בוכרא פי אל מישמיש

סרט #12: פירמידות בגיזה - טייק 2

במהלך הפקת "בוכרא פי אל מישמיש" נתקלו יוצרי הסרט באוצר שצבר אבק בבית משפחת פרנקל בפריז - עשרות סלילי 9.5 מ"מ של צילומים ביתיים משנות ה-30 וה-40 שצולמו בקהיר ובאלכסנדריה - התיעוד היחידי של קהילת יהודי מצרים באותה תקופה. אחרי שעברו תהליך שימור ודיגיטציה, אנו מזמינים אתכם להתרגש איתנו ולצפות בפיסת היסטוריה יוצאת דופן מהעבר
מערכת כאן
23 בדצמבר 2019
12:28

האומה המצרית המודרנית נוצרה כקהילה חדשה על-ידי התחברותה אל העבר המצרי הפרעוני והשבת עטרתה ליושנה. מצרים הפרעונית הייתה אמורה לקשור את מצרים המודרנית לציוויליזציה של הים התיכון ולמערב האירופאי. את הזהות הפרעונית "גילו" האינטלקטואלים המצרים בפריס, מאז כיבוש נפוליאון את מצרים ב- 1798.

צפו >>

הצרפתים האינטלקטואלים ראו את מצרים כבעלת זהות פרעונית מובהקת. מצרים הפרעונית הוצגה במוזיאונים, בפסלי רחוב, בעיטורים פרעוניים במבני ציבור, בבתי קברות לאומיים ובאופן שבו אמנים הבינו את מצרים וייצגו אותה ביצירות האמנות שלהם לכל אורך המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20.

הבירה הצרפתית הייתה עמוסה לעייפה באייקונים, בסמלים ובדימויים פרעוניים. היתה זו מערכת של סמלים, ייצוגים ומונומנטים שהוכנסו לתרבות הגבוהה הפריזאית והפכו לחלק אינטגרלי שלה. מאז המחצית השנייה של ה-17 ולאורך המאה ה-18 אומצו אייקונים מצריים שונים ונקלטו בתרבות האליטה: באמנות, בארכיטקטורה, בריהוט, בחפצי הבית, בכלי האוכל ואפילו באופנת הלבוש. אלה מצאו ביטוי ציבורי בולט בשורה של ייצוגים פרעוניים מובהקים: אובליסקים ופירמידות שהוצבו בכיכרות ציבוריות.

דיוקנאות ספינקסים ופסלי מלכים ומלכות פרעונים עיטרו שערים לבתי ציבור או הוצבו על גבי חומות שהקיפו גנים ציבוריים, אייקונים פרעונים שקישטו אכסדראות של מוזיאונים, כניסות לבנייני ציבור שעוצבו על פי דגמי מקדשים מצריים עתיקים. רישומים פרעונים אחרים, דימויים של כתב ההירוגליפים, סמלים פרעוניים ודיוקנאות של ראשים מצריים עתיקים קישטו בניינים ציבוריים או בתים וגנים פרטיים.

האג'יפטומניה הארכיטקטונית והאמנותית הזו צמחה והתפשטה בפריס בהשפעת תרבות הרנסנס וההחייאה המאסיבית של דימויים וסמלים קלאסיים, יוונים ורומיים. התרבות הרנסנסית בבירה הצרפתית התאפיינה במרכיב מצרי-פרעוני ארכאי בולט. היה בו ביטוי לשאיפה הפריסאית לשקם את השורשים התרבותיים של הציוויליזציות הקלאסיות של יוון ורומא ולהתחבר אליהן. מעבר לכך הייתה זו ערגה לאקזוטיקה של המזרח ("האוריינט") ועשיית מאמץ להכיר אותו. כבר במחצית השנייה של המאה ה-17 ולאורך המאה ה-18 נעשה האייקון של הספינקס פופולרי כמונומנט המסמל את מצרים הקדומה והראוי לאימוץ בתרבות הארכיטקטונית של השעה.

מסוף המאה ה-18 ובמיוחד במהלך המאה ה-19, לאחר המהפכה, ובעיקר בהשראת האפיזודה של כיבוש מצרים על ידי נפוליאון (1801-1798), התעצמה מאוד "האג'יפטומניה" כתהליך תרבותי של חיקוי סמלים ודימויים פרעוניים ושעתוקם בזירה העירונית הפריסאית. בשלב זה גבר המאמץ לייבא לפריס מוצרים ארכיאולוגיים ומונומנטים מקוריים מצריים ולהציב אותם במקומות ציבוריים מרכזיים. אובליסקים, פירמידות, דימויי מלכים פרעונים או פלאחים מצרים פשוטים הפכו יותר מאי פעם לפופולריים במקומות ציבוריים. מבנים בצורת פירמידות הוצבו בבתי קברות קולקטיביים כאתרי זיכרון שהנציחו את אלפי החיילים הפשוטים, חללים שנפלו במלחמות למען המולדת הצרפתית. גם הייצור המקומי של ספינקסים, או הבאתם מחוץ לצרפת והעמדתם במקומות ציבוריים בפריז גבר באופן ניכר.