לוחמים

"לא ויתרתי גם כשירקתי דם - תרתי משמע": על הגיבוש בגבעתי

בפרק הפתיחה של "לוחמים" אנחנו נחשפים לגיבוש של חטיבת גבעתי: עשרות חיילים שחולמים על מקום בסיירת עולים ויורדים בטירוף במדרון תלול, סוחבים שקי חול ומותחים את גבולות הגוף עד לאפיסת כוחות. תומר לוין, במאי הסדרה, משתף על מה שהתרחש מאחורי הקלעים, וגם נזכר בימיו כחייל בגיבוש
תומר לוין
03 במרץ 2021
15:40

לגיבוש דובדבן יצאתי עם החבר הכי טוב שלי ושנינו חזרנו הביתה כעבור שבוע פצועים ומדממים. הוא "זכה" לקבל כמה גימלים על פציעות חמורות ברגליים, ואני סולקתי מהמיטה של חברה שלי אחרי שמילאתי את הסדינים בדם שמקורו בחתכים שנגרמו לי בזחילות. אגב זחילות, בגיבוש שלי הייתי אחרון בכל מקצי הזחילות, אבל לא ויתרתי גם כשירקתי דם, תרתי משמע.

"המילה 'גיבוש' אמנם נשמעת כמו אירוע מגבש, אבל למעשה גיבוש הוא תחרות - תחרות על מקום בסיירת...."

שנים קדימה, כיוצר, הייתי מוכרח לחזור לנקודת זמן הזו ולנסות להבין מה עומד מאחורי הרצון העז להתקבל לעלית, רצון שבמסגרתו החיילים מוכנים לעשות הכול. רציתי לחקור מחדש את הסיבות, המניעים והטירוף. בצילומים ליוויתי את ארבעת הלוחמים שהיו מחולקים לשלוש קבוצות, ובמשך ארבעה ימים ולילות דילגתי בין הקבוצות בשביל לא לפספס אף רגע. זה היה מאתגר להיות בשלוש זירות התרחשות בו זמנית, אבל למזלי זכיתי להיות ברגעי השיא ולחזות במשברים של כולם.

המילה "גיבוש" אמנם נשמעת כמו אירוע מגבש, אבל למעשה גיבוש הוא תחרות - תחרות על מקום בסיירת. מספר המקומות מוגבל ורק הטובים והמתאימים ביותר יהיו גם אלו שיתקבלו. עם זאת, יש לקחת בחשבון שגם מדובר באנשים שעתידים להיות האחים שלך לנשק בסיירת או בגדוד, כך שחשוב לשמור על איזון בין הרצון להיות הכי טוב, לבין ערך הרעות שהינו חלק בלתי נפרד ממה שהמגבשים מחפשים אצל המתמודדים.

"לשמור על איזון בין הרצון להיות הכי טוב, לבין ערך הרעות", מתוך "לוחמים"

לפני כמעט עשור, במהלך הגיבוש שלי, אני והחבר הכי טוב שלי הינו בין המובילים במקצה השקים. קבוצה של חיילים שעולים ויורדים במדרון תלול, סופרים סיבוב ועוד סיבוב, מעלה ומטה עם שק חול כבד על הכתפיים. פתאום, בזמן שהינו במדרון האחורי של הגבעה, מחוץ לטווח הראייה של המגבשים, חבר שלי נפל ואיבד לרגע הכרה, התמוטט במקום, והשק התגלגל במורד הגבעה. בזמן שבדקתי לשלומו ועזרתי לו להתרומם, מתמודד אחר שאנחנו לא מכירים עצר גם הוא והרים את השק של החבר. אמנם אסור היה לדבר אבל הסתכלנו עליו ויחד דירבנו אותו להמשיך. שמנו עליו את השק והוא המשיך במשימה ובסוף גם סיים את הגיבוש בהצלחה. אותו מתמודד שעצר לעזור לנו, לימים התקבל גם הוא לדובדבן, שירת איתי בצוות וגם חתם איתי קבע. לעולם אזכור לו את רגע ההיכרות והרעות, הרגע שבו הוא בעצם בחר להקריב את המקום הראשון במשימה, כדי לעזור לחבר שלי ולי - למרות שהוא לא הכיר אותנו.

אם להתייחס ספציפית לקטע הפתיחה של הפרק הראשון, אז לטפס דיונה תלולה עם שק חול על הכתפיים זאת משימה לא פשוטה בכלל. במיוחד כשזה קורה אחרי מקצה זחילות, ספרינטים, ומסע קצר. וזה עוד בשילוב הידיעה שלילה שלם של משימות פיזיות לפניך. הראש חייב להיות מרוכז על המטרה - מצד אחד לא לפרוש ולא משנה כמה קשה, כי אף אחד לא רוצה מישהו בינוני איתו בצוות, ומצד שני להתבלט לעומת יתר הקבוצה. לאחד מהגיבורים שלנו זה היה דווקא הרגע שבו הוא החליט שדי ובחר לפרוש,אבל עוד על כך - בפרקים הבאים.