בוכרא פי אל מישמיש

סרט #09: רחובות בקהיר רבתי; כניסה לפארק

במהלך הפקת "בוכרא פי אל מישמיש" נתקלו יוצרי הסרט באוצר שצבר אבק בבית משפחת פרנקל בפריז - עשרות סלילי 9.5 מ"מ של צילומים ביתיים משנות ה-30 וה-40 שצולמו בקהיר ובאלכסנדריה - התיעוד היחידי של קהילת יהודי מצרים באותה תקופה. אחרי שעברו תהליך שימור ודיגיטציה, אנו מזמינים אתכם להתרגש איתנו ולצפות בפיסת היסטוריה יוצאת דופן מהעבר
מערכת כאן
23 בדצמבר 2019
11:56

בשנות ה-30 של המאה ה-20, אז צולם הסרטון, התפיסה החילונית-ליברלית של האומה המצרית החלה לפנות את מקומה ללאומיות פאן-ערבית ואיסלאמית.

צפו >>

המצרים השתחררו מהאשליות המרד של 1919, לנוכח האוטונומיה המוגבלת של מצרים והנוכחות הצבאית הבריטית המתמשכת. ככל שחוגים רחבים יותר ויותר נסחפו לפעילות פוליטית, השתנה סגנון הוויכוחים הפוליטיים. למשולש העוצמה המסורתי – המלך, ה" פְד" והנציבות הבריטית – התווספו החל מאמצע שנות ה-30 תנועות-נוער צבאיות-למחצה, כמו "החולצות הירוקת" שהחזיקו בקו אנטי-בריטי ורדיקלי כלפי זרים. אלא שגם הן בתורן, סולקו בידי ברית של התנועה הפן-אסלאמית והתנועה הפן-ערבית, שנשתלב בה הגורם הדתי עם הגורם האתני העל-לאומי.

בסוף שנות ה-30 יצאה הפוליטיקה אל הרחובות: מאבק שדמותו נקבעה בהפגנות-המונים, בקרבות-רחוב וברציחות. המחאה נוהלה בעיקר בידי תלמידים של בתי-ספר תיכוניים וסטודנטים, אשר בגלל השכלתם הגבוהה יותר והעתיד חסר-התקווה הנשקף להם, היוו את המגזר בעל התודעה הפוליטית המפותחת ביותר בחברה המצרית. הנעימה האיסלאמית ולאומיות חדשה זו סיבכה את מצבם של המיעוטים הלא-מוסלמיים במצרים, גם אם הם לא העלו תביעות לאומיות כלשהן. התעמולה נגד הזרים ונגד היהודים, שניהלו קבוצות-נוער רדיקאליות מסוימות כמו "מצרים הצעירה", כשלעצמה לא סיכנה את הקהילה היהודית, כל עוד היא חשה מוגנת על-ידי הממשלה. התעמולה נעשתה מסוכנת רק בשילוב עם הסכסוך הארץ-ישראלי, שבלט גם במצרים בעת שפרץ המרד של ערביי ארץ-ישראל בשנים 1939-1936.

החל מהמחצית השנייה של שנות ה-30 אימצו "האחים המוסלמים" את בעיית ארץ-ישראל כאחד הנושאים העיקריים שלהם, ובהדרגה החלו פוליטיקאים חשובים לגלות עניין בפן-ערביות האסלאמית ובארץ-ישראל. בשנת 1938 חלה עלייה בולטת בתעמולה האנטי-ציונית והאנטי-יהודית, ויהודי מצרים נסחפו לסכסוך ללא יכולת להחזיר את הגלגל לאחור.

בראשית שנות ה-40 יוצגה מגמה זאת על-ידי "האחים המוסלמים" וקבוצות מוסלמיות דומות, שזכו לתמיכת ארמון-המלך ופוליטיקאים רבי-השפעה שהתמודדו עם ה"פד".

בשנות ה-40 המוקדמות, הפכו הקבוצות הללו לתנועה המונית, והיהודים במצרים, כאחת מקבוצות המיעוט, הושפעו מהתפתחויות אלה. השפעתה של התעמולה על מגזרים רחבים בקרב הסטודנטים והצבא, יחד עם  הסכסוך הארץ-ישראלי הבליטו את היהודים כקבוצה הטרוגנית של מיעוט לא-מוסלמי ולא-ערבי.