רחוב יפו בירושלים
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

"המידע לא מוגן": מה קרה לפרטיות בשנת הקורונה?

אזיקים אלקטרוניים, איכוני שב"כ והעברת מידע רפואי של אזרחים לחברות שונות – אלה רק חלק מהתהליכים שהוכשרו בחסות הקורונה. כשהחוקים עוד לא נכתבו והמגפה משתוללת, התחום האפור מתרחב והאתיקה נזנחת לעתים בכוונה. נדמה שדווקא כאן בישראל הפרטיות תופסת מקום פחות חשוב. המידע הפרטי והאישי שלנו עובר מיד ליד בלי ביקורת, בלי מעצורים ובלי שמישהו ידאג לשים לזה סוף
אורן אהרוני
21 במרץ 2021
21:57
עודכן ב 26 מרץ 22:32

זה אולי קצת מוזר להתחיל ככה כתבה אבל אין ברירה – הכתבה הזו אינה נגד חיסונים. גם מי שחתום עליה וגם המרואיינים התחסנו. עכשיו אפשר להתחיל.

במעבדה גדולה בהר חוצבים בירושלים אנחנו פוגשים את שניר ז'נו, בחור צעיר בן 32, מנכ"ל חברת "אייד ג'נומיקס". כבר כמה חודשים שבמעבדות החברה בודקים מאות אלפי דגימות של קורונה. החברה הישראלית העוסקת במחקר בנושא די-אן-איי נמצאת בקשר אסטרטגי עם חברת בי-ג'י-איי הסינית, שגם היא עוסקת במחקר די-אן-איי.

צפו בחלק הראשון בפרויקט

בינואר שנה שעברה פנתה בי-ג'י-איי לאייד ג'נומיקס בנושא וירוס מסתורי גורם לתחלואה ולמוות בסין. "בגלל שהם ראו בנו כנראה שותפים אסטרטגיים", אומר ז'נו, "הם הודיעו לנו – 'רכשנו באמצעות עמותה משותפת בהונג קונג כמות נכבדה של בדיקות, ופשוט תרמנו למספר מדינות שאנחנו קשורים אליהן, לרבות ישראל'".

וישראל היא לא היחידה. בחסות הקורונה פנתה בי-ג'י-איי למדינות נוספות והציעה, חלק בתרומות וחלק בתשלום, להקים מעבדות לבדיקת קורונה. זה היה אז האמצעי היחיד לנסות ולהתגונן. לפני שהיה חיסון כל מדינה ניסתה לבדוק מהר ככל האפשר אזרחים, לאתר חולים כדי לבודד מקרי הדבקה. מלבד אייד ג'נומיקס, גם חברת מיי הריטג' יצרה קשר עם בי-ג'י-איי כדי להקים מעבדות בישראל במהירות שיא.

יותר משנה לתוך המשבר, ובמדינות רבות מבינים שהחיבוק הסיני טומן בחובו סכנות לפרטיות. אך בישראל הקשר עם סין עוד נמשך והרגולציה על שמירת המידע - נופלת בין הכיסאות.

תיאורטית, בכל בדיקת קורונה אפשר לקבל גם תוצאות די-אן-איי של הנבדק. זה לא אומר שזה נעשה, אבל דריסת רגל ראשונה של חברות עלולה להוביל לשם ולזליגת מידע

ד"ר דורון אלה עוסק בנושא הסיני במכון המחקר לביטחון לאומי. יום אחד התחיל לקרוא פרסומים על שיתוף הפעולה נרקם בין הסינים לבין חברות ישראליות. "מצד אחד אני אומר שזה חיובי", אומר ד"ר אלה. "יש פה רצון לעזור, רצון לשתף פעולה. מצד שני, צריך גם לחשוב על האינטרסים והמניעים".

לסינים יש תוכנית שנקראת "סין 2025". כלומר, בעוד 4 שנים הם רוצים לייצר הכול אצלם ולוותר על תלות טכנולוגית כלשהי במדינות המערב. לשם כך הם צריכים את כל המידע שהם רק יכולים להשיג. סין היא כמובן לא מדינת אויב. אבל לסין יש רצון עז לאסוף מידע מכל מקום בעולם.

במקביל לישראל, פנו הסינים גם לגורמים בארצות הברