נתניהו ועבדאללה מלך ירדן
צילומים: אי-פי

תג מחיר ירדני

קשה להאמין איך שתי מדינות שיש ביניהן שלום לא מצליחות לפתור מחלוקת על סידורי אבטחה, אבל האמת היא שיחסי ירושלים-עמאן על סף רתיחה גם כך. עם כל הכבוד לחברות הערביות החדשות מהמפרץ, אולי כדאי להשקיע קצת יותר מאמץ עם השכנה ממזרח. פרשנות
גילי כהן
11 במרץ 2021
15:04

12 ימים לפני הבחירות, זמן טוב בדרך כלל לאאוטינג ישראלי. מה שנמצא מתחת לרדאר, פתאום דינו להיחשף. פעם זו קריצה בנוגע לתקיפה של צה"ל מעבר לקווים, פעם נסיעה חשאית שמצאה את דרכה, באישור הצנזורה כמובן, לכותרות העיתונים. אבל המהלך האחרון היה באמת חריג - אאוטינג למשבר המתפתח עם ירדן.

מי שמוגדר כ"גורם מדיני", אבל אפשר גם לכנות אותו המודיע הממשלתי, העריך שהעובדה שהירדנים לא מאפשרים לנתניהו להמריא לאמירויות ולטוס מעל שטחם היא תג המחיר לפרשת ביקורו של הנסיך הירדני בהר הבית, שבוטל ברגע האחרון. את פרטי הפרשייה הזו, שנחשפה בכאן חדשות, צריך לקרוא וכמעט לא להאמין: מתוכננת נסיעה היסטורית של הנסיך חוסיין בן עבדאללה כדי להתפלל בהר הבית. כל הפרטים הכי קטנים מתואמים: מי מלווה אותו בהר הבית, איך מאבטחים את השיירה שלו. השוטרים כבר פורסים את המחסומים, מתכוננים לקבלת הנסיך בירושלים – ופתאום הם מקבלים הודעה בקשר - עזבו, בוטל. מאחורי הקלעים הסאגה עוד יותר מעוררת תהיות: בגלל מחלוקות על סוגיית האבטחה של הפמלייה של הנסיך הירדני, החבר'ה הירדנים פשוט עושים אחורה פנה.

ציירו בדמיונכם מצב שבו בגלל מחלוקת על סוגיית אבטחה עם הנשיא האמריקני, או עם בנו של הנשיא, אלו יבטלו ברגע האחרון ביקור רשמי בישראל. מצליחים לדמיין? לא. כי כשרוצים להתפשר, אפשר, וכשיש מחלוקות, לרוב אפשר להתדיין עליהם ולמנוע פיצוץ קולוסאלי.

אבל האמת היא שהיחסים עם ירדן נמצאים בנקודת בעבוע, על סף רתיחה, כבר תקופה ממושכת. פרשת המגנומטרים בהר הבית ביולי 2017, ששיאה בירי המאבטח בשגרירות, נותנת את אותותיה עד לרגע זה. החיבוק שהעניק נתניהו למי שירה והרג שני אזרחים ירדנים (אחד מהם דקר אותו במברג, השני היה אזרח תמים, בעל הבית של דירת השגרירות), נתפסה בעיני השלטונות בירדן כדבר שאין לעשותו. ישראל התנצלה, אפילו שילמה פיצויים, אבל זה לא באמת חיפה על הנזק ליחסים.

איתות נוסף למשבר בין המדינות היה כשנה לאחר מכן, בהודעת ממלכת ירדן באוקטובר 2018, שהיא לא מאריכה את סעיף החכירה של שטח מובלעת צופר ונהריים בגבול בין המדינות. 25 שנות שלום הוכיחו שעדיין יש על מה לעבוד ביחסים, והמובלעות הוחזרו לשליטה מלאה של ירדן. על פרויקט תעלת הימים, מה שאמור להיות גולת הכותרת של הקשר בין המדינות, אפשר לקרוא רק בוויקיפדיה.

"אני אומר מידיעה מוחלטת: במערכת יחסים טובה יותר עם המלך הירדני ועם מאמץ לקומם את השלום שעשינו, לא היינו מאבדים את אי השלום, ולא היינו מאבדים את אדמות צופר", אמר אתמול שר הביטחון בני גנץ בכנס ראשי מועצות אזוריות. "זה פספוס של ממשלת נתניהו בכל 15 השנים שלה. השבר האסטרטגי ביחסים בין ישראל וירדן, דווקא בגלל נתניהו, הוא כזה גדול ששילמנו בנזיד נדל"ן שלא היינו צריכים לשלם אותו".

העונש הירדני על המהלך הוא חסר תקדים: מדינה שיש לנו איתה הסכם שלום חתום משנת 1994, לא אישרה את נתיב הטיסה המיועד של ראש הממשלה נתניהו. העיתונאי איתי בלומנטל איתר את המטוס שהיה אמור לקחת את נתניהו אל היעד: מטוס מנהלים שנשלח במיוחד מאבו דאבי והמתין מאז אתמול בערב בעמאן. הירדנים, כך אומרים בישראל, לא נתנו לו להמריא, ורק בשעות הצהריים, אחרי ההוצאה לאור הישראלית, התקבל האישור המיוחל. אבל כל זה כבר לא היה רלוונטי: המטוס ששלח מוחמד בן זאיד כבר שב על עקבותיו לאמירויות, הפגישה איתו תידחה למועד אחר. "יש משבר אמיתי עם ירדן", אומר לכאן חדשות גורם שמעורה בנושא. "התיאום הביטחוני אחלה, אבל חוץ מזה – כלום לא ממש קורה". אז מה הפלא שהנקמה הירדנית אפילו לא חיכתה יממה?

טיסת המנדטים לאבו דאבי תאלץ לחכות לאחר הבחירות כנראה, וזאת עוד אחרי שראש המוסד, יוסי כהן, נשלח כדי לשכנע במיוחד את האמירותים לקבל את ראש הממשלה דווקא עכשיו. אבל היא רק רעש לבן למשבר האמיתי והקיים בין ישראל לירדן. אולי כדאי שכהן, האיש למשימות מיוחדות של נתניהו, יישלח למקום אחר שזקוק לקצת יחס ישראלי – הממלכה ההאשמית. עכשיו רק נותר לעשות שלום עם מדינה שכבר יש לנו שלום איתה, זה למעלה מ-20 שנה.