כאן לבנון

עדויות מריחן | תא"ל (במיל') צ'יקו תמיר

במהלך העבודה על סדרת הרשת "ריחן - מוצב המוות", קיים הבמאי איתי אשר שיחות עם חיילים וקצינים שלקחו חלק בלחימה בצפון. התמלולים כעת נחשפים כאן ומעניקים את נקודת המבט האישית שלהם על ימי הקרבות ברצועת הביטחון
איתי אשר
23 באפריל 2020
18:30

אזור הביטחון הוקם כשהיינו בעומק לבנון. בעקבות מבצע שלום הגליל עלה הרעיון שלא לאפשר לאש"ף לחזור למצב שהוא היה בו לפני המלחמה. היו מוצבים של אש"ף לאורך הגבול והיו קטיושות, תותחים, חדירות לכפר יובל, מטולה, משגב עם. היישובים מאוד סבלו. למרות שאש"ף הועבר לתוניס, יש אוכלוסייה פלסטינית גדולה בלבנון והיה חשש שתקום תשתית חדשה של אש"ף שתמשיך להציק.

האזור נבנה על היסודות והרעיון של דרום לבנון, ובחמש השנים הראשונות זה עבד. מה שלא לקחו בחשבון זה את המהפכה השיעית, את אמל ואת חיזבאללה. ארבע או חמש שנים אחרי שאזור הביטחון נוסד הוא כבר לא מילא את ייעודו. לאחר הסכם טאיף זה הפך להיות זירת התגוששות בין צה״ל לחיזבאללה, כשההצדקה של צה״ל היתה שאיזור הביטחון מרחיק את איום הטרור ובמיוחד את איום החדירה והפגיעה הישירה ביישובים הישראלים.

----- 

"השאלה הקשה היא האם הלחימה היתה מיותרת והתשובה היא כן. אנחנו נשארנו ברצועת הביטחון יותר מדי שנים מיותרות"

אני הגעתי ללבנון בסוף מבצע שלום הגליל. הספקתי לעשות קורס מ״כים בעומק לבנון ונהייתי מ״מ. בפעם הראשונה שהוצבתי באזור הביטחון הייתי סמ״פ בגדוד 12 של גולני והמשכתי בלבנון עד הנסיגה.

אזור הביטחון היה מחולק לתקופות: התקופה הראשונה היתה ביסוס אזור הביטחון. צה״ל התחיל לבנות מוצבים ויש איום פלסטיני, מאמל וקצת איום מחיזבאללה. התקופה השנייה היתה מתחילת שנות ה-90' בה מתחיל המאבק בחיזבאללה במלוא עוצמתו, סוג של לחימה. התקופה השלישית היתה ב-95׳ בו צה״ל שינה את התפיסה מביטחון שוטף למלחמה. אמנון ליפקין שחק נהיה הרמטכ״ל והוא שינה את הגישה.

מה זה אומר? 
שהצבא התחיל להשקיע הרבה יותר במודיעין, באגוז, במתקני אימונים ושם דגש בלחימה נגד גרילה.

אתה היית מהראשונים שהבין שצריך להילחם גרילה בגרילה.
הפלסטינים היו יריב די עלוב ביכולות הצבאיות שלהם. לכן צה״ל לא פיתח תורת לחימה נגד גרילה משוכללת כמו שהבריטים פיתחו במהלך שלטון של עשרות שנים על עמים רבים. חיזבאללה אימץ המון שיטות של גרילה וזה הפך להיות אתגר.  צה"ל לא הצליח להביא משהו מכריע נגד ארגון חיזבאללה אלא נאלץ להתנהל איתו במלחמת התשה ארוכה וקשה. הסיבה העיקרית לזה היא הכללים שמדינת ישראל לקחה על עצמה בלחימה עם חיזבאללה. הם למעשה נטרלו את היכולת של הצבא להפעיל את העוצמה שלו כנגד הגרילה. זה הביא לזה שחיזבאללה יכול היה להעצים את יכולת הפגיעה שלו בצה"ל בלי לשלם את מלוא המחיר. מדינת ישראל לא היתה מוכנה לשלם עוד פעם מחיר של כניסה ללבנון כדי להכריע ארגון טרור ולזה יש מחיר.

