור שמשאיר לילדים מדינה שצריכה להתקיים. אם לא נעשה את העבודה הזו השחיתות תגרוף אותנו פנימה".