רוחאללה ח'ומייני - אויבים

אויבים | רוחאללה ח'ומייני - פרופיל

מדי שבוע נחשוף פרופיל מקיף על מנהיג ערבי שעומד במוקד הסדרה "אויבים". והפעם: המהפכן שהשתלט על איראן והפך אותה לאיום הקיומי הגדול ביותר על ישראל
מערכת כאן
16 בפברואר 2021
08:09
שם: רוחאללה מוסאוי ח'ומייני
תפקיד: המנהיג העליון של הרפובליקה האסלאמית של איראן
תאריך לידה: 24.9.1902 בח'ומיין, פרס
תאריך פטירה: 3.6.1989 בטהרן, איראן

אויבים | פרופילים
סדאם חוסיין | יאסר ערפאתגמאל עבד אל נאצרחאפז אל אסדאנואר סאדאת | רוחאללה ח'ומייני

ח'ומייני נולד בעיירה ח'ומיין, דרומית לטהרן, בשם רוחאללה מוסטפאווי. לח'ומייני היו שישה אחים נוספים, שניים מהם נפטרו בשנת חייהם הראשונה. אביו נרצח כשהיה בן חצי שנה בלבד. בשנים הראשונות הוא גדל עם אמו וסבתו, אך לאחר פטירתן, ככל הנראה מכולרה, הוא עובר לחזקת האחים הבוגרים שלו וקרובי משפחה נוספים. רבים מבני משפחתו היו אנשי דת, שחלקם אפילו נחשבו לבכירים. מגיל צעיר ח'ומייני התגלה כבעל יכולת שינון, זיכרון טוב והתעניין בשירה, והישגיו בלימודיו היו מאוד גבוהים לגילו.

כילד מופנם שגדל למעשה לבד, בלי הורים, ראה ח'ומייני בממסד הדתי משפחה. הוא חש שנפגע באופן אישי בשל מדיניות החילון מצד בית המלוכה של השאה, והרגיש שהם מהווים איום על המשפחה שלו, כלומר על הממסד הדתי, וגם על המקצוע שלו. באמצע שנות ה-50 כבר היה לח'ומייני חוג של תלמידים משלו, ונחשב למורה בכיר. היו כמה תכונות שהבדילו את ח'ומייני בזמנו, בעיקר האומץ להתבטא נגד משטר השאה, מה שהיה הרקע להגלייה שלו בהמשך, תחילה לטורקיה ואחר כך לעיראק ב-1964.

מתוך "אויבים".

היכולת שלו להתבטא נגד המשטר היתה מאוד נועזת, והוא צבר לעצמו יותר ויותר סטודנטים ותלמידים -  גם אינטלקטואלים שקצה נפשם מאידיאולוגיות אחרות. באותה תקופה גיבש ח'ומייני במספר שיעורים את העקרונות שלאחר מכן יפורסמו בחוברת המפורסמת "וַלַאיַתֶ פֶקִיה" (שלטון כהן הדת). התזה המרכזית של ח'ומייני היתה כי מקורו של כל שלטון הוא החוק האלוהי, על כן מושגים כגון ריבונות לאומית שגויים ואף מנוגדים לדת. הוא גרס כי אללה מעביר את סמכותו לנביאים ומטיל עליהם למשול בבני האדם בהתאם לחוק האלוהי הנצחי.

מגלותו בעיראק המשיך ח'ומייני לצבור יותר ויותר כוח ויצא נגד משטר השאה: הפגנות ענק החלו להתקיים באיראן בעקבות דרשותיו, אותם הפיץ בעיקר דרך קלטות שהחדיר למסגדים במדינה. השיא היה לאחר עימות נוסף של אלפים מתומכי ח'ומייני עם כוחות הצבא בטהרן ב-1978, אז ביקש השאה מסדאם חוסיין לגרש את האייתוללה. השליט העיראקי נענה לבקשה, ובספטמבר 1978 גורש ח'ומייני לצרפת.

ח'ומייני היה אדם משכיל בענייני דת, אבל הפגין בורות כמעט מוחלטת לגבי תחומים אחרים, ועל אף יצר החקרנות שלו, הוא נשאר בעולמות האסלאם ונסגר לחלוטין לתרבות המערבית. אחרי שהוגלה מעיראק לצרפת ונסע משדה התעופה לבית שבו התגורר, ביקש ח'ומייני לסגור את הוילונות כדי שלא יראה את המראות מהמערב. הוא חי אורח חיים צנוע: הלך עם כפכפים מגומי, חי חיים סגפניים וקם בשלוש לפנות בוקר לתפילה. במהלך ארבעת חודשי שהותו בפריז, עבד חומייני במשך 12-14 שעות ביום, התראיין 132 פעמים לתקשורת, פרסם כ-50 הצהרות ונשא דברים לפני כ-100,000 איראנים שהגיעו לביתו, עם קהל ממוצע של יותר מ-1,000 אנשים ליום.

כשהמהפכה האיראנית הגיעה למפתן השגרירות הישראלית. מתוך "אויבים" >>

בינתיים באיראן המשטר החל להתפורר וההפגנות הלכו וגברו. ב-16 בינואר, 1979, עזב השאה את המדינה לצורך טיפול במחלת הסרטן ממנה גסס. באירן נערכו חגיגות ענק לרגל עזיבת השאה וח'ומייני ניצל את ההזדמנות: ב-1 בפברואר חזר כהן הדת בטיסה מפריז לטהרן, לאחר כ-15 שנות גלות. עשרה ימים אחר כך הכריז חומייני על הקמת ממשלה חדשה והחל מבצע טיהורים במסגרתו הוצאו להורג אלפי אנשי צבא ומתנגדי חומייני. ב-30 וב-31 במרץ נערך משאל עם, ובו 98% מהמצביעים בחרו להחליף את המונרכיה ברפובליקה אסלאמית, בשליטת אנשי דת. בחירות נוספות נערכו כדי לאשר את החוקה החדשה: מלבד מעמד המנהיג העליון, החוקה מגדירה את תפקידו של הנשיא, שצריך להיבחר כל 4 שנים. אולם המועמדים לנשיאות מאושרים על ידי "מועצת שומרי החוקה". ח'ומייני מונה למנהיג העליון לשארית חייו, וכונה באופן רשמי "מנהיג המהפכה".

במהלך המהפכה חומייני התבטא באופן קשה ביותר נגד ארה"ב וישראל וב-1 בנובמבר 1979 השתלטו המונים על השגרירות האמריקאית ויצרו את מה שכונה "משבר בני הערובה" שנמשך עד ינואר 1981. תחת שלטונו של ח'ומייני הוחל חוק השריעה (ההלכה האסלאמית): הגברים והנשים האיראניים הוכרחו להתלבש בהתאם לקוד הלבוש האסלאמי ונאסרה השמעת מוזיקה מערבית. דמותו של ח'ומייני היתה מוקד לפולחן אישיות, עיתונים וכלי תקשורת נסגרו ומתנגדי המשטר נכלאו, ולעתים עונו. חלקם הצליחו לברוח מחוץ לאיראן, אך אלפים שלא הצליחו לחמוק מאנשי המשטר הוצאו להורג. במהלך השנתיים הראשונות לשלטונו, הורה ח'ומייני על הוצאתם להורג של מרבית מתנגדיו החילוניים והדתיים.

התכנית של ח'ומייני: אסלאמיזציה של העולם כולו. מתוך "אויבים" >>

בספטמבר 1980 פרצה מלחמת איראן-עיראק שנמשכה 8 שנים והובילה לאבדות קשות לשני הצדדים ולמשבר כלכלי עמוק. במהלך המלחמה הראה ח'ומייני את קנאותו הדתית והפנאטית כאשר שלח לשדה הקרב נערים וילדים למשימות התאבדות. המלחמה חיזקה את מעמדו של ח'ומייני ואפשרה לו לבסס את הנהגתו ואת הפופולריות של המנהיג העליון. המלחמה הסתיימה לאחר שהמנהיג האיראני הסכים להפסקת אש עם עיראק, עליה אמר: "שתיתי את כוס התרעלה". ב-3 ביוני, 1989 לאחר שהות של 11 ימים בבית חולים עקב הדרדרות במצבו הבריאותי,  נפטר ח'ומייני בגיל 86. בהלוויתו השתתפו כ-10 מיליון בני אדם ומסוק נאלץ להנחית את גופתו בחלקת הקבר מחשש שהמונים יפגעו בה במהלך ההלוויה.

בחזרה לעמוד הראשי >>

אויבים | פרופילים
סדאם חוסיין | יאסר ערפאתגמאל עבד אל נאצרחאפז אל אסדאנואר סאדאת | רוחאללה ח'ומייני

תגיות:
איראן