חפש
Languages
לקוחות במבצעי בלאק פריידי
צילום: אי-פי

קנו! קנו מהר, קנו עכשיו: טירוף הצריכה האמריקני עוד לא הגיע לישראל, ואולי טוב שכך

עד שלא חווים את זה בארה"ב, אי אפשר להבין באמת את שיגעון הבלאק פריידיי. אם צריך לרדד את אמריקה לדבר אחד, זה הדבר הזה. זו באמת אומה צרכנית. העניין הוא שבשביל לצמוח, לא מספיק לצרוך - צריך להשקיע | חיות כיס
שאול אמסטרדמסקי, פרשנות
29 בנובמבר 2019
10:30

1. בזמן שאתם קוראים את הטור הזה, הטירוף של בלאק פריידיי מכה בארצות הברית. עד שהגעתי לכאן עם משפחתי, חשבתי שאני מבין מה זה הטירוף של בלאק פריידיי. אבל רק אחרי שהגענו, הבנתי עד כמה לא הבנתי כמה זה מטורף כשרואים את זה מקרוב. אני לא מדבר על התורים המטורללים בכניסה לחנויות, ועל ההתנפלויות על מסכי הטלוויזיה במבצע ב"טרגט". זה אמנם משוגע לגמרי, אבל למראות כאלה כבר התרגלנו. 

אני מדבר על משהו אחר - על מה שהולך ברשת (וגם בטלוויזיה. בעצם בכל מקום שיש בו פרסומות) בימים שלפני הבלאק פריידיי. אם אתם משתמשים ברשת בכל צורה שהיא - פייסבוק, אינסטגרם, סתם גולשים באתרים - אין לכם שום דרך להימלט מהבלאק פריידיי. לכל אשר תפנו המסכים מפמפמים לכם מסר אחד, ואחד בלבד: קנו. קנו מהר, קנו עכשיו, זה במבצע. 

אני לא תופס מעצמי איזה צרכן מי יודע מה גדול, אבל אני מודה שהפמפום הבלתי פוסק, בתוספת העובדה שתהליך הקנייה פה כל כך פשוט ונוח, הצליחו לשאוב אותי אל תוך העניין הזה. פתאום אני מקליק על פרסומות למוצרים שלא רק שאני לא צריך, עד לפני רגע לא ידעתי שהם קיימים. כוס תרמית שמראה לך בדיוק מה הטמפרטורה של הקפה, משקפיים, כרטיסים לסירק דה סוליי, מחבת מברזל יצוק. באמת שזה לא נגמר. 

אם אני צריך לרדד את אמריקה לדבר אחד, זה הדבר הזה. זו באמת אומה צרכנית. הכול כאן מבוסס על צריכה, בדגש על נוחות. שתהליך הקנייה יהיה נוח, שלא תצטרכו לצאת מהאוטו, שלא תצטרכו לצאת מהבית. העיקר שתקנו. לא טוב? תחזירו, אבל קודם כל תקנו. וכאמור, זה שואב. מדי פעם אני מוצא את עצמי אומר לזוגתי - תראי, יש מבצע על x. וכולי כבר בהתלהבות, ורוצה לקנות את מה שזה לא יהיה (כי זה במבצע! רק עכשיו! וגם עוד חודש! אבל גם עכשיו!), ורק בזכות המבט שהיא תוקעת בי, ההתלהבות שלי מצטננת. אבל זה שואב. שואב ממש.  

לעוד טורים של שאול אמסטרדמסקי: 

• למה החיים בישראל בלי רכב פרטי בלתי אפשריים?

• למה טיל אחד על תל אביב מפחיד יותר ממאות טילים על הדרום?

• בדרך לפיצוץ? האוויר של בועת ההייטק מתחיל לצאת 

2. בולמוס הצריכה הזה עושה את דרכו בשבועות האחרונים בפול גז גם לעולמות התוכן. פתאום מצאתי את עצמי משלם יותר על תוכן מאשר קודם. אני משלם בכל חודש לנטפליקס, לספוטיפיי, לאמזון, ולאחרונה אני גם משלם לדיסני פלוס, שירות הסטרימינג המתחרה של דיסני. והיה איזה שבוע ששילמתי גם לאפל פלוס, שהשיקה גם היא פלטפורמת סטרימינג. 

מדי פעם אני מוצא את עצמי אומר לזוגתי - תראי, יש מבצע. וכולי בהתלהבות, ורוצה לקנות את מה שזה לא יהיה, ורק בזכות המבט שהיא תוקעת בי, ההתלהבות מצטננת. אבל זה שואב. שואב ממש

המון זמן חיכיתי להשקה של שירות הסטרימינג של דיסני. לא בגלל שאני מעריץ מושבע של "מלחמת הכוכבים" (אני לא), אלא משום שהייתי סקרן לראות אם דיסני מצליחה למנף את ספריית התוכן האדירה שלה בשביל לגרום להמוני מנויים של נטפליקס לנטוש ולעבור אליה. 

אחרי שבועיים עם דיסני פלוס, למען האמת אפילו אחרי שעתיים, התשובה ברורה מאוד: אין שום מצב שזה יקרה. חרף העומק של עולם התוכן של דיסני, הוא אינו מגוון מספיק בשביל להתמודד בשלב הזה עם המגוון האדיר של נטפליקס. לא כל התוכן בנטפליקס הוא איכותי - יש רבים שיגידו שרובו בינוני למדי - אבל הוא עשיר. עובר הרבה זמן עד שאתם אומרים לעצמכם "וואלה, אין לי מה לראות". בדיסני פלוס זה קורה מאוד מהר. זה לא מקרי. נטפליקס משקיעה 15 מיליארד דולר בשנה בשביל שלא ייגמר לכם מה לראות. זה לא חייב להיות הדבר הכי איכותי בעולם, העיקר שיהיה שם תוכן חדש שיגרום לכם להמשיך לשלם לחברה כמה עשרות שקלים בחודש. זה הסוד.  

למה? למה אני ממשיך לשלם לדיסני פלוס, למרות שרק תוכנית אחת מצליחה לסקרן אותי בינתיים? ("המנדלוריאן", סדרה חדשה מבית "מלחמת הכוכבים". המצב, אגב, דומה גם באפל פלוס - לא באמת מצאתי מה לראות שם, מלבד סדרה אחת בינונית, "תוכנית הבוקר",  אבל בכל זאת המשכתי לשלם). בגלל המחיר. המנוי לדיסני פלוס עולה (בשלב הזה) רק שבעה דולרים בחודש. זה קצת יותר מחצי מהמחיר של מנוי חודשי לנטפליקס. המחיר הזה מספיק נמוך בשביל שאגיד לעצמי "אני אחכה עוד קצת, מקסימום אבטל בהמשך". 

אני לא לבד. דיסני פלוס לבדה הצליחה להשיג עשרה מיליון מנויים בתוך יום, מספר ששירותי סטרימינג אחרים נדרשו להרבה מאוד זמן בשביל להגיע אליו. במקביל, אגב, מנויים ממשיכים להצטרף גם לנטפליקס. במילים אחרות, אנשים משלמים עכשיו יותר על תוכן מאשר לפני חודש. זו אמנם לא תקופה ארוכה מספיק בשביל להגיע למסקנות חותכות, אבל אם המגמה הזו תימשך זה אומר שהצרכנים מוכנים לשלם על כמה וכמה שירותי תוכן, גם אם הם לא מציעים להם עולם ומלואו בכל רגע נתון. 

בולמוס הצריכה הזה עושה את דרכו בשבועות האחרונים בפול גז גם לעולמות התוכן. פתאום מצאתי את עצמי משלם יותר על תוכן מאשר קודם. אני משלם בכל חודש לנטפליקס, לספוטיפיי, לאמזון, ולאחרונה אני גם משלם לדיסני פלוס

וזו בדיוק השיטה האמריקנית: לקבוע מחיר לא גבוה מדי למוצר בינוני, או למנוי חודשי, בשביל שלא תרגישו את זה יותר מדי בכיס. כמו האגדה על הצפרדע שמתחממת במים עד שהיא מתבשלת, כך גם פועל השוק הצרכני בארצות הברית.

3. גם אחרי שהבלאק פריידיי יחלוף, הקיום הצרכני הזה לא ילך לשום מקום. בסופרמרקט, למשל, נורא קל לדעת איזו תקופה זו בשנה, כי המוצרים מתחלפים שם כמו שעון שווייצרי. באוקטובר צצים כל המוצרים של חג ליל כל הקדושים, מיד אחר כך מתחלפים המוצרים לאלה שנצרכים בחג ההודיה, ומיד לאחר מכן צצים כל הקישוטים, המתנות, כרטיסי הברכה, עצי האשוח ויתר המוצרים של חג המולד. וכך זה ממשיך וממשיך. חווית הצריכה היא אין-סופית, נעה סביבך במעגלים כמו מאיימת לבלוע. 

  בסופרמרקט נורא קל לדעת איזו תקופה זו בשנה. קונים בחג המולד בארצות הברית (צילום: גטי אימג'ס)

אמריקה מכורה לצריכה. בערך שני שלישים מהתוצר האמריקני הם צריכה פרטית. אם האמריקנים יחליטו שהם נגמלים מפלסטיק מחר בבוקר, או מבנזין, או משהו משמעותי אחר, הכלכלה האמריקנית כולה תעצור בחריקת בלמים. זו גם אחת הסיבות שבגללה לארצות הברית קשה כל כך להיגמל מפלסטיק, בנזין, או מה שזה לא יהיה - יש הרבה כוחות נגד שנלחמים כל הזמן לבלום כל יוזמה, תנועה, רעיון לצמצום הצריכה. 

בישראל, בינתיים, המצב שונה. הצריכה הפרטית מהווה רק כ-40% מהתוצר. זה דבר טוב. כי צריכה, כפי שהסביר לאחרונה פרופסור עומר מואב במאמר בגלובס, בניגוד לדעה הרווחת, אינה מנוע צמיחה של המשק. מה שמצמיח את הכלכלה הן השקעות - בקווי ייצור חדשים, בטכנולוגיה, בהון אנושי. והשקעות מגיעות אך ורק מכספי החיסכון שלנו. ככל שאנחנו חוסכים יותר, כך יש יותר השקעות. ככל שאנחנו צורכים יותר, כך יש פחות השקעות והצמיחה מתקדמת פחות. 

אמריקה מכורה לצריכה. בערך שני שלישים מהתוצר האמריקני הם צריכה פרטית. אם האמריקנים יחליטו שהם נגמלים מפלסטיק מחר בבוקר, או מבנזין, או משהו משמעותי אחר, הכלכלה האמריקנית כולה תעצור בחריקת בלמים

צריכה טובה לצמיחה בטווח הקצר. בשביל לצמוח בטווח הארוך צריך להשקיע. האמת הפשוטה הזו היא תמונת המראה של טירוף הצריכה האמריקני. במקום להשקיע בעתיד, האמריקנים בטירוף צריכה אין-סופי. עורמים ערימות של מוצרים שאמורים לעשות אותם שמחים יותר, אבל במקום זה סתם מגדילים את חשבון האשראי שלהם והורסים את כדור-הארץ. זה צבעוני, אבל לא בר קיימא לטווח הארוך. אולי עדיף לנו ליהנות, בישראל, שאנחנו (עדיין) לא כמו אמריקה. סתם, מחשבה תועה לבלאק פריידיי.