בוכרא פי אל מישמיש

סרט #07: מבלים בפארק

במהלך הפקת "בוכרא פי אל מישמיש" נתקלו יוצרי הסרט באוצר שצבר אבק בבית משפחת פרנקל בפריז - עשרות סלילי 9.5 מ"מ של צילומים ביתיים משנות ה-30 וה-40 שצולמו בקהיר ובאלכסנדריה - התיעוד היחידי של קהילת יהודי מצרים באותה תקופה. אחרי שעברו תהליך שימור ודיגיטציה, אנו מזמינים אתכם להתרגש איתנו ולצפות בפיסת היסטוריה יוצאת דופן מהעבר
מערכת כאן
23 בדצמבר 2019
11:38

בסרטון נראים קבוצה של צעירים יהודים מבלה בפארק. נראה כי הם מכירים זה את זה היטב.
הדמות המרכזית שאנו מזהים, ציפורה לבית פרנקל, לימים ציפורה רוזנבלום, מצולמת כשהיא משתעשעת עם חברותיה הוותיקות ללימודים באלכסנדריה.

צפו >>

ככלל, הילדים ממעמד הבורגנות הגבוהה זכו לחינוך פרטי במצרים, או מחוצה לה, וקיבלו הכשרה מערבית.

הקהילה היהודית החזיקה בעצמה בשורה של מוסדות חינוך. היהודים האמידים שלחו את ילדיהם ללמוד ב-"ויקטוריה קולג',  שהיה המוסד החינוכי הבריטי הבולט ביותר באלכסנדריה - או בבית הספר "The Frenh Collége des Fréres". האליטה היהודית אימצה את תבניות החינוך הבריטיות – הצעירים התחנכו בבית ולאחר מכן נשלחו לפנימיות פרטיות בבריטניה, לטובת לימודי התיכון. התיכון של "ויקטוריה קולג'" במצרים אכלס רבים מקרב האליטות המקומיות והלא-בריטיות.

הסרטון אמנם אילם, אבל קל לנחש שהצעירות משוחחות ביניהן בצרפתית. הבורגנות הגבוהה דיברה אנגלית או צרפתית וניכר בה תהליך של אובדן הדיבור השוטף בשפת העם – הערבית המצרית. אפילו בקרב משפחות שחיו את כל חייהן בעולם הערבי, ניתן היה לזהות אובדן עקבי של מיומנויות בערבית.

אם בוחנים את הקהילה היהודית – בעוד שהדורות של הסבים והסבתות דיברו ערבית, ילדיהם דיברו ערבית, אנגלית וצרפתית. הנכדים כבר דיברו רק מעט ערבית, ואילו האנגלית והצרפתית היו שגורות בפיהם במעמד של שפת אם. חוקרת התרבות ז'קלין כהנוב תיעדה במאמריה שהיא ידעה לדבר ערבית רק בנקבה ובציווי - כי כך פנתה למשרתות. ההתרחקות מהשפה הערבית וגם מהעברית חלחלה מטה מהמעמדות הגבוהים והמבוססים בקרב הקהילה היהודית אל המעמדות הנמוכים – בייחוד באמצעות בתי-הספר של הקהילה, שהדגישו את למידת השפות המערביות. העדיפות שהיו לשפות האנגלית והצרפתית בקרב משפחות הבורגנות הגבוהה, חוזקה על-ידי העובדה שהילדים של אותן משפחות חוו את אותן מערכות חינוך.

ולאחר כל זה, עדיין רבים מקרב המיעוטים, הזרים והמהגרים ראו בעצמם מצרים, אפילו ללא האזרחות המצרית או הרצון לדרוש אותה. הם התכוונו לחיות את חייהם במצרים, ולמרות ששלחו את ילדיהם לרכוש השכלה גבוהה באירופה, הם ציפו מהם לחזור אל מצרים לאחר מכן.