חפש
Languages
פרץ בוועידת מפלגת העבודה

בדרך לנשיאות מפסיקים למרוד: איך הפך עמיר פרץ לתומך של גבאי

גבאי נלחם להיות שחקן מרכזי, בינתיים הוא מפסיד • עוד שבוע בסימן שתיקתו של גנץ • נתניהו מנסה לקנות זמן | פרשנות
יואב קרקובסקי
11 בינואר 2019
11:25
עודכן ב 00:54

פתיחת דיוני הוועידה העשירית של המפלגה הייתה טבילת אש לא פשוטה לאבי גבאי. ״אנחנו יודעים מה צפוי לנו, עדיף לעשות את זה מוקדם ככל האפשר לעשות וי והמשיך הלאה", הסבירו אמש אנשיו, דקות לפני פתיחת הדיונים בגני התערוכה. גבאי ידע איזו קבלת פנים צפויה לו. הוא ידע שחברי הוועידה זועמים עליו – היו להם סיבות טובות. כל מה שיכול היה לעשות גבאי בחודשים האחרונים כדי להתעמת עם המוסדות הוותיקים והאישים הבולטים במפלגה - הוא עשה. והזעם באמת התעורר.

הירשמו לפוליטי-כאן, ערוץ הטלגרם של כאן חדשות לבחירות - כל העדכונים והפרשנויות

נדירים יושבי ראש המפלגה שהתקבלו בחיבוקים בפורום הזה – ועידת המפלגה. מנגד, נדירות הישיבות שהיו הומות ומלאות כל כך כמו הוועידה הזו שהתנהלה אמש בגני התערוכה. כ-2,000 צירים מילאו את האולם, הדגלים הונפו, השריקות נשרקו, קריאות הבוז נקראו – אבל גבאי, בגיבוי של זקן השבט דוד ליבאי, הצליח להעביר בהצבעה גלויה את כל הסעיפים שאותם תכנן. תקנון הוועידה שהוגדר בידי הוותיקים – תקנון דרקוני, תקנון הבחירות המקדימות שכולל בתוכו שלושה שיריונים (במקומות 2,10,16).


גבאי אפשר למתנגדיו הבולטים לנאום – חברי הכנסת כבל, נחמיאס ורבין ויוסי יונה. השלושה נאמו בחריפות רבה. מיד נחזור אליהם. הנאום המעניין ביותר היה דווקא של מי שהיה יריבו של גבאי - שר הביטחון לשעבר וחבר הכנסת עמיר פרץ. רק בקיץ, בישיבה סדורה של נשיאות המפלגה, הוקלט פרץ תוקף בחריפות את גבאי ומאשים אותו, תוך שימוש במילים קשות, בהתנהלות לא ראויה בניהול המפלגה. בהקלטות ניתן לשמוע חילופי דברים קשים בין פרץ לגבאי [פרסום של ספי עובדיה בחדשות 10 12.6.2018]

פרץ שוחח אז עם עיתונאים ואמר שלא היה ניהול כושל כל כך של המפלגה כמו זה של גבאי. אבל בחודשים האחרונים משהו השתנה לחלוטין. נדמה שאו שזה לא אותו עמיר פרץ – או שזה לא אותו אבי גבאי. פרץ היה אמש ראשון הנואמים. הוא זכה לכבוד הראוי כמי שהיה יו"ר המפלגה ושר הביטחון מטעמה. גם בהצגתו – ובעיקר במיקום שלו בין הנואמים – היה ברור שלגבאי חשוב לשדר שמשהו השתנה ביחסים בין שני האישים. אולי זה השיעור הראשון בפוליטיקה של המפלגה שלמד גבאי: הפוך את יריבך לחברך. 

פרץ היה נחרץ וברור – לא אהיה שותף למהלך הדחה של גבאי. "אין לי כוונה לתת יד לפיצולים. אני מודיע כדמוקרט - התמודדתי מולך אבי, וחובתי היא לתמוך בך ולעשות הכל להצלחתך", הוא אמר והוסיף: "תקשיב לקולות ותעשה מאמץ להגיע לפשרה כדי שכולנו נצליח".

פרץ הוא הפוליטיקאי הוותיק והחכם ביותר במפלגה. הוא זקן חברי הכנסת, ושבע קרבות פנימיים במפלגה. היעד שלו הוא משכן נשיאי ישראל, שאליו הוא מקווה להגיע ממשכן הכנסת בירושלים, או מביתו בשדרות - כמועמדה של מפלגת העבודה. הוא רוצה להיות בכנסת הבאה, אבל אין לו עניין להיות הקטר שיוביל את המערכה נגד עוד יו"ר. הוא כבר נאבק בפרס, ברק, יחימוביץ'. די. עכשיו הוא רוצה שאחרים ינהלו את המערכה. פרץ לא שבע רצון ממצבה של המפלגה ואם היה לוקח את עמדת מנהיג המרד – סביר להניח שההדחה הייתה זוכה לרוח גבית, אבל אין לו עניין לעשות זאת. נס המרד עובד לדור הבא בבחינת יריבו הצעירים.

