טיפים במסעדות

החיה המוזרה של שוק העבודה: למה המדינה לא יודעת מה לעשות עם הטיפים?

כשנה אחרי פסק דין הטיפים, נרשם השבוע מאבק נוסף בין המסעדנים לרשות המיסים - הפעם סביב השאלה: מי ישלם את המע"מ? אבל הבעיה הרבה יותר מורכבת, כי המדינה פשוט לא מכירה בדבר הזה שנקרא טיפ, והמלצרים מבחינתה הם בסך הכול צעירים בעבודה זמנית | חיות כיס
צליל אברהם, פרשנות
14 בפברואר 2020
09:32

השבוע נרשם עוד פרק במאבק על הטיפים. הפעם זה היה חלק מהמשא ומתן בין איגוד המסעדות לרשות המיסים. הרשות מעוניינת לגבות מע"מ על הטיפים שהלקוחות משאירים. מי ישלם את המע"מ? מבחינת רשות המיסים התשובה ברורה: בעלי המסעדות. הם, מנגד, פתחו בקמפיין מהסוג שהתמחו בו הרבה לפני שהפוליטיקאים אימצו אותו כאסטרטגיה - קמפיין געוואלד. "אנחנו לא יכולים לספוג גזירות נוספות", כתבו המסעדנים בפייסבוק, למרות שזה קצת מוזר לקרוא לדרישה לשלם מע"מ "גזירה"; לדברי איגוד המסעדות, גביית מע"מ מהטיפים תפגע בפרנסה של כ-200 אלף צעירות וצעירים שעובדים בענף המזון והאירוח - אמירה שרומזת למי המסעדנים באמת יגלגלו את המס: המלצרים.

אבל האמת היא שמדובר בעניין מורכב יותר. כי "טיפ" הוא לא חיה שמדינת ישראל מכירה באופן רשמי, ואף רשות עוד לא הצליחה להחליט סופית מה זה, ומה עושים עם זה - בעיקר לא הרשות המחוקקת, שהייתה אמורה לעשות את זה מזמן.

מה זה טיפ?

הטיפים במסעדות נולדו אי שם במאה ה-18. הרעיון פשוט: אדם מקבל שירות ממלצר, בתמורה לשירות הוא נותן לו מתנה, המלצר לוקח את המתנה והולך הביתה. זהו. עניין בין שניהם בלבד, שלא נוגע לאף אחד אחר - לא למסעדה, לא למדינה, לא למס הכנסה ולא לביטוח לאומי. מחווה של רצון טוב בין שני אנשים, כמו הטיפ לשוטף המכוניות או לחופפת במספרה. קח, תן.

היום, זה כבר אחרת. במסעדה או בבית קפה, טיפ הוא לא מחווה של רצון טוב ונימוס - הוא חובה. הישראלי הטיפוסי אולי יזעם שזה לא הגיוני ("למה אני צריך לשלם בנפרד על השירות? המסעדה צריכה לשלם משכורת לעובד, זה לא ענייני"), ואפילו ירגיש שמדובר בעוול שנעשה לו ("מישהו משאיר לי טיפ על העבודה שלי?"), והוא צודק, אבל אחרי הקיטורים הוא ישאיר את הטיפ, כמעט תמיד 12%, בתל אביב 15, וילך. אבל מה קורה עם הטיפ אחר כך?

מה שקורה אחר כך, בין סיום הארוחה שלכם ועד לתחילת החודש הבא, הוא הוא הסיבה שבגללה הטיפים עדיין איתנו. בעבר, במקומות מופקרים לחלוטין, המלצרים היו לוקחים את כל הטיפים שלהם במזומן הביתה בסוף היום והולכים, בלי ששום דבר נרשם בשום מקום, ובלי להיות רשומים בכלל כעובדים שכירים של המסעדה. אבל ההרגל הזה נעלם עם הזמן, ובמקומו השתרש מנהג אחר. מין פשרה בין שכר "רגיל", שכל העובדים האחרים במסעדה מקבלים, לבין עבודה בשחור.

