האקדמיה לטיס בראש פינה
צילום: כאן חדשות

חוזרים למסלול: האקדמיה לטיס מסחרי עוברת לצפון

עם סגירת קווי התעופה מהגליל למרכז הארץ לפני כמה שנים, גם שדה התעופה בראש פינה חדל מלהתקיים. כעת זוכה המקום לחיים חדשים עם פתיחת אקדמיה לטיס, שמבטיחה להפוך את הצפון למוקד ללימודי מקצועות התעופה
רובי המרשלג, משחקי הכיס
13 במרץ 2021
09:49
עודכן ב 11:24

מי לא חלם בשלב כזה או אחר להיות טייס? להשקיף על העולם ממעוף הציפור, לגעת בשמיים? עבור אלימלך גולד ואוראל מגור, לא מדובר רק בחלום. "החלום הוא הטיס מאז שאני זוכר את עצמי. אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר", מספר אלימלך גולד, חניך באקדמיה לטיס מסחרי. "כשרואים את העיניים שלנו, אפשר להבין מה זה להחזיק בהגאים ולעלות לאוויר", אומר אוראל מגור, גם הוא חניך באקדמיה. תמורת 280 אלף שקלים ובתוך שנתיים שני החניכים יוכלו להגשים את חלומם ולהיות טייסים מסחריים.

לפני כמה חודשים, עברה האקדמיה לטיס לשדה התעופה בראש פינה, לאחר סגירתו של שדה התעופה באילת. המקום ששבק חיים לאחר ביטול הטיסות מהגליל למרכז, חוזר למסלול. יוחנן שמר, מנכ"ל האקדמיה לטיס מספר כי מלבד להכשיר טייסים, השאיפה היא לחבר את כל הארץ לגליל. "מעבר לזה שאנחנו נותנים פה על פניו קורס אליטיסטי שמכוון לאנשים מאוד מסויימים, אלה שזה החלום שלהם ורוצים להיות טייסים מסחריים, אנחנו רוצים גם להיות חלק מהגליל והגולן. להיות אבן שואבת לכל הארץ במרכז התעופה הארצי שנקים פה בגליל", הוא אומר.

60 חניכים מחממים כאן מנועים ושיטות ההדרכה לקוחות איך לא, מחיל האוויר. לא מדובר רק ברישיון להטיס מטוס, מכאן יוצאים עם רישיון טיס מסחרי, מקצוע לחיים. "נכון שעכשיו הדברים נראים לא טוב", אומר שמר. "אני בעצמי בחל"ת מאל-על, והכל נראה מדשדש, אבל המומחים לתחום אומרים שעוד שנתיים-שלוש המצב יחזור לקדמותו. מצב שיש בו צורך אדיר בכמות רבה של טייסים", הוא מוסיף.

מגור סבור גם הוא שהקושי הנוכחי הוא רק עניין של זמן. "אומרים שעולם התעופה מתרסק, אבל אני חושב שאנחנו דווקא על מסלול ההמראה. כל התחזיות צופות שעוד שנתיים-שלוש כל הדרכים יפתחו וגם התעופה תמריא בחזרה. שם בדיוק יהיה המקום שיצטרכו אותי". בימים אלה מוקם מרכז של האקדמיה בחצור הגלילית הסמוכה, ובמקום הוצבו סימולטורים שהובאו מחו"ל. בעתיד הלא רחוק כל אחד מאיתנו יוכל לבוא לכאן, לשלם, ולהרגיש כמו טייס.

זה אמנם נשמע מבטיח, אולם לצד ההתעוררות באזור שכל כך משווע לתעסוקה, פורח גם ה"נמב"י" הידוע - לא בחצר האחורית שלי. אף אחד לא אוהב רעש, בטח לא במקום פסטורלי כמו הגליל. התושבים המקומיים מספרים על הרעש הבלתי נסבל שמפיקים המטוסים ומפרים את השקט והשלווה. "זה המטוס של בית הספר לטיסה", מראה ארנון פרי, חבר קיבוץ מחניים. "עכשיו הוא מחמם את המנועים, עם זה אנחנו יודעים להסתדר. הבעיה היא רק כשהם ממריאים". לדברי ורד דנגור, חברת קיבוץ מחניים, "רק" פירושו כל שבע דקות. היא מספרת שהחיים הפכו בלתי נסבלים, עם רעש אינטנסיבי ובלתי פוסק.

"אנחנו לא רק מרעישים, אנחנו גם תורמים!" אומר שמר, מנכ"ל האקדמיה. לדבריו, המטוסים הופכים לחלק מההוויה המתפתחת באזור. "אם ילד של מישהו מכאן ילך וילמד תעופה בזכותי, יתפתח בתחום הזה וילמד את הערכים שעליהם התחנכו אנשי חיל האוויר, הם יוכלו לראות גם את התמורה וליהנות מזה, לצד הסבל שהם חווים".

עבור האקדמיה לטיס השמים הם באמת לא הגבול. האקדמיה מנהלת מגעים עם שורה של מכללות אקדמיות באזור כדי לפתוח מסלולי לימוד הקשורים בעולם התעופה, כולל חוגים לבני נוער, ומסלול ייחודי לבני נוער להוצאת רישיון להטסת רחפנים.

לא רחוק מכאן, בקרית שמונה, ניצב שדה תעופה ששכח מזמן שהוא כזה. אם החזון יתממש, ילמדו כאן גם מקצועות מעולם התעופה. לא בטוח שמדובר בפריצת דרך כלכלית, אבל אם הכול ילך לפי התוכניות - בתוך כמה שנים שמי הצפון יתמלאו לא רק בעופות נודדים, אלא גם בלא מעט מטוסים וחניכים נרגשים.