לוחמים

לוחמים | איך במאי יוצא דובדבן מגיע לעשות סדרה על לוחמי גבעתי?

מאיפה בכלל צץ הרעיון לקחת 4 צעירים וללוות אותם לאורך השירות הצבאי שלהם בגבעתי? תומר לוין, בוגר יחידת דובדבן מספר לנו איך נולדה הסדרה, ולמה הוא הכי מצפה בשנתיים ושמונת החודשים הקרובים?
מערכת כאן
03 במרץ 2021
15:36

בוא נתחיל מההתחלה - למה החלטת ליצור סדרה על צבא, ולמה דווקא גבעתי?

"בתור מי שגדל והתחנך בישראל למשפחה אנגלוסקסית, כנער תמיד הרגשתי שאני לא מספיק ישראלי ולא מספיק גברי. כשאני מסתכל אחורה, אני חושב שזה מה שהניע אותי להתגייס לשירות קרבי ביחידת דובדבן. זה, והלחץ החברתי שחוויתי כנער מתבגר בישראל,  יכול להיות שגם כי שיחקתי קצת יותר מידי 'קאונטר סטרייק'.

כיום, כשאני מסתכל אחורה על ארבע השנים האלה, אני נזכר בילד שהייתי לפני הגיוס ובגבר שנהייתי לאחר השחרור, ובתור בוגר היחידה סיקרן אותי מאוד לחקור ולתעד את תהליך ההתבגרות בתוך כור ההיתוך הזה. כמובן שבתור במאי ובוגר יחידת דובדבן, הבקשה הראשונה שלי היתה ללוות לוחם מדובדבן, אבל כשהתייעצתי עם צה"ל הבנתי שהמשמעות של תיעוד יחידת עילית היא טשטוש של כל הדמויות, אז כבר אמרתי לצבא: "יאללה, תביאו את מי שאתם רוצים, העיקר שיהיה חי"ר ושיהיו חייבים לעבור גיבוש". הצבא הציע את גבעתי, כולל גישה פתוחה לסיירת, ואני שמחתי מאוד, תחושה שהתעצמה עוד יותר ברגע שהתחלנו לראיין מועמדים, והבנתי שהגעתי לכל ישראל".

תומר לוין, במאי ויוצר הסדרה "לוחמים".

אתה באמת מתכוון ללוות אותם שלוש שנים? איך נערכים לפרויקט ארוך שכזה?

"החלום היה ללוות אותם משבוע לפני הגיוס ועד שבוע אחרי השחרור. האם המצולמים ואני נעמוד בזה? כנראה שנדע לענות על זה רק בעוד כשנתיים וחצי, אבל אני רוצה להאמין שנצליח. זה היתרון הגדול בלהיות יוצר בגוף שידור חזק כמו ''כאן'': אמנם הצוות בשטח הוא ''גרילה'' ומצומצם, אבל ההפקה שמחזיקה הכול בעורף חזקה מאד ויכולה להתחייב לפרויקט בסדר גודל שכזה. מבחינתי האתגר המשמעותי בפרויקט דוקומנטרי ארוך טווח, או עיקר העניין בפרויקט שכזה, טמון בלזהות את מה שעתיד להשתנות בגיבורים. איפה יש פוטנציאל להתפתחויות דרמטיות ולהיערך לזה. בכל שיחה שלנו אני מחפש נקודות אופי שכבר השתנו או שאני משער שעתידות להשתנות בהמשך".

למה אתה הכי מחכה בהמשך הסדרה?

"אני מצפה ומחכה להמון רגעים. אם למנות כמה, אז מסקרן אותי להתלוות ליוסף בפעם הראשונה שהוא חוזר הביתה עם נשק, אני רוצה להיות עם רן כשהוא פוגש את חברה שלו בתחנה מרכזית בבאר שבע אחרי חודשים שהיציאות שלהם מתפספסות. אני רוצה להתלוות אליהם בסיזיפיות של שמירות שלוש-שלוש בחברון (שלוש שעות שמירה, שלוש שעות מנוחה), לצאת איתם לפעילות מבצעית מסוכנת ביהודה ושומרון, ואפילו לא עלינו חמסה חמסה - מלחמה. למען האמת, כבר חשבנו כהפקה מה נעשה אם היום הזה יגיע. אבל פנטזיות לחוד ומציאות לחוד. אחד המאפיינים הבולטים ביותר בחוויה שלי כיוצר דוקומנטרי זה לתכנן ולדמיין סצנות שעוד לא קרו לפרטי פרטים, ואז להגיע לרגע האמת בשטח, ולקבל את המציאות בפנים עם רגע אחר לחלוטין ממה שדמיינתי. זה חלק בלתי נפרד מהקסם של הדוקו וזה לגמרי מה שעושה את היצירה הדוקומנטרית למשהו אמיתי".