בוכרא פי אל מישמיש

סרט #11: מרפסת בית משפחת פרנקל

במהלך הפקת "בוכרא פי אל מישמיש" נתקלו יוצרי הסרט באוצר שצבר אבק בבית משפחת פרנקל בפריז - עשרות סלילי 9.5 מ"מ של צילומים ביתיים משנות ה-30 וה-40 שצולמו בקהיר ובאלכסנדריה - התיעוד היחידי של קהילת יהודי מצרים באותה תקופה. אחרי שעברו תהליך שימור ודיגיטציה, אנו מזמינים אתכם להתרגש איתנו ולצפות בפיסת היסטוריה יוצאת דופן מהעבר
מערכת כאן
23 בדצמבר 2019
12:17

זהו ביתם של האחים פרנקל בקהיר, כנראה זמן קצר לאחר שעברו לשם מאלכסנדריה.

צפו >>

תלאות רבות פקדו את האחים והאחיות לבית פרנקל עד שהגיעו לכדי התמונות הפסטורליות שלפנינו.

כגולים מפלשתינה בשנת 1914, הם התקבלו באלכסנדריה על ידי נשיא הקהילה אדגר סוארס, הרב הראשי די לה פרגולה והסגן שלו, חכם אברהם אביכזיר. לנוכח העולים היהודים הרבים, ראשי הקהילה היהודית באלכסנדריה כינסו אסיפה דחופה ובה נכחו גם נציגים מארץ ישראל.

באסיפה נוסד "ועד העזרה לגולי רוסיה מארץ ישראל", ששינה לאחר מכן את שמו ל-"ועד העזרה לארץ ישראל וסוריה". הועד היה פעיל עד יולי 1920, ובין נמנה גם זאב ז'בוטינסקי, שהגיע למצרים כעיתונאי של עיתון רוסי ליבראלי.

סוארס פנה לסולטאן חוסיין וביקש ממנו שיפנה אל הקונסולים הזרים, אשר ממדינותיהם הגיעו היהודים, על מנת שידאגו לגולים, וכך היה. הממשלה המצרית קיבלה על עצמה לפרנס את הגולים ותבעה את ההוצאות מהמדינות שהגולים היו נתיניהן. הוועד היהודי נדרש רק לדאוג לפרנסת הגולים שלא היו נתיני המדינות הללו. הממשלה המצרית מינתה הנהלה מרכזית מיוחדת לענייני הגולים – "הוועד הגדול הממשלתי".

עם הגעתם מארץ ישראל, כונסו הפליטים בתחילה באזור של ה- Hamamil ולאחר מכן במבנה של ה-  Ancien Gouvernorat לאחר מכן, הם שוכנו במספר מחנות: מחנה גבארי; מחנה מפרוזה ובמחנה ורדיאן.

קבוצת נשים יהודיות מאלכסנדריה ובראשותן המנהלת של בית הספר לבנות- הגב' רחל דנון – יחד עם רעיות של דיפלומטים זרים ואנשי ציבור אלכסנדריים אחרים, ארגנו איסוף בגדים ואוכל למהגרים. דאגתם העיקרית הייתה ראשית כל לילדים ושיפור תנאי המחייה שלהם במהלך הגלות שנכפתה עליהם. בין הדמויות שסייעו לקליטתם הפליטים היו אשתו של הרב די לה פרגולה, הברונית דה-מנשה, וגברת רוסו-חברה באחת מהמשפחות היהודיות הבולטות באלכסנדריה.

ג'ק מוסרי, בן לאחת המשפחות היהודיות הקהיריות הבולטות, ישב בראשה של ועדה שפתחה ביתספר באזור של ורדיאן, בתמיכה של הארגון האנגלו-יהודי והממשלה הבריטית. גברת חנה לנדאו, יהודייה ממוצא אנגלי, מנהלת בית הספר "אוולינה דה רוטשילד" בירושלים, התבקשה לעמוד בראש בית הספר, שמוקם בפרבר "מקס". בית הספר פעל מנובמבר 1915 ועד 1918 , והכיל כ-400 תלמידים מגיל הגן ועד גיל 12 . הבנים בבית הספר למדו 13 שעות אנגלית, 13 שעות עברית ו-4 שעות ערבית בשבוע. הבנות למדו את אותה מערכת שעות, מלבד לימודי הערבית, שהוחלפו בלימודי תפירה.

בהמשך, הוקמו בתי ספר נוספים עבור ילדי הגולים.

במהלך שהותם במחנות הפליטים, חלק מהפליטים החלו לעסוק בפעילות מסחרית, בתוך ומחוץ למחנה. העסקים שלהם הוגבלו על ידי השליח הבריטי לענייני פליטים במצרים, אשר באמצעות הודעה רשמית בצרפתית ובעברית שנתלתה במחנה, אסר על רוכלות רחוב ללא רישיון של המשטרה. רק מספר מצומצם של גברים מבוגרים וילדים הורשו להתחיל בעסקים מסוג זה. לכל הפליטים הובהר כי הם מתארחים באלכסנדריה רק באופן זמני, ולכן מתבקשים לא להפריע לפעילות הכלכלית ולחברה המקומית במעשיהם.

זמן קצר אחר כך, פתחו בני משפחת פרנקל חנות לייצור רהיטים והשתקעו באלכסנדריה.