24 חיילים בשנה.
כן, אני לא חושב שהמחיר הגדול הוא רק ההרוגים. צה"ל השקיע הרבה מאוד משאבים כדי לשמר את הלחימה באזור הביטחון והשאלה היא מה היתה התכלית? כשנלחמתי לא הבנתי שאין לזה תכלית. ההבנה שלי היתה שהלחימה באזור הביטחון מרחיקה את האיום מגבול הצפון, אבל בסופו של דבר הם ירו מתי שהם רצו.

תוך כדי השירות שלך לא הבנת את זה?
לא, לא הבנתי את זה כמו שהיום אני מבין את זה. הרגשתי את הקושי ואת הלחימה היומיומית אבל רק כשהתבגרתי ונהייתי מח״ט. אז הבנתי. צה"ל לא יכול היה להפעיל את העוצמה שלו בלבנון. כללים שהדרג המדיני כפה עליו ולכן הוא לא יכול היה להגיע לתוצאה של הכרעה.

"רוב השנים גרתי פה בגבול הצפון ותוך עשר שניות אתה עולה לשיירה ונכנס לעולם אחר לגמרי. עולם של חיילים, הרוגים ופצועים"

איך היה אפשר לנהל את הלחימה אחרת?
אני חושב שהיו שתי אפשרויות ובסופו של דבר בחרנו באחת מהן. אפשרות אחת היא שנכנסים ומנטרלים את היכולת של הארגון כמו שעשו לאש"ף. להבדיל, חיזבאללה זה ארגון שנטוע עמוק בחברה השיעית בלבנון ולא בטוח שפעולה כזאת, אם אין לך תחליף, יכולה להשיג את המטרה. האפשרות השנייה היא לייצר מצב שבו אתה אוסף את כל הלגיטימציה על הקו הבינלאומי, נמנע מחיכוך ומגיע לעימותים קשים פעם בכמה שנים. כנראה שהאופציה השנייה טובה הרבה יותר מאשר חיכוך בלתי נגמר בתוך אזור דרום לבנון.

היה צד אחד נראה וצד אחד לא נראה, שזה תמיד המצב בגרילה. הצד של הגרילה נהנה מתמיכת האוכלוסייה בשטח כי הוא לא נמצא בבסיסים. כשהצבא פועל הוא גלוי ונראה. ולכן נוצרת א-סימטריה בלחימה. היה צורך להיות במוצבים כדי לשמור על צד״ל.  ללא התמיכה של צה״ל, צד״ל היה מתמוטט. לכן התפתח מעין מאבק שבו חיזבאללה מביא כיסא, צה״ל מביא שולחן, הוא מביא שולחן, אנחנו ארון. גם במיגון וגם בהפעלת אש. זה מאבק מוחות.

----- 

היתה לי היתקלות ליד הכפר זבקים בגזרה המערבית בשנת 85׳. הייתי סמ״פ צעיר. לא רק שנתקלנו, אלא גם הפילו לנו מסוק באותה היתקלות. אני בפעם הראשונה נכנסתי לתגרת ידיים עם מישהו.

החיזבאללה עבר מפעולות טרור של מכוניות תופת ומחבלים מתאבדים לטקטיקות של גרילה. הוא התחיל לתקוף את מוצבי צד"ל והיתה סדרה של אירועים שבה הוא גם כבש את מוצבי צד״ל. החיזבאללה נהג באכזריות רבה כלפי חיילי צד״ל כולל כריתת ראשים, וצה״ל היה צריך להגיע ולסייע. אני חושב שהשיא היה ניסיון כיבוש מוצב שומריה. הגעתי כחלק מכוחות החילוץ. חיזבאללה ניסה לעשות התקפה סדורה, ממש בטכניקות שצה"ל לימד את האיראנים בעבר הלא רחוק. חיזבאללה השאיר קרוב ל-30 הרוגים על הגדרות. מכאן והלאה הוא התחיל לפתח ולשכלל את לוחמת הגרילה.

