בוכרא פי אל מישמיש

סרט #19: חתונה בבית הכנסת

במהלך הפקת "בוכרא פי אל מישמיש" נתקלו יוצרי הסרט באוצר שצבר אבק בבית משפחת פרנקל בפריז - עשרות סלילי 9.5 מ"מ של צילומים ביתיים משנות ה-30 וה-40 שצולמו בקהיר ובאלכסנדריה - התיעוד היחידי של קהילת יהודי מצרים באותה תקופה. אחרי שעברו תהליך שימור ודיגיטציה, אנו מזמינים אתכם להתרגש איתנו ולצפות בפיסת היסטוריה יוצאת דופן מהעבר
מערכת כאן
23 בדצמבר 2019
15:31

זוהי חתונה בבית כנסת, ככל הנראה בית הכנסת "אליהו הנביא" הקיים עד היום באלכסנדריה. האורחים מתלהבים מאוד מנוכחותה של המצלמה, המתעדת את מגיני הדוד שעל העמודים ושתי צעירות מנסות להניע את הרכב, בו ייסעו לדרכם בהמשך החתן והכלה.

צפו >>

בניגוד לקהילות המהגרים האחרות, ליהודים לא הייתה מולדת משותפת: יותר ממחצית מהיהודים בשנת 1917 היו בעלי דרכון זר. מה שקיבץ את הקהילה הזו היה כמובן הדת היהודית.

בכל הנוגע למקומם בחברה, יהודי מצרים נהנו ממעמד שהיה מבין הטובים ביותר ברחבי העולם המוסלמי. תקופת המונרכיה הפרלמנטרית במצרים (1952-1923) הייתה התקופה הראשונה שבה מעמדם של היהודים הושתת על הרעיון של זכויות אזרחיות. הסיסמא "הדת לאלוהים; האומה לאנשים" יושמה בחוקה של שנת 1923 באמצעות ההבטחה בסעיף 3 לשוויון זכויות לכל המצרים: ללא הבחנה של גזע, שפה, או דת. כך, מעמדם של היהודים הובטח על בסיס האזרחות שלהם ולא על בסיס הגנה. בפועל, עד 1947 לא הוטלו מגבלות על פעילותם הכלכלית של היהודים, על פולחנם הדתי, על אירועים חברתיים ותרבותיים ואף לא על הפעילות הציונית.

מצב זה, הוביל לגידול משמעותי במספר היהודים במצרים:
מספר היהודים במצרים במחצית הראשונה של המאה ה- 19 היה כפי הנראה 7000 איש. מרביתם התגוררו באלכסנדריה או בקהיר. חלק מן המשפחות המבוססות היוו מעין יועצים למהגרים החדשים.

סקר משנת 1947 מטעם הממשלה המצרית ציין כי היו במצרים באותה העת 65,639 יהודים (מתוכם 3,486 קראים). הארגונים היהודים עצמם העריכו כי בשנת 1948 היו בערך 80,000-70,000 יהודים, ביניהם 5,000 בעלי אזרחות מצרית; 30,000 בעלי אזרחות זרה; ו- 40,000 ללא מעמד כלשהוא. אלו היו השנים בהן הקהילה היהודית הגיעה לשיאה מבחינת מספר היהודים שמנתה.

מרבית היהודים במצרים היו ספרדים. הייתה גם קהילה קראית קטנה, ומספר קטן של אשכנזים – מרביתם הגיעו במאה ה-20. המהגרים החדשים הצטרפו אל הקהילה היהודית המצרית הקיימת, והקימו את המוסדות הפוליטיים והמשפטיים שלהם. משפחות יהודיות מובילות באלכסנדריה ייסדו מועצה לקהילה האלכסנדרית כבר בשנת 1840.

מוסדות דומים הוקמו בקהיר ובערים אחרות. הקהילות הדתיות היהודיות במצרים, כמו קהילות אחרות, נהנו מאוטונומיה יחסית. אלו שחיו בעיר מסוימת נוהלו על ידי מועצה, שנבחרה מקרב החברים (ששילמו דמי חברות). המועצות הללו ייסדו בתי ספר ובתי חולים וביקשו לקדם רווחה קהילתית באמצעות אגודות חסד וגיוס כספים באמצעות מיסוי. כל אחת מהמועצות הללו בחרה נשיא שהיה אמור לייצג את הקהילה אל מול הרשויות, בתחילה העת'מאנית ולאחר מכן המצרית. באופן קבוע, אנשי עסקים יהודים אמידים נבחרו למועצות הללו ועמדו בראשן כנשיאים.

המועצות עסקו בסוגים שונים של עניינים: ענייני הדת למשל נוהלו על ידי הרבנים. לכל אחת מהקהילות של קהיר ואלכסנדריה היה רב ראשי משלה, ועם זאת, רבה הראשי של קהיר – חיים נחום אפנדי, היה לרב הראשי של כל יהודי מצרים.

מעניין מי היה הרב שחיתן את הזוג המאושר בסרט...