אורלי לב, סדי בן-שטרית
צילום: כאן חדשות ודוברות המשטרה

נדמה שגלישה לאלימות פיזית היא עניין של זמן - איפה המבוגר האחראי?

השבוע ריחפה השנאה מעל החדשות הטובות. על הדיווחים בדבר התקדמות בחיסון ורכישתו, האפילו רוחות רעות שנושבות כאן – ההתבהמות מול משפחה שכולה מחד וההשוואה של נתניהו להיטלר מאידך
ירון דקל, דעה
21 בנובמבר 2020
13:01

השבוע ריחפה השנאה מעל כל החדשות הטובות. חברות פייזר ומודרנה התחרו ביניהן באחוזי ההצלחה של ניסוי החיסון, הממשלה חתמה חוזים עם אלה ועם אלה, מנכ"ל הדסה לוחץ להביא את החיסון הרוסי, ובכלל נדמה היה שיש אור בקצה מנהרת הקורונה המטלטלת אותנו כבר חודשים ארוכים.

אבל על כל זה האפילו הרוחות הרעות הנושבות כאן. ההתבהמות מול משפחה שכולה מחד. ההשוואה של ראש ממשלת ישראל להיטלר מאידך. נדמה שהגלישה לאלימות פיזית היא עניין של זמן. אבל זהו, שהאלימות כבר כאן. מפגינים נגד נתניהו הוכו לא פעם ולא פעמיים. אז לאן זה עוד ידרדר? כנראה לאלימות יותר בוטה ויותר נוראה.

במשבר כזה ראוי לשאול איפה המבוגר האחראי שינסה לעצור את ההידרדרות? אז זהו, שאם מדובר בראש הממשלה, הוא עסוק בקמפיין ובהלהבת הבייס. מתנגדיו אומרים שורש כל רע בשנאה והסתה שהוא עצמו מפיץ. הוא המפקד העליון.

תומכיו אומרים: אלמלא השנאה המטורפת של מתנגדיו אליו, אפשר היה לנהל דיון סביר וענייני. וכשכל צד מתבצר בטענותיו, בשנאותיו, בכעסיו, שום דבר טוב לא ייצא מזה. למרבה הצער. בסוף הכל תלוי בנו, לא במנהיגינו, ואנחנו הסתבכנו בקורי הכעסים, ההתמרמרות, והשנאה.