ומי שמניפים אותו בעוצמה הם איתן כבל ואיילת נחמיאס ורבין. לכבל זה היה נאום המנהיגות שלו. הוא היה תקיף וכמעט אלים כלפי גבאי. הוא כינה אותו ״שקרן ולא בפעם הראשונה", הוא ציטט שיחה סגורה ביניהם: "אני אפיל את הבית עליי ועליכם". גבאי אמר לאודי סגל השבוע בערוץ 13 – לא היו דברים מעולם. כבל לא ויתר, "לא אתן לך לומר עליי שקרן בפריים טיים טלוויזיוני״, הוא הכריז. ״הלכתי הבוקר מיוזמתי לפוליגרף, אראה לך מי דובר אמת ומי שקרן".


כבל הוסיף ותקף, "אתה שיקרת, ולא בפעם הראשונה.  מי שבוגד בערכים לא יכול להנהיג אותנו. טעיתי כשתמכתי בך מול עמיר פרץ. עכשיו כשאתה עומד להתרסק, אתה מאשים אותנו. הכישלון הזה הוא נטו גבאי". כבל הוסיף כי "אפשר להציל את הבחירות האלה, מי שיכול להביא שינוי. בואו ושלבו ידיים: אשכנזי, לבני, אפילו אהוד ברק - שהתקופה הרעה הזו תעבור". 

גם איילת נחמיאס ורבין לא חסכה מילים מגבאי. ״ככה לא מנהלים מפלגה״, היא אמרה. ״עברת לידי ואפילו לא לחצת את ידי. אני מתביישת ששתקנו כשזרקת את לבני מהמחנה הציוני".

בינתיים כל המערכת הפוליטית מביטה על הנעשה במפלגה – ונותנת לה להמשיך לחפור לעצמה את הקבר, ולקפוץ פנימה.

מה השינוי? לא ברור

ככה פותחת מפלגת העבודה את קמפיין הבחירות שלה. גבאי מאמין שאחרי שיריביו הוציאו את הקיטור בוועידה – אפשר יהיה להתחיל בקמפיין. לפי שעה קמפיין הרחובות של העבודה מתבסס על שני עקרונות – תמונתו הגדולה של גבאי רוכן לעבר הצלם, והמילים: ״מחויבים לשינוי בישראל". מה השינוי? לא ברור.

הבעיה העיקרית של גבאי, מעבר ליריביו בתוך המפלגה – היא היחס שהוא מקבל או בעיקר לא מקבל מחוץ למפלגה. על פניו נראה כי הוא אינו שחקן. איש מן המתמודדים לא ממש מתעסק איתו. מי שבקיא במה שהיה בדיונים בין הגושים הפוליטיים השונים לגבי חיבור – יצא מתוסכל מגבאי. "כל מה שעניין אותו זה הוא עצמו. הוא תבע כל הזמן ששמו יופיע על פתק ההצבעה. זה מה שהיה חשוב לו", אמר אמש מקורבו של אהוד ברק, ויצמן שירי, בתוכנית "בחצי היום" עם רונן פולק בכאן רשת ב. ובכך תומך שירי במה שכבר אמרה לפניו ציפי לבני אחרי שנזרקה על ידו מול המצלמות: ״כל מה שהיה חשוב לגבאי זה אני ואני ואני".

למרות המאבקים הפנימיים, גבאי לא מתרומם. הוא פשוט לא שחקן רלוונטי על המגרש הפוליטי. גם בשיחות על חיבורי הגוש, לא באמת סופרים אותו. ההתעקשות שלו על מקומו, וההצהרות שלו כי לא ישב עם נתניהו וליברמן, מרחיקות ממנו את השחקנים החדשים והישנים בגוש. 

גם עם שותפים פוטנציאלים אחרים כמו כחלון אין לו שום יחסים, ובמציאות העכשווית אהוד ברק, שתמך בו, מאוכזב ממנו – בעיקר בגלל פרשת לבני. המבחן של גבאי מתחיל כעת. עליו לנפץ כמה תקרות זכוכית כדי להפוך לשחקן פוליטי אמיתי בבחירות 2019.

