חפש
Languages
בנימין נתניהו והרמטכ"ל אביב כוכבי
צילום: דוברות משרד הביטחון

טילי הפאג'ר מאיימים לסדוק את התדמית הביטחונית של נתניהו

השיגורים לעבר גוש דן מעמידים את רה״מ במבחן גדול, ומעניקים לכחול לבן הזדמנות לתקוף אותו בנושאי ביטחון • ההיסטוריה מוכיחה שפגיעה בתדמית הביטחונית בשילוב עם שחיתות ציבורית מגבירות את הסבירות לחילופי שלטון | פרשנות
יואב קרקובסקי
15 במרץ 2019
12:40

ישיבת הקבינט הקרובה תהיה מאוד מתוחה. כבר עכשיו ברור שיהיה מיותר להציב מצלמות לשידור חי של האירוע הזה, כי כל השרים ידליפו משם כל הזמן. השיח לא יהיה לפרוטוקול, אלא לצרכי קמפיין. ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו יעמוד במרכז המתקפה של יריבו מימין נפתלי בנט ושל יריבו של יריבו – אביגדור ליברמן. ליברמן לא חיכה, וכבר הבוקר קרא לנתניהו להתפטר מתפקידו בריאיון לכאן רשת ב. לא משנה איך תתפתח העלילה בסבב הביטחוני הנוכחי, כל החלטה שתתקבל בשעות ובימים הקרובים ייבחנו רק בפריזמה הפוליטית.

סקר הסקרים של כאן חדשות - בואו להרכיב את הכנסת שלכם



נתניהו ממולכד היום הרבה יותר מן העבר. הוא גם ראש הממשלה וגם שר הביטחון, ואנחנו בטווח 25 הימים לפני הבחירות. בסבבים קודמים שליוו מערכות בחירות, המתיחות הביטחונית תפסה את ישראל במועד רחוק יותר מיום הבוחר, מה שאפשר לסיים את המבצע הצבאי, ללקק את הפצעים, ולהתארגן לבחירות. הפעם התזמון קרוב מדי. רק בחודש נובמבר האחרון עברה ישראל סבב אלים במיוחד, שבו כ-500 רקטות נורו לשטח ישראל. המדיניות שהוביל ראש הממשלה הייתה הכלת האירוע ושמירה על השקט.

שני טילי הפאג'ר שנורו לעבר גוש דן הם אתגר של ממש למדיניות ההכלה. זה לא עוד טפטופים או גשם לעבר עוטף עזה. נתניהו הסביר לציבור בנובמבר כי הוא אחראי ושקול, שהוא לא יוביל את חיילי צה"ל למבצע צבאי מיותר. הוא הותקף אז מכיוון ה"בייס" הפוליטי שלו, ובעיקר מצד בנט. ולמי ששכח, נזכיר שזה הביא להתפטרותו של שר הביטחון אביגדור ליברמן, ולמעשה האיץ את הקדמת הבחירות.

המבחן כעת הרבה יותר גדול, גם לנתניהו כשר הביטחון, וגם לרמטכ"ל החדש אביב כוכבי. זהו הסבב הראשון של השניים ביחד. נתניהו צפוי למטווח פוליטי בתחפושת ביטחונית מצד חבריו בימין, שידרשו הכרעה. בנט, שקד, סמוטריץ' וליברמן הם אולי שותפים טבעיים לקואליציה הבאה, אבל בזמן קמפיין זה משחק אחר. הטיעונים ייעטפו בהרבה מילים של ביטחון ואחריות לאומית, אבל זה לא יכסה את העובדה שכולם ידברו מהפוזיציה. 

ההחלטות הביטחוניות של ראש הממשלה צריכות להתקיים כאילו לא היו בחירות, וקמפיין הבחירות צריך להתנהל כאילו לא היה סבב ביטחוני 25 ימים לפני יום הבוחר. אחריות כבדה, ומעמסה מאוד לא פשוטה.

