-

אחרי 38 שנה: יובל מצא את החובש שהציל את חייו בלבנון

במשך ארבעה עשורים חיפש יובל גרוס את החובש שטיפל בו בלבנון, לאחר שעלה על מוקש ליד העיירה מרג'-עיון. בזכות קבוצת הפייסבוק "סיפורים מלבנון" השניים נפגשו לאחרונה וסגרו מעגל
משה שטיינמץ
16 באוקטובר 2020
22:34
עודכן ב 11:06

אורי, שתמיד ידע שהוא רוצה להיות חובש, היה בן 19 בלבד כשנאלץ לטפל ביובל, מילואימניק בן 38 שעלה על מוקש בדרום לבנון באפריל 1982. במשך קרוב לארבעה עשורים יובל חיפש את החובש שהציל אותו, הוא כמעט והתייאש עד שפוסט בקבוצת הפייסבוק "סיפורים מלבנון" חיבר בין השניים. "חשבתי שהוא כבר לא קיים, אבל לא חדלתי לספר עליו", אמר.

יובל היה הפצוע הראשון שבו טיפל אורי אי פעם. "הייתי הפצוע הראשון שלו וידעתי את זה, הוא היה צעיר ממני ב-20 שנה. אני זוכר אותו בוכה ורועד, ואני זוכר אותי אומר לו 'אורי אל תדאג, תדקור'". החובש טיפל בו בשדה הקרב עד שפונה על ידי מסוק, והחזיק אותו בחיים. מבחינת אורי, יובל הציל את חייו לא פחות: "אם לא היה לי את החוסן שקיבלתי מזה שהצלחתי פעם אחת להציל מישהו - אני לא יודע אם הייתי שורד את המלחמה". 

"סגרנו את המנעול על התקופה הזו ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו בגיל 40, כולם עם משפחות שהתפרקו ונפש מרוסקת"

אורי השתחרר מהצבא חצי שנה לאחר המלחמה, והתקשה לחזור לשגרת חייו: "אני זוכר שנסעתי בטרקטור בקיבוץ, מטוס עבר מעליי וקפצתי לשכב בוואדי. אני חושב שזה קרה לכל בני הדור שלנו, סגרנו את המנעול על התקופה הזו ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו בגיל 40, כולם עם משפחות שהתפרקו ונפש מרוסקת, ופתאום זה מתחיל לצאת החוצה".

בהמשך אורי אובחן כסובל מפוסט-טראומה והיום הוא אף מטופל בתרופות פסיכיאטריות. המפגש בין השניים לא היה לו פשוט: "תמיד לחזור לדברים האלה זה קשה מאוד". על ההתמודדות היום-יומית שלו הוסיף: "יש ימים שיש לי סיוטים בלילה ואני קם בבוקר ואומר 'אני לא רוצה לחיות'. למזלי יש לי שני ילדים קטנים בבית ואני צריך להכין אותם לגן. אז אני חי, וחי טוב".