עוד שבוע שתיקה של גנץ

והשתיקה נמשכת. עד מתי? כנראה שהרמטכ"ל לשעבר בני גנץ היה שמח להמשיך בקמפיין הזה כפי שהוא. שקט מתארגנים. עד שלא יחוש שזה פוגע בו – אין טעם לדבר. 

אבל בחוגי ההתארגנות של המפלגה שלו, אנשים שהכין אותם לכך שאולי יקחו חלק ברשימה - כבר מתחילים לחוש זנוחים. הוא דיבר איתם חודשים ארוכים, שיחות טלפון פגישות, עכשיו הוא רק מסמס. עכשיו הוא כותב, "סבלנות, לא שוכח אותך". 

אנשים פוליטיים, בטח בתקופת בחירות, מאבדים סבלנות די מהר. וגנץ ילמד את זה על בשרו – ובקרוב. זמן השתיקה שלו מדוד. הוא מתמיד בו ועלול להינזק ממנו. כל יום של שתיקה מעלה את רף הציפיות מדבריו – לכשיפתח את פיו וידבר. מדוע? כי קורים פה דברים. מי שמתמודד על ראשות הממשלה לא יכול להסתפק במשפט סתמי כמו ״הגיע הזמן למנהיגות העוסקת באזרחי המדינה ולא בעצמה" - לשון התגובה שיצאה ממפלגתו על דבריו של ראש הממשלה השבוע בהודעה ה"דרמטית שלו". מצופה ממועמד לראשות הממשלה הרבה יותר מזה.

במפלגה האחות של "חוסן לישראל", "תל'ם" של משה יעלון, דווקא מחפשים תקשורת. יואב גלנט הגדיר את החיבור של השניים בשבת האחרונה – "חיבור של מי שאין לו דעות עם מי שאין לו מנדטים". הגדרה צינית שנונה וחריפה. יעלון רוצה שידברו עליו, ולכן מביא עוד ועוד אנשים לשורותיו. הוא גייס את מי שניהלה את קמפיין התקשורת של המחנה הציוני בבחירות הקודמות, תמי שיינקמן. שינקמן יודעת לנהל תקשורת היטב. מי שסחפה את המדינה בקמפיין להחזרתו של החייל החטוף גלעד שליט, והייתה בקמפיין הניצחון של אהוד ברק לפני 20 שנה, והייתה שותפה להישג של 24 מנדטים למפלגת העבודה. שינקמן אמורה להפוך את יעלון מבוק לגורם משמעותי בקמפיין הבחירות הזה. הוא אמנם עומד לחבור לגנץ – אבל רוצה לשמור על קו עצמאי, מתבדל ותוקפני נגד נתניהו.


בורסת ההימורים על הימור נתניהו

יום שני היה יום מביך לכתבים הפוליטיים. לא ידענו. מודה, לא ידענו מה צפוי לומר ראש הממשלה נתניהו. מעבר להודעה דרמטית, כפי שהוגדרה בהודעה ששלח לנו דוברו הפוליטי יונתן אוריך, לא היה מושג מה הכיוון ובורסת הניחושים געשה. בשעה הראשונה הטלפונים הופנו בעיקר לשותפים פוטנציאלים – חיבורים אפשריים, הדחות או פיטורים. 

שוחחתי לפני ההודעה עם רוב חברי הקואליציה, עד שהבנתי שכנראה פוליטי גרידא זה לא יהיה. אז כבר הובן – זו עומדת להיות הצהרה אישית-משפטית עם השלכות פוליטיות. ואכן כזו היא הייתה.

אמנם ההערכות מה יהיה תוכן הנאום קרסו. הלקח כתמיד – אל תהמר, תמתין. רגע של סבלנות – וזה קשה לעיתונאים, בעיקר בכלי התקשורת האלקטרוניים. 


עד כאן חשבון הנפש. אבל האם צלחה משימתו האישית של נתניהו מול מערכת אכיפת החוק? אני סבור שכן. הפרסום אמש של עמית סגל על השלמת חקירה בתיק 4000 מסמלת את ההצלחה הזו. העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה שולח את החוקרים לשדה החקירה מחדש – פותח לנתניהו תקווה שמועד ההמלצות יידחה כפי שרצה. מטרתו של ראש הממשלה הייתה לגלגל את השעון לאחור. 

חקירות כבר עוברות בציבור. ההחלטה להשלים את החקירה טובה לנתניהו, למרות ההבהרה הנלווית שזה לא ישנה את לוח הזמנים. נו שויין, אז אמרו – מבחינת נתניהו יש תקווה שכן. כרגע, לשבוע הדרמטי הזה, זה בהחלט מספיק.