בוכרא פי אל מישמיש

סרט #15: בפארק

במהלך הפקת "בוכרא פי אל מישמיש" נתקלו יוצרי הסרט באוצר שצבר אבק בבית משפחת פרנקל בפריז - עשרות סלילי 9.5 מ"מ של צילומים ביתיים משנות ה-30 וה-40 שצולמו בקהיר ובאלכסנדריה - התיעוד היחידי של קהילת יהודי מצרים באותה תקופה. אחרי שעברו תהליך שימור ודיגיטציה, אנו מזמינים אתכם להתרגש איתנו ולצפות בפיסת היסטוריה יוצאת דופן מהעבר
מערכת כאן
23 בדצמבר 2019
12:44

דויד ושלמה פרנקל אהבו לתעד את חבריהם. שלמה באמצעות המצלמה, ואילו דויד -  עם דף ועט, כפי שהוא מצולם כאן.

צפו >>

קשה לדעת מי מחבריהם המתועדים כאן הם חלק מהקהילה היהודית ומי לא. שכן לפני שהחל השיח הלאומי במצרים במאה ה-20, חברי הקהילות הללו לא נתפסו כ"זרים". כולם נתפסו כסובייקטים עות'מאניים.

החל משנות ה-60 של המאה ה-19 ועל רקע הצמיחה הכלכלית במצרים (שגשוג הכותנה), החל לגבור באופן משמעותי זרם המהגרים אל מצרים, בעיקר שוואם (יוצאי סוריה רבתי), יוונים ואיטלקים. למרות העליות והמורדות בזרם המהגרים בשנים שיבואו, זרם ההגירה רק הלך וגבר ושיאו היה בשנות ה-20 של ה-20.

חלק מהמהגרים דיברו ערבית ויכלו להשתלב אל תוך הקהילות שלהם ואל תוך החברה המצרית ככלל. אבל בעוד שהיוונים, הארמנים, והיהודים הספרדים מטורקיה יכלו להשתלב אל תוך הקהילה האתנו-דתית והלשונית הקיימת שלהם, ההשתלבות אל תוך התרבות הערבית המצרית הייתה מורכבת יותר. רבים מהמהגרים הללו מעולם לא למדו ערבית על בוריה ומעולם גם לא חשבו להשתלב אל תוך החברה הערבית המצרית, אפילו כאשר משפחות נותרו במצרים מספר דורות.

במקום זאת, תרבות לבנטינית (ים תיכונית) והיברידית שגשגה, במסגרתה הצרפתית (בשילוב עם ביטויים מהשפות הקהילתיות) שימשה כשפה המשותפת, והאופנות האירופאיות הכתיבו במידה רבה את הטעמים. רבים מהמהגרים לא ראו עצמם מצרים במובן החוקי או התרבותי- ועם זאת, הם ראו במצרים את ביתם, כפי שניתן לראות בסרטון שלפנינו.