חפש
Languages
ציפי לבני ואביגדור ליברמן
צילום: יונתן זינדל ונעם רבקין פנטון, פלאש 90

היום הזה בזמן ההוא: מתדרכים נגד, פועלים בעד

הילדה הדחויה בבחירות מועד א', מחוזרת מאוד במועד ב' ובשמאל מנסים להשאיר את לכלוכי העבר מאחור ולהתחבר • הבעיה של נתניהו? שוב ליברמן • יו"ר ישראל ביתנו מאס בשותפים של ראש הממשלה, שהחליט להתעלם ממפרק הקואליציות
יואב קרקובסקי | פרשנות
12 ביולי 2019
15:14

היא הייתה הילדה הדחויה של קמפיין בחירות 2019 א'. היא נדחקה הצידה בידי כל ראשי המרכז-שמאל, ועכשיו ציפי לבני היא המחוזרת של הקמפיין הנוכחי. ראשי המחנה הישנים שבאו לבקר מחדש, אהוד ברק ועמיר פרץ, רואים בלבני תקווה גדולה. שניהם משוחחים איתה כבר שבועות ארוכים, שניהם רוצים אותה חלק מן המחנה. גם במרצ מבינים שאם לבני במשחק, הזהות של המחנה תהיה ברורה הרבה יותר.

לא ברור אם הרצון מגובה בסקרים, או רק בתדמיות. בינתיים לבני ממשיכה לשחק אותה "קשה להשגה". היא עונה לטלפונים, מגיעה לפגישות, אבל לא ממהרת לקבל החלטות. בטוח שבתוך ליבה היא כועסת על חברי וחברות סיעת העבודה ששתקו נוכח התנהגותו הפראית של אבי גבאי, כן גבאי שכמעט שכחנו שהותיר אותה מחוץ למשחק בגסות בשידור חי מפתיע מול המצלמות.

היחסים של לבני עם ראשי מחנה השמאל מורכבים. את עמיר פרץ היא הביאה לכנסת פעמיים, במסגרת התנועה. הוא פרש משורות מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' ערב בחירות 2013, לאחר שזו סירבה להתחייב שלא תשב עם בנימין נתניהו בממשלה. פרץ, שהגיעה שני בפריימריז, התקשה להשלים עם מנהיגותה של יחימוביץ', אותה הביא בייבוא אישי כשהיה יו"ר העבודה שבע שנים מוקדם יותר, ופרש לתנועה של לבני. הסוף זכור היטב. התנועה של לבני הייתה הראשונה לחתום על ההסכם הקואליציוני עם נתניהו, ופרץ, ממספר שלוש הפך להיות השר להגנת הסביבה תוך שהוא מדלג על עמרם מצנע.

יחימוביץ' סירבה לקיים משא ומתן עם נתניהו שהציע לה את השמיים: תיק האוצר. בבחירות הבאות התנועה השתלבה במחנה הציוני. פרץ היה גלוי עם לבני ובשלבים מוקדמים של החיבור הזה הודיע לה שבכוונתו לחזור למפלגה שלו, העבודה, אם שתי המפלגות התנועה והעבודה לא מתאחדות, איחוד ומיזג מלאים. לבני בוודאי לא אהבה את המהלך, אך לא התנגדה. עכשיו פרץ מנסה לעשות ללבני את מעשה 2013, להיות מי שיחזיר אותה לפעילות פוליטית. תשובה חיובית עוד לא קיבל ממנה, למרות מפגש טוב שהיה ביניהם השבוע.

את אהוד ברק זוכרת לבני גם כמי שפקפק ביכולתה לענות לטלפון בשלוש בלילה. מאז ועד היום, השניים קיבלו לא מעט טלפונים גם בשלוש בלילה, נפגשו שוחחו והתפייסו. ההערכה ההדדית ביניהם קיימת. בכל השנים האחרונות רואה ברק בלבני דמות מרכזית במחנה שנותנת מענה לסוגיות המדיניות. הוא מעריך אותה על היותה אחד הקולות התקיפים והרציניים נגד נתניהו, למרות מחירים אישיים שהיא שילמה עליהם.

החיבור והשיחות בין ברק ולבני בשנה האחרונה היו אחד הגורמים שהביאו לבסוף לפירוק המחנה הציוני. לבני האמינה לברק שביכולתו להביא לחבירות גדולות יותר ערב הבחירות האחרונות, בעיקר נוכח סיועם של קובי ריכטר ואילן שילוח. לבני האמינה במנוע הרקטי של ברק להביא להחלפת נתניהו שיצליח לייצר את רשימת החלומות שלה, שמזכירה במידה רבה את רשימת החלומות גם שלה. אלא שהם חולמים, ולא היו להם כוחות הביצוע. ראשי כחול לבן לא רצו, לא אותה ולא אותו. לא אז לא היום.

חיבורים ותדרוכים

האם יהיה חיבור בשמאל. ההערכה שלי היא שכן. צריך לזכור את המסרים שיצאו מחוסן לישראל ויש עתיד בזמן הזה לפני חמישה חודשים. בשבועיים וחצי שלפני סגירת הרשימות. דוגמאות קצרות:

"גורמים ביש עתיד: המסרים של חוסן לישראל מעורפלים, מעריכים כי בחוסן לא רוצים חיבור", "גורמים ביש עתיד: התשובות מחוסן בשורה של נושאים – עמומים ולא ברורים", שאלת הישיבה בקואליציה, העברת חוק הגיוס, תיקון חוק הלאום, הערכה ביש עתיד: גנץ ואנשיו מעדיפים את אורלי לוי אבקסיס. כל אלה דברים שראשי יש עתיד אמרו על ראשי חוסן לישראל. אנשיו של גנץ עמעמו מאוד את התשובות, ובפועל מתחת לפני השטח התנהלו מגעים של ממש ליצור חיבור. פריצת הדרך הגיעה בארבע היממות האחרונות של סגירת הרשימות. אותו הדבר יקרה גם כאן.

פרשת ג'פרי אפסטיין, קרן וקסנר ומהיום גם עברו של ג'ואל בננסון היועץ האמריקני של כחול לבן, אלה הן הסוגיות שיוצפו בימים הקרובים על מנת לייצר דה-לגיטימציה לאהוד ברק, בני גנץ ויאיר לפיד. יהיה מי שינסה לקשור בין עברו הפלילי של אפסטיין כעבריין מין לקשריו העסקיים של ברק, ואלי ירמוז בשיטת הטלפון הנייד של גנץ, שברק עבריין מין.

לבננסון מייחסים עמדות ועצות שמאל קיצוני, למועמדים הדמוקרטים בארצות הברית הילרי קלינטון וברק אובמה, אויבי ישראל מושבעים על פי הימין אוהד נתניהו. ברק, גנץ ולפיד יצטרכו עכשיו לענות לטענות והטיעונים שיופנו אליהם מצד ראשי הקמפיין של הליכוד. כעיתונאים ניגרר גם אנחנו לשיח הזה, ונשאל את השאלות. ספוילר - הגם שנשאל את השאלות התקשורת תואשם שהיא לא שואלת, ואם שואלת העדינות היא מנסה לברר. פייק ניוז נוסח קיץ 2019, אילו לא שבענו כבר את מהמנה הרעילה הזו כבר באופנת החורף-אביב האחרונה.

היה דיל?

"רשימות חיסול", "דילים", "קומבינות", "מפקדי ארגזים" ו"בוחרים מאורגנים", הם רק חלק קטן מהביטויים שמלווים כל מערכת פריימריז לרשימה לכנסת. מספרן של המפלגות שעורכות פריימריז כאלה הולך וקטן, ובבחירות מועד ב' של 2019 זה קרה רק במרצ. הטוענת לרשימות חיסול נגדה, יצאה אמש ראשונה בפריימריז, היו"ר המודחת תמר זנדברג. אין כתב-פרשן פוליטי שלא שמע ממנה על הרשימות שהוכנו נגדה, אין גולש פייסבוק שלא הבחין בקמפיין הגעוואלד שניהלה, תוך שהיא מאשימה את חבריה לסיעה שפועלים נגדה, שמנסים לסגור איתה חשבונות על התקופה שבהם כיהנה כיו"ר המפלגה.

אולי לזנדברג היו סיבות לחשוש. יכול להיות שהיא יודעת על יחסי העבודה, והמשקעים האישיים בינה לבין חבריה, יותר מכלל חברי ועידת מרצ. התוצאה היא שדווקא היא וחבריה לדיל, עיסאווי פרייג' ומוסי רז דילגו בקלילות מעל מיכל רוזין, שמזוהה יותר עם היו"ר הקודמת זהבה גלאון, והיו"ר הנכנס ניצן הורוביץ. את רוזין, לא שומעים בוכה ומתאוננת, "חיסלו אותי", למרות שיש לה אולי סיבה טובה לחשוב ולחוש כך.

רשימת מרצ שנבחרה אתמול, מורידה את רף הייצוג הנשי במפלגה שכמוהו לא היה כבר הרבה שנים. חוץ מזנדברג השנייה ברשימה, האישה הבאה בתור, זו מיכל רוזין. מרצ, שזו המפלגה שמורשתה קידום המאבק לזכויות נשים ופמיניזם מתקדם, המפלגה היחידה שהיו לה שלוש מנהיגות, שולמית אלוני, זהבה גלאון ותמר זנדברג, לא תוכל להתגאות בייצוג נשי נרחב. ואם ניקח בחשבון שתוכנית החיבורים נמצאת על הפרק, מקומה של רוזין עוד צפוי להיות אי שם בעשירייה השנייה או השלישית של מחנה השמאל.

הרשימה הנוכחית של מרצ מאפשרת להורוביץ קלות רגליים במשא ומתן מול עמיר פרץ ואהוד ברק. מדובר ברשימה שהיא הפנים הקלאסיות של המפלגה, ומספר 2 הטיפה לחיבורים כאלה ממש ערב הבחירות הקודמות, כך שנדמה שעל פניו להורוביץ מנדט מצד מפלגתו לנהל משא ומתן על יצירת מיזוג.

איילת מתלבטת

איילת שקד תחליט סוף סוף בשבוע הבא מה תעשה. אחרי חופשה משפחתית בהרי הרוקיז הקנדיים, היא שבה לארץ וקיימה שורה ארוכה של פגישות. ההתלבטות צריכה להגיע לכדי סיום. מי שמנסה להיות מופתע, יכול במידה רבה להירגע. שקד רמזה השבוע לאן פניה מועדות. היא מחפשת מסגרת ימנית ליברלית מסורתית, מה שכנראה לא נמצא באיחוד מפלגות הימין.

היא בחרה דווקא השבוע להחמיא מאוד לנפתלי בנט על הישגיו בחינוך, פירגון משמעותי ומחבק דווקא לאחר תקופה מאתגרת במיוחד שעברה על השניים. מי שצריך רמזים, יכול להבינם מההתנהלות הזו. בנט יביא איתו ככל הנראה עוד דמות חילונית, ביטחונית, הוא שוחח כמה פעמים לאחרונה עם גל הירש, שיכול לבטא מעמדת הנפגע של מערכת אכיפת החוק את הצורך בגישה שמרנית יותר כלפיי המשטרה והשופטים, בדיוק כפי ששקד מאמינה.

שובר גושים

אביגדור ליברמן מאס בגוש השותפים הטבעיים של נתניהו. הוא לא רק פוסל את החרדים, אלא גם את החרד"לים, בצלאל סמוטריץ', הרב רפי פרץ ואיתמר בן גביר. המשמעות היא שליברמן מתחיל להיות שובר השוויון של מחנה הימין. בלעדיו אין ממשלה צרה לנתניהו. וזו הצרה הגדולה ביותר שיש לראש הממשלה כעת.

נתניהו שפתח את מסע הבחירות הזה במתקפות קשות על ליברמן, מתעלם ממנו כעת. השיטה ברורה, נתניהו מגדיל כל מועמד שאותו הוא תוקף. זו הסיבה שהוא מעדיף להתעסק עם אהוד ברק, ולהתעלם מבני גנץ, זו הסיבה שהוא הבין שעליו להתעלם מליברמן – אך לשתות ממנו את קולות בוחריו באמצעות מסע בין מרכזי המצביעים הגדולים שלו, אשקלון זו רק דוגמא אחת.

ליברמן גדל בסקרים האחרונים, השאלה שהוא צריך לבחון מה הגדיל אותו - שארית המתקפה של נתניהו עליו, ההיבדלות מגוש חרדים-חרד"לים, או המפתח שהוא נותן לבני גנץ להרכיב אולי את הממשלה הבאה. יותר מחודשיים לבחירות זה הרבה זמן, גדילה משמעותית מדי יכולה להוות מכשול להמשך. כולם ינסו לקטוף את קולותיו של ליברמן, נתניהו מצד אחד ויאיר לפיד שמתרגל את הרוסית שלו מהצד השני.

הסקרים האחרונים מלמדים על תופעה מעניינת. מעבר לעובדה שצריך להתייחס לסקרים במידה רבה מאוד של חשדנות, תופעה אחת קיימת כחוט השני בכל הסקרים האחרונים - גוש הימין, של נתניהו, השותפים הטבעיים שלו, קטן מאז תשעה באפריל בכשישה מנדטים. קואליציית הימין כבר לא כוללת את אביגדור ליברמן, שיציב בסקרים על בין שבעה לתשעה מנדטים.


סקר כאן חדשות השבוע הראה שהקואליציה הטבעית של נתניהו כוללת נכון להיום 54 מנדטים מול ה-60 שיש לו בכנסת היוצאת. לעומת זאת גוש המרכז גדל בשני מנדטים, יחסית לתוצאות ליל התשעה באפריל. המגמה הזו יכולה כמובן להשתנות כשאנחנו יותר מ-60 ימים לבחירות. מבחינת נתניהו סקרים כאלה הם מתנת קמפיין, כדי למנוע אדישות בימין. בכחול לבן רואים את המספרים הללו באופטימיות זהירה, אפשר לדעתם לקבע את הפסדו של נתניהו בבחירות גם בתמונת הסקרים. בינתיים זה נראה כמו חלום.