המלצר אמנם לא ממש חוסך לפנסיה, אבל הוא מקבל הרבה כסף מזומן תמורת פחות שעות. הווה על חשבון עתיד. וזה, עבור חלק מהמלצרים, סידור נוח שמאפשר להם לממן את הלימודים שלהם לפני שהם ממשיכים לשלב הבא בחיים

לפי הנוהל המקובל היום ברוב המסעדות, המלצר מעביר את הטיפים שלו למסעדה, או רושם איפשהו כמה טיפים הוא קיבל. בסוף החודש המסעדה לוקחת את הסכום הזה, ומשלמת מתוכו למלצר שכר מינימום. כלומר, אם המלצר עשה 10,000 שקל טיפים, הוא יקבל מהמסעדה ב-1 בחודש תלוש משכורת על סך 5,300 שקלים. ומה עם שאר הכסף שהרוויח בטיפים? את זה הוא לוקח במזומן, ישירות מהקופה של הטיפים. צורת ההעסקה הזאת נקראת גם "השלמה למינימום" - כי אם המלצר לא הגיע לאותם 5,300 שקלים, המסעדה הייתה משלמת אותם בכל מקרה. זה לא רשום בשום מקום, והחוק לא מכיר בזה בשום צורה - זה מעין נוהג שהתקבע בהעלמת עין, פרוטוקול ייחודי לתחום המלצרות ולטיפים.

למה בעצם להוציא תלוש על 5,300 שקל ולא על כל ה-10,000? כיוון שהשכר הוא רק חלק מהתלוש שלכם. לשכר מתווספים דמי ביטוח לאומי שהמעסיק צריך לשלם, הפקדה לפנסיה ולפיצויים שהמעסיק צריך לשלם, תשלום על ימי מחלה, חופשה, ימי הבראה ונסיעות. את כל זה המעסיק צריך לשלם, וזה עולה למעסיקים עוד כסף. כמה כסף? זה מאוד תלוי בתנאים של העובד - משהו בין 20% ל-50% מהשכר. עבור שכר של 10,000 שקל זה יהיה משהו כמו 13,000. לא רק שהעובדים לא רואים את כל החלק הזה בכיס שלהם, הם צריכים להשתתף בעצמם בתשלום לביטוח הלאומי ובהפקדה לפנסיה - כלומר להקטין קצת את הנטו שלהם.

ועכשיו - לטריק: אם השכר הרשמי בתלוש הוא 10,000 שקל, המסעדן צריך להוסיף, פחות או יותר, 3,000 שקל; המלצר יראה בסופו של דבר בנטו שלו משהו כמו 8,500 שקל. אבל אם השכר הרשמי בתלוש הוא רק 5,300, המסעדן צריך להוסיף על זה רק עוד כ-1,500 שקל. והמלצר? הניכויים שלו משכר המינימום יהיו קטנים מאוד, בערך 500-400 שקל. ואת כל היתר - 4,700 שקל - הוא יקבל בעיקר במזומן. ביחד זה בערך 9,500 שקלים נטו, במקום 8,500 בלבד. משתלם לכולם. אפשר לחשוב על זה ככה: המלצר והמעסיק נמנעים מלהעביר למדינה ולביטוח לאומי את החלק שלהם, ומתחלקים בו.

  מבחינת רשות המיסים ברור מי ישלם את המע"מ: בעלי המסעדות. מס הכנסה (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

הטריק הזה הוא מה שהעניק למלצרות את הדימוי של עבודה זמנית לטווח קצר, שעושים בה הרבה כסף במהירות וממשיכים הלאה. כך, המלצר אמנם לא ממש חוסך לפנסיה, אבל הוא מקבל הרבה כסף מזומן תמורת פחות שעות. הווה על חשבון עתיד. וזה, עבור חלק מהמלצרים, סידור נוח שמאפשר להם לממן את הלימודים שלהם לפני שהם ממשיכים לשלב הבא בחיים, לעבודה הרצינית הראשונה.

מה השתנה לפני שנה?

לפני שנה בית הדין הארצי לעבודה אמר - הסיפור הזה נגמר. הטריק הזה, של לקחת את הכסף במזומן, להוציא תלוש רק על מה שחייבים, ולהגיד "יאללה אני צעיר אח שלי, מה מעניין אותי פנסיה עכשיו אני עוד חודש בגואה" - זה לא יכול לעבוד יותר.

מבחינת המדינה, אין דבר כזה "עבודה זמנית". זה לא משנה אם אתה מלצר או אדריכל - על כל עבודה חייבים לשלם מיסים מלאים; על כל עבודה חייבים לתת זכויות סוציאליות מלאות; וכל העובדים חייבים לחסוך לפנסיה ולשלם ביטוח לאומי. זה החוק.

מה זה אומר בפועל מבחינת המלצרים? בית הדין קבע שהמסעדה לא יכולה יותר להוציא להם תלוש רק על חלק מהשכר - היא חייבת להעביר להם את כל הטיפים שהם קיבלו אחרי שהם עברו בצינורות החוקיים. אותו מלצר מהדוגמה הקודמת יקבל מעכשיו תלוש של 10,000 שקל - אבל זה יהיה תלוש משכורת לכל דבר, בניכוי זכויות סוציאליות ומיסים - מה שישאיר לו בנטו 8,500 שקל, בערך.