שש-בש במקום שחמט

הירי לעבר תל אביב הוא הזדמנות למפלגת כחול לבן. שלושה רמטכ"לים, שאחד מהם כיהן גם כשר ביטחון, הם ראש חץ ביטחוני שידע סבבי לחימה בעזה. אז ההגה לא היה בידיים שלהם, היום הם מקווים לנסוע צפופים ברכב אחד ללשכת ראש הממשלה. נתניהו לא יוכל לשדר מולם כי הם יהיו נרפים מול החמאס, הם יגידו: "אנחנו יודעים להכריע – נתניהו לא רוצה". תיאורטית הם יכולים לסדוק את התדמית הביטחונית של ראש הממשלה, תדמית "מגן ישראל", שנתניהו התאהב בה. התדמית הזו עכשיו נתונה בסכנה ותלויה במידה רבה במדיניות שינקוט נתניהו בעזה. דבר אחד בטוח - נתניהו הוא כבר לא המבין היחיד בנושאי הביטחון, יש עוד מנהיגים שיידעו להכריע.

האזינו לריאיון עם יאיר לפיד בכאן רשת ב

המתקפה העיקרית שאותה סופג ראש הממשלה כבר כמה שבועות נסובה סביב האתנן הכספי שהוא מעביר לחמאס – 15 מיליוני הדולרים שמכניסים הקטרים, בחסות ישראל, בשער הכניסה הראשי לעזה. העברת הכספים מביאה לביקורת קשה נגד נתניהו משני הצדדים, גם מכחול לבן וגם משותפיו הטבעיים. לו בכחול לבן היו מנהלים קמפיין, תמונות מזוודות הכסף היו צריכות לככב בשידורי התעמולה שלהם. במפלגתו של בני גנץ יכולים לתקוף חזק את המדיניות הביטחונית של נתניהו, גם את ההכלה ואת העברת הכסף לחמאס. אבל בינתיים, במקום לשחק שחמט משחקים שם שש-בש.

ראשי כחול לבן מובילים קו ממלכתי, ורוצים קמפיין אתי, אבל לא יוכלו לדבוק בו. בעיקר נוכח צמצום הפער בסקרים. אם הם רוצים שלטון הם יצטרכו לתקוף את נתניהו לא רק בנושא השחיתות, אלא בעיקר בענייני ביטחון. אתמול הם החלו להוציא הודעות די חריפות נגד ראש הממשלה, תוך שהם מטילים עליו את האשם למתחולל בעזה, בעיקר משום שישראל משלמת כופר שקט לחמאס, לדבריהם. בכחול לבן עדיין לא שולטים על סדר היום. מבחנו הגדול של יאיר לפיד, שעומד עכשיו בראש הקמפיין היא, היכולת להוביל קו ממלכתי תקיף ומתוחכם. ראשי כחול לבן צריכים להראות שהם רעבים לשלטון לא פחות מנתניהו.

בחזרה לעבר

אי אפשר בלי אנלוגיות לעבר. בשתי מערכות הבחירות הקודמות שבהן הפסיד הליכוד את השלטון, היו ענייני הביטחון והשחיתות הציבורית על הפרק. ב-92' התמודד יצחק רבין מול יצחק שמיר. לאורך רוב הקמפיין מנהיג מפלגת העבודה דאז לא ממש המריא. אז הגיע דוח חריף של מבקרת המדינה באותם ימים, מרים בן פורת, שהעמידה את ממשלת שמיר באור שלילי של שחיתות ציבורית ומינויים פוליטיים. הרחובות התמלאו בהפגנות נגד השחיתות.

שבועיים לפני הבחירות, נרצחה בסמוך לביתה הלנה ראפ על ידי מחבל פלסטיני בבת ים. זה כבר היה אירוע אחד יותר מדי. האינתיפאדה הראשונה נראתה באותם ימים כאירוע שחלף, ואז הגיעה הדקירה הזו, שפגעה מאוד בתדמיתו של שמיר. רבין הגיע לבקר בביתה של ראפ, הוא הסתובב ברחובות העיר והרגיש את האווירה הציבורית. הוא ניצל את זה לקמפיין שלו, שהתנהל תחת המסר העיקרי של אובדן הביטחון האישי. התוצאה כפי שכולם יודעים הייתה ניצחון לרבין כנגד יצחק שמיר.

ב-99', כשאהוד ברק התמודד מול נתניהו, השחיתות הציבורית עמדה שוב במרכז השיח סביב פרשת בר און חברון, והעובדה שראש הממשלה נתניהו היה הראשון שנחקר במשרדי יאח"ה בזמן כהונתו. נוסף לכך, התחדד השיח על נסיגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון. ברק הוביל את השיח והיה הראשון להבטיח נסיגה בתוך שנה, נתניהו נגרר אחריו. כשהתדמית הביטחונית נסדקת והאווירה הכללית היא ששלטון החוק נעשה לצחוק, גוברת הסבירות לחילופי שלטון.