חילוץ הפצועים מנחל צפית
צילום: פלאש 90

שנה לפני אסון צפית: תחקיר יחידת החילוץ של טיול המכינה - ואיך הגיב אז המנהל?

נחשף התחקיר של יחידת החילוץ אודות הטיול המסוכן לפני האסון: "סיכנו עשרות תלמידים". מנהל המכינה יובל כאהן מסר באותה תקופה בתגובה לתחקיר: "אנחנו משתדלים לטייל בעומסי חום ובגשם תוך תכנון קפדני וגם כשיש תקלות – לפתור אותן לבד".
אסף פוזיילוב
16 במרץ 2021
17:36

פרסום ראשון: בדיוק שנה קודם לאסון בנחל צפית בו נספו עשרה בני נוער, הצילה יחידת החילוץ עשרות תיכוניסטים באותו טיול למועמדים במכינה. בתחקיר הטיול הזה, שמפורסם לראשונה בכאן חדשות, מצביעים אנשי החילוץ על שרשרת כשלים חמורים, שעלולים היו להגיע כבר אז עד סכנת חיים. חמור מכך, הם מתארים בתחקיר תחושה שאנשי המכינה הסתירו מהם בזמן החילוץ את המצב - תחקיר ממנו לא למדו. איש מהמעורבים שנחקר לא העיד במשטרה על פרטי החילוץ הזה, ולכן הוא לא אוזכר כמגמה בכתב האישום.

"זה חוסר אחריות נורא – הוא לקח אותם למסלול בדרגת קושי של גולני. בחרו לעלות בנחל צאלים במקום לרדת היה עומס חום קשה של 45 מעלות, גם בתשע ועשר מסוכן לטייל במסלול כזה, ומי הבטיח לו שבאמת יסיימו באחת עשרה כמו שתיכנן?", כתב גורם בכיר ביחידת החילוץ. "אחרי שעתיים תיכוניסטית חטפה מכת חום והתייבשה. הם התקשרו אלינו ואמרו שהם רק צריכים מים. המחלצים הבינו שזו בכלל לא הבעיה האמיתית. הם היו מיובשים, לא מכירים את הדרך, היו פזורים לאורך המסלול. לא היה להם אפילו רישום של האנשים. אז הם גילו בכלל ששלושה נעלמו להם. כל הזמן הזה הייתה תחושה שהם מרמרים אותנו ולא מספרים את האמת".

מנהל המכינה, יובל כאהן, הגיב אז לתחקיר שרשרת הכשלים החמורה בטיול ההוא, אותה הגדירו המחלצים כ"הזויה וחסרת אחריות". על ההחלטה לצאת בעומס חום כבד למסלול הוא כתב: "התייעצנו עם גורמים והטיול היה אמור להיות עד 11:00". אלא שגורמי החילוץ הבכירים השיבו: "זה חוסר אחריות נורא – היה עומס חום של 45 מעלות, גם ב-09:00 ו-10:00 מסוכן לטייל במסלול כזה, ומי הבטיח לו שבאמת יסיימו ב-11:00 כמו שתכנן?".

כהאן טען שהתיכוניסטית התייבשה לא בגלל הטיול, אלא משום שלא שתתה יום קודם לכן, וזה "מה שהוביל לשרשרת של החלטות לא מצוינות". גורמים בכירים ביחידה בתגובה לכך: "במקום להוריד את הראש ולהסיק מסקנות, הוא מאשים שכל החילוץ הזה בגלל התיכוניסטית שלא שתתה ערב לפני. היא לא התייבשה כמו שכתב אלא חטפה מכת חום. היא הייתה צריכה להתפנות מייד לטיפול רפואי. השארתה בשטח הייתה עשויה להביא לנזקים קשים עד מוות. אין שום קשר לכך שלא שתתה ערב לפני".

כהאן המשיך וכתב כי "אחרי שעתיים וחצי החלטנו לערב את יחידת החילוץ". גורמי חילוץ טענו מנגד: "רק אחרי שהתיכוניסטית הייתה עם מכת חום במדבר יהודה במשך שעתיים וחצי, כשהקבוצה התפצלה לארבעה חלקים, נעלמו חניכים, לא הכירו את המסלול והיו בלי מים – רק אז החליטו לערב אחרים".

"אנחנו משתדלים לטייל במזג אוויר פחות מקובל"

עוד הצהיר המנהל במכתב התגובה: "אנחנו משתדלים לטייל במזג אוויר פחות מקובל, בקור, בגשם ובעומסי חום, תוך תכנון קפדני. אנחנו משתדלים להיות עצמאיים, וגם כשיש תקלות לפתור אותן לבד". גורמים ביחידה השיבו על כך: "לא היה תכנון ראוי כלל". המסקנה העיקרית של כהאן מהחילוץ היא: "לקחת טלפון לווייני בעת טיול בנחל הזה בקבוצה גדולה ולהודיע לפני השיטפון". מה שאכן עשו בטיול שנגמר באסון בשנה שלאחר מכן, אך ללא הועיל.

כאהן חתם אז את המכתב המילים המצמררות: "אנחנו אסירי תודה על שיש במי להיעזר, אנשים שפועלים בהתנדבות בלי לתת ביקורת או אשמה. זה כל כך נדיר בנוף המאשים והמכסת"ח של היום".

ביחידת החילוץ טוענים כי מדובר ב"חוסר הבנה בסיסי של טיולים". לדבריהם, אם מנהל המכינה "לא היה מאשים אחרים ומסיק מסקנות – ייתכן שלא היינו צריכים לחפש עשרה הרוגים שנה אחר כך".

שנה אחרי אותו חילוץ אירע אסון השיטפון. לפני כן ביקשה מדריכת מכינת בני ציון להתייעץ עם מפקד יחידת חילוץ ערבה, אחרי שראתה את התחזית לשטפונות. התגובה של ראש המכינה הייתה: "אין מה להתייעץ עם יחידות החילוץ, הם פחדנים ויש להם אינטרס שלא נצא כדי לא לחלץ"