אבל זה לא הכול. בית הדין השאיר למסעדנים עוד אפשרות: להגיע להסכמה עם המלצרים שהטיפים שלהם משמשים לתשלום הזכויות הסוציאליות. כלומר - ההפקדה לפנסיה, הביטוח הלאומי, כל הזכויות שצריך להוסיף על השכר של המלצר. את כל זה המסעדן יוכל לקחת מהטיפים. 

אז המלצר עם ה-10,000 שקל? עכשיו הוא כבר יראה הרבה פחות כסף בבנק. לא 8,500 שקל, אלא משהו כמו 6,500 שקל. זה אמנם סידור פחות נפוץ, מעיד שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות והברמנים, כי בשכר נמוך כל כך קשה לגייס מלצרים. אבל זה קיים.

בחודש שעבר התפרסמו כמה כתבות לכבוד יום הולדת שנה לפסק דין הטיפים, גם אצלנו. על פי הכתבות האלה, גם המסעדנים וגם המלצרים לא מרוצים. אפשר להבין למה המלצרים לא מרוצים. זה מאוד מבאס לשלם פנסיה וביטוח לאומי כשאתה צעיר ובריא. זה מרגיש כמו לזרוק כסף לפח.

זעקת הגעוואלד של המסעדנים, לעומת זאת, פחות מובנת. מצד אחד הם אומרים שאם הם יצטרכו לשלם זכויות סוציאליות למלצרים על מלוא השכר שלהם, כולל הטיפים, הם יקרסו. מצד שני, אם המלצרים נאלצים לשלם לעצמם את הזכויות הסוציאליות מתוך הטיפים, הנטו שלהם מתכווץ כל כך, עד שלמסעדנים קשה מאוד לגייס מלצרים.

הבעיה מתחילה כשמלצר מאבד את כושר העבודה שלו, או סתם מפוטר ורוצה לחתום אבטלה, ואז הוא מגלה שמבחינת המעסיק הוא הרוויח שכר מינימום. הוא אמנם לקח לכיס 10,000 שקל בחודש, אבל התלוש שלו היה על 5,300 שקל, לפעמים אפילו על פחות מזה

מבחינת המסעדנים והמלצרים, הפתרון הטוב ביותר הוא לחזור לסידור הישן. שהמדינה פשוט תוותר על חלקה במס הכנסה וביטוח לאומי. ולכאורה - מה הבעיה? המלצרים מסכימים לסידור הזה, למעסיקים הוא טוב, הכול בסדר. אבל הסידור הזה עלול להתגלות כבעייתי כאשר מלצר מאבד את כושר העבודה שלו, או סתם מפוטר ורוצה לחתום אבטלה, ואז הוא מגלה שמבחינת המעסיק הוא הרוויח שכר מינימום. הוא אמנם לקח לכיס 10,000 שקל בחודש, אבל התלוש שלו היה על 5,300 שקל, לפעמים אפילו על פחות מזה. זה מה שהמדינה מכירה, ולפי הסכום הזה יחשבו את הקצבה או את דמי האבטלה שלו. זה לא מקרה היפותטי - ככה בא לעולם "חוק הטיפים" - כשמלצר גילה שהוא לא זכאי לדמי אבטלה על כל השכר שלו אלא רק על חלק זעיר ממנו, כי רוב השכר שהוא קיבל לא דווח ולא שולמו עליו דמי ביטוח. 

מה קרה עכשיו?

אז מה קרה השבוע, ואיך המצב הזה הסתבך עוד יותר? המע"מ.

הישראלי הטיפוסי שיושב מול החשבון בסוף הארוחה במסעדה, ולא מבין למה הוא צריך להוסיף טיפ, חושב דבר כזה: אם לא היו טיפים, המחיר של המנה היה גבוה יותר ב-12% מלכתחילה, אבל לפחות הייתי יודע מראש כמה אני הולך לשלם. אבל הוא טועה. כי אם המסעדה הייתה מייקרת את מחיר המנות ב-12% בשביל שהלקוחות לא יצטרכו להוסיף טיפ בסוף, הם היו צריכים להוסיף על זה עוד משהו - את המע"מ. על ה-12% - עוד 17.

זה נשמע יבש וסמנטי, אבל זה בדיוק מה שמפריד את העבודה כמלצר במסעדה מעבודה אחרת, ואת הטיפים מתשלומים אחרים: על שכר לא משלמים מע"מ. אם לא יהיו טיפים בכלל, והמסעדה, כמו כל עסק קמעונאי, תמכור מנות ותשלם משכורות בלי שירות, היא תצטרך לייקר את המנות יותר ממה שנדמה לנו.

  המצב שבו יש מקצוע בלי זכויות וביטוח נשמר, ומקובל על ידי הרשויות. בר בתל אביב (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

זו ככל הנראה הסיבה שפסק דין הטיפים עסק ארוכות בשאלה הבאה, שנשמעת משונה: האם הטיפים הם הכנסה של המסעדה, או משכורת של המלצר? האם מי שמשלם את המשכורת של המלצר הם אורחי המסעדה, או בעלי הבית? שתי התשובות הגיוניות, ובסופו של דבר בית המשפט הגדיר את הטיפים כ"הכנסת עבודה שלא מהמעסיק" - כלומר, זה כן שכר, אבל שכר שלא המעסיק משלם אלא הסועדים. זו מין חיה מוזרה שלא קיימת בשום מקום אחר בעולם העבודה. התפיסה הזו אומרת שגם עכשיו, אחרי פסק הדין, הטיפים הם עדיין של המלצרים. הם עדיין שכר, ולא הכנסה כמו כל הכנסה אחרת.

האם הדבר הזה שבית המשפט המציא - "הכנסת עבודה שלא מהמעסיק" - הוא משהו שצריך לשלם עליו מע"מ? מבחינת רשות המיסים, אם הטיפים נכנסים לקופת המסעדה תמורת שירות, אפשר לגבות עליהם מע"מ. אבל המסעדנים אומרים אחרת. לדעתם, זו בדיוק הסיבה שבית המשפט קבע שהטיפים הם הכנסה שלא מהמעסיק - כדי שלא יהיה ניתן לגבות עליהם מע"מ. לדבריהם, גם ברשות המיסים יודעים שהם בבעיה, ולכן מוכנים לשבת למשא ומתן בנושא.

ובית הדין עצמו? הוא מעולם לא התבקש לענות על השאלה הזו, אז הוא לא ענה.

לא הכול בית המשפט צריך להחליט. מי שצריך להחליט מה מעמדם של מלצרים, איזה שכר הם מקבלים, מי צריך לשלם את הזכויות שלהם ועל חשבון מי - זו הכנסת. היא יכולה להחליט, למשל, שמלצרות היא עבודה ככל עבודה, שהמסעדנים צריכים לשלם מע"מ, ושהמשכורות של המלצרים ייקבעו בשוק החופשי - ואם אחרי מיסים לא נשאר מספיק לתשלום משכורות גבוהות, אז שהמסעדנים יעלו אותן על חשבונם.

הכנסת יכולה להחליט שאם המסעדות לא יכולות לעמוד בכל התשלומים האלה, אז אין להן זכות קיום, ושיבנו מודל עסקי אחר - אולי מעבר לשירות עצמי בברים, במסעדות לא יקרות ובבתי קפה, כפי שקיים בהרבה מסעדות מובילות בעולם. הכנסת יכולה גם לחוקק חוק שיקבע, באופן ברור, מהו טיפ, מה המעמד שלו, ומה צריך או לא צריך לשלם תמורתו.

אבל אין כנסת. וגם כשהייתה, היא נמנעה במשך שנים מלהכריע בנושא הזה, וכך נשמר המצב שיש מקצוע אחד שבו אין זכויות ואין ביטוח, וזה מקובל על הרשויות כולן, פשוט כי העובדים בו הם צעירים, והעבודה שלהם נתפסת כזמנית.

הכנסת יכולה להחליט שאם המסעדות לא יכולות לעמוד בכל התשלומים האלה, אז אין להן זכות קיום, ושיבנו מודל עסקי אחר - אולי מעבר לשירות עצמי בברים, במסעדות לא יקרות ובבתי קפה, כפי שקיים בהרבה מסעדות מובילות בעולם

"אם יוחלט לגבות מע"מ, אנחנו לא נעלה את המחירים ב-17%", אומר שי ברמן. "הציבור לא יהיה מוכן לקבל את זה. מה שיקרה הוא שהמשכורות של המלצרים יצטמצמו". כלומר, אחת התוצאות האפשריות של האדישות השלטונית כלפי חוקי העבודה בענף המסעדנות, היא שהמסעדנים פשוט יגלגלו את המע"מ אל העובדים. מצד שני, כאמור, באמירה הזו הם קצת סותרים את עצמם - כיוון שטענה נוספת שלהם היא שמשכורות נמוכות יקשו על גיוס מלצרים. זה משאיר מקום לאפשרויות אחרות - למשל, שהם יצטרכו לספוג לפחות חלק מהמע"מ; או שנתרגל, כמו בהרבה מקומות, לעמוד בתור ולהביא לעצמנו את הבירה או הקפה שלנו. לא נורא.

ברשות המיסים בחרו שלא להתייחס לנושא.