מאיר ויזלטיר

המשורר מאיר ויזלטיר: "החברה שלנו נעשתה חברה שבה כל אחד מחפש במי לנעוץ סכין"

ויזלטיר, מהבולטים שבמשוררי ישראל, חוגג 80: "יום הולדת 80 הוא לא יום הולדת שמח, הוא נסבל". בריאיון מיוחד להסכת "אחת + 5" הוא בוחר את שיריו האהובים, מדבר על מצב התרבות בארץ, וגם מתייחס לחשיפות בעת האחרונה של טענות על התנהגות אלימה של גברים כלפי נשים
ענת שרון בלייס
05 במרץ 2021
11:20

בשבוע הבא המשורר מאיר ויזלטיר יחגוג 80. "יום הולדת 80 הוא לא יום הולדת שמח, הוא נסבל", הוא אומר. בריאיון מיוחד אצל ענת שרון בלייס בהסכת "אחת + 5" בכאן תרבות לרגל ציון הדרך בחייו של אחד מהבולטים שבמשוררי ישראל, בחר ויזלטיר את השירים האהובים עליו, נזכר בחברים שהלכו לעולמם בשנה החולפת - המשורר נתן זך והסופר יהושע קנז, דיבר על מצב התרבות בישראל, והתייחס לתופעה ההולכת וגוברת של חשיפות בדבר התנהגות אלימה של גברים כלפי נשים - גם בעולם התרבות.

"יש אנשים שבאמת מגיע להם מכות", אומר ויזלטיר כשהוא נשאל על החשיפות האחרונות בנוגע להתנהגות אלימה ומטרידה מצד אושיות תרבות, ובהן הפרטים שחשפה בתו של עמוס עוז אודות אביה. "היו לי ידידים שהצורה שבה הם התנהגו כלפי נשים הגעילה אותי, דחתה אותי והרגיזה אותי. שהרשו לעצמם גם דיבורים וגם שליחת ידיים ודברים כאלה בצורה שתמיד דחתה אותי. לפעמים התערבתי. לא תמיד, אני לא כזה צדיק גדול. ויש אנשים יותר גרועים מזה, שזה ממש פלילי ומגיע להם לתת את הדין על זה. זו תופעה בעבר היותר רחוק שלא התעסקו בזה, תמיד דחפו מתחת לשטיח. עכשיו לא דוחפים יותר מתחת לשטיח - וזה טוב".

אבל לויזלטיר יש באותו נושא ביקורת גם מהצד השני: "יש תופעה שנייה - החברה שלנו נעשתה חברה שבה כל אחד מחפש במי לנעוץ סכין, את מי לשחוט, את מי לתלות בכיכר העיר. הרבה פעמים זה נופל על אנשים שאפילו אם יש להם איזה חטא - הוא קטן מאוד, לא יותר גדול מהחטאים של התליינים.

"יש בכלל רעיון חדש - שמי שמגיע לו גינוי על משהו שעשה בחייו, יש לשרוף את הספר שלו או לזרוק אותו ליד הפחים. ראיתי באינטרנט שמישהו כבר זרק את הספרים של עמוס עוז. זה גובל בטירוף. אנחנו נתקשה להפסיק את הטירוף כי אנחנו בתקופה די מטורפת. במצבים חמורים רק מעשים דרסטיים מתקנים, לפעמים צריך לחרב. אין לי מרשם, כי המצב גם חמור וגם מסובך".

הרחק ממני/מאיר ויזלטיר

אֲהָבוֹת עָבָר מוּטָלוֹת
אִשָּׁה בְּגֻמְחָתָהּ
הַרְחֵק מִמֶּנִי,
מִחוּץ לִטְוַח יָדִי הַחֲמִימָה, הַמְרַחֶפֶת
הַמְּגַשֶּׁשֶׁת כְּסוּמָא בְּמִטָּתִי
הָרְחָבָה, הַמִּשְׂתָּרַעַת
עַד לַקִּיר הַלָּבָן, הַצּוֹנֵן.

אֵיפֹה הִיא הַכָּתֵף הַרַכָּה
וְחֶלְקַת הַצַּוָּאר הָרוֹטֶטֶת
שֶׁנַּעֲנְתָה לְלֹא הִסּוּס, בְּלִי דַעַת
הֶחֱלִיקָה לַמַּגָּע הַקַּל קַלִּיל שֶׁל אֶצְבַּע
וְקָרְבָה אֵלַי מִיָּד
כְּמוֹ עַל גַל קַל מַחֲלִיק וְנוֹשֵׁק,
נִצְמָד עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ.

עוד אומר ויזלטיר בעניין הטענות על התנהגות אלימה של גברים כלפי נשים בעולם התרבות: "דווקא בין אנשי התרבות חלק מהנאשמים נאשמי שווא בעיניי. הייתה למשל התנפלות על שלמה גרוניך, ואני מכיר אותו טוב מאוד. הוא ממש לא מישהו שהתעמר או התעלל בנשים, זה לא נכון. זה סיפור שאני מכיר בניגוד לסיפור של עמוס עוז, שאותו אני לא מכיר מקרוב. על גרוניך אני יודע, סתם נטפלו אליו.

"אני גם חושב בכללי על בני אדם – אם בן אדם כעבור זמן נראה לו שהתייחסו אליו לא יפה, אז צריך להיות איזשהו חוש מידה. יש הבדל גדול בעיניי אם מישהו התנהג לא יפה, או מישהו עשה מעשים שאי אפשר לסלוח על זה. מערבבים את זה ועושים דייסה. הצדיקים שמתנפלים – האם בדקו את עצמם אם היו תמיד נפלאים והתנהגו כמו שצריך? זה הכול עניין של מידה. לפעמים אדם ראוי לעונש, וראוי להוקעה".

את הריאיון מבקש ויזלטיר לחתום בשירו "כל האנשים שלא קוראים שירה", המתייחס לצרכני התרבות של היום - שאולי צורכים הרבה סוגים של תרבות, אבל לא יותר מדי שירה: "יש קהל ששומע מוזיקה, אולי קורא רומנים מסוג כלשהו, הולך לסרטים, רואה סדרות בטלוויזיה, קהל שצורך תרבות. אבל הקורא שאני רוצה אותו לשירה, לא צורך תרבות; הוא יודע לחיות בתוך התרבות כמו שדג יודע לחיות בתוך המים".

כל האנשים שלא קוראים שירה/מאיר ויזלטיר

וְזֶה בְּעֵרֶךְ כָּל הָאֲנָשִׁים,
קוֹרְאִים דְּבָרִים אֲחֵרִים. לְמָשָׁל,
הוֹרָאוֹת שִׁמּוּשׁ שֶׁל תְּרוּפוֹת,
כְּתוּבִיּוֹת בַּטֶּלֶוִיזיָה, תַּפְרִיטִים,
מִסְרוֹנֵי אֶס-אֶם-אֶס, אִימֵילִים וְרַפּוֹרטִים
מַתְכּוֹנִים, הוֹרָאוֹת הַרְכָּבָה שֶׁל אִיֶקֶאָה,
סִכּוּמִים חָדְשִׁיִּים שֶׁל כַּרְטִיסֵי אַשְׁרַאי,
פְּרָטִים אִישִׁיִּים בַּאֲתָרֵי דֵיטִינְג,
דִיאֶטוֹת, שִׁיטוֹת לִגְמִילָה מֵעִשּׁוּן,
תָּוִיּוֹת בַּקְבּוּקִים וַאֲרִיזוֹת אֲחֵרוֹת,
עִתּוֹנִים, וַאֲפִלּוּ רוֹמָנִים.

מֹחָם הוֹמֶה מִלִּים וְאוֹתִיּוֹת
בְּמִלְיוֹנִים, גַּם דָּמָם
שׁוֹרֵץ מִלִּים וְאוֹתִיּוֹת וְסִימָנֵי פִּסּוּק,
כְּמוֹ בְּלוֹרִיתוֹ שֶׁל יֶלֶד מְכֻנָּם, אַנְאַלְפַבֵּית.