צילום: תומר נויברג, יונתן זינדל, פלאש 90

27 שבועות של השבתת מערכת החינוך - כך הגענו עד הלום

במבחן התוצאה – משרד החינוך שוב כשל בהיערכות ליציאה מהסגר. ונכון שמשתוללת כאן מגפה, אבל ישראל היא לא היחידה בעולם שמתמודדת עם הקורונה, אך כשמסתכלים עלינו ביחס לאחרים אנחנו לא נראים טוב
ליאל קייזר
10 בפברואר 2021
22:30

רק בסגר הנוכחי הילדים היו בבית יותר מחודש ברציפות. כשמסתכלים על מספר ימי הלימודים שנעלמו בשנה החולפת של משבר הקורונה הנתונים מבהילים ממש. עד כמה אבודה השנה? כשמדברים על הפקרת מערכת החינוך והתלמידים הישראלים – המספרים פשוט מדברים בעד עצמם. 

מתחילת שנת הלימודים הנוכחית, תשפ"א, התלמידים כאן היו אמורים ללמוד בערך 130 ימים בבתי הספר, פיזית כמובן. בפועל, אפילו תלמידי הכיתות הנמוכות לא היו בבתי הספר במשך יותר ממחצית מהתקופה הזאת.

תלמידי א'-ד' – אלה שההורים לא יכולים להשאיר אותם לבד בבית ולצאת לעבודה, הגיעו לבתי הספר פחות מ-60 ימים. תלמידי ה'–ו' הגיעו לכיתות במשך 30 ימים מקסימום, תלוי מה צבע הרמזור של העיר שבה הם גרים, ותלמידי החטיבות והתיכונים הגיעו למוסדות החינוך לפחות מ-20 ימים.

מתחילת משבר הקורונה, במארס 2020, ועד היום – מוסדות החינוך כאן היו סגורים לחלוטין במשך 27 שבועות. אנחנו מדברים על כמעט שבעה חודשים של סגירה מלאה – לא לימודים לסירוגין ולא בקבוצות – סגירה מלאה.

אז נכון שמשתוללת כאן מגפה, אבל ישראל היא הרי לא היחידה בעולם שמתמודדת עם הקורונה, וכשמסתכלים עלינו ביחס לאחרים אנחנו לא נראים טוב: יש אומנם כמה מדינות שעקפו אותנו בשיא השלילי הזה – בברזיל בתי הספר היו סגורים 40 שבועות, במקסיקו 35 ובקנדה 32.

אבל רוב מדינות העולם בכלל לא סגרו באופן מלא את בתי הספר, ואלה שכן – הצליחו לפתוח אותם הרבה יותר מהר מאיתנו: בסין סגרו ל-25 שבועות בלבד, באוסטרליה ל-24 שבועות, בבריטניה מוכת התחלואה – ל-21 שבועות. בדרום אפריקה ובגרמניה הלימודים הופסקו ל-19 שבועות. בספרד למשך 15, בצרפת מוסדות החינוך היו סגורים למשך 10 שבועות בלבד אי שם בתחילת הקורונה, בחודשים מארס עד מאי, אבל מאז למדו שם איך ללמוד גם בימי מגפה עולמית. בפינלנד, מדינת החלומות בתחום החינוך, למשך שמונה שבועות, ובבלארוס – אפס שבועות של גן סגור – המערכת הייתה פתוחה כרגיל לאורך כל השנה.

ועכשיו רגע לפני שהגנים ובתי הספר נפתחים מחר סוף סוף, חשוב שנזכור איך הגענו עד הלום – מיציאה מהירה מדי מהסגר הראשון, וגם מהשני, וקריסה של מודל הקבוצות הסגורות או כל ניסיון אמיתי לשמור על ריחוק חברתי במוסדות החינוך, ובעיקר משרד החינוך והממשלה שלא ניצלו את ימי הסגר כדי לחשוב על היום שאחרי ומתנהגים כאילו הם מופתעים בכל פעם מחדש כשאנחנו חוזרים לחיים.

ובמבחן התוצאה – משרד החינוך שוב כשל בהיערכות ליציאה מהסגר. נקווה שלא יצטרך לעשות מועד ד'.