כשהתחלנו להבין את אופי הלחימה החדש של חיזבאללה, התחלנו לחפש מאיפה הם יוצאים.
חיכינו שמקסימום מטרות יהיו על הקו של הצלפים, והתנהל קרב של חצי יום כשהם לא מאתרים את מקורות האש שלנו כי ירינו עם צלפים בכל מיני טכניקות. הם התחילו לצבור נפגעים במדרון הקדמי, ואז בפעם הראשונה ראיתי גם את המפקדים של חיזבאללה. מישהו, שנראה כמו מ"מ, ניסה להגיע לאנשים שלו במדרון קדמי. נראה לי שגם הוא נפגע. הגיע כוח חילוץ, ועד סוף היום הם התעקשו לפנות את כל הנפגעים שלהם. הם הפעילו מערכת שלמה ובה התחילו לירות לאזור שירינו ממנו.

ראיתי שחיזבאללה יודע לפעול לא רק ברמה הטקטית, אלא גם יודע להפעיל מערכת שמסייעת ללוחמים שלו.

האירוע הזה חיזק לי את ההכרה שצריך לפעול התקפית ולא רק לשבת במוצבים. יחידות מחי״ר לא היו מיומנות לסוג הלחימה. לכן, כשהם נכנסו למבצעים כאלה בלי הכנות או ציוד מתאים, לא תמיד היו תוצאות טובות. זה הלך והחריף עד שצה״ל החליט להימנע מלהיכנס לשטחים האלה ברגע שהוא ראה שאין הצלחות ויש נפגעים. זה אפשר לחיזבאללה להתבסס בשטחים האלה.

----- 

סיירת גולני פעלה רק כאן ובמקביל מתנהלת האינתיפאדה הראשונה. צה״ל כבר לא נמצא רק בדרום לבנון. אני חושב שאמנון ליפקין שחק ראה את ההצלחה של דובדבן באינתיפאדה הראשונה וחשב שיחידה כזו בלבנון תוכל לעשות אותו הדבר. ארז צוקרמן העלה אותה מהר מאד על פסים מבצעיים והפעיל אותה במשימות מיוחדות ומורכבות.

מבצע קלאסי זה בין 72 ל-96 שעות. בדרך כלל 9 ליטר מים לכל 24 שעות. עוד תחמושת ובין 50-60 קילו של תרמילים גדולים. פיתחנו גם טכניקה של איך מעיפים את כל המשקל הזה ונשארים קלים ללחימה. היו עשרות היתקלויות מטווחים קצרים והתחלנו להכניס כלבים לצוותי היחידה. התחלנו לאט לאט לפשוט על המוצבים שלהם, לשקי שינה שלהם, למקש להם את השבילים המובילים למוצבים. מבחינת ההישגים זה היה מאוד משמעותי. מה שהיה חשוב במיוחד זה לצאת החוצה, ולא לנהל את הלחימה רק בהגנה.

השאלה הקשה היא האם הלחימה היתה מיותרת והתשובה היא כן. אנחנו נשארנו ברצועת הביטחון יותר מדי שנים מיותרות ובהן חיכוך יומיומי עם הרבה מאוד נפגעים שגם לא נתנה תוצאה ביטחונית טובה. להיפך, זה נתן עילה לחיזבאללה לפגוע בתושבי הצפון בירי.

רוב השנים גרתי פה בגבול הצפון ותוך עשר שניות אתה עולה לשיירה ונכנס לעולם אחר לגמרי. עולם של חיילים, הרוגים ופצועים. עולם שקשה להסביר.  צדק היסטורי יהיה אם ההנהגה הפוליטית והצבאית תלמד מהטעויות של המלחמה הזאת. זה יהווה נחמה ללוחמים ובייחוד למשפחות שנשארו אפילו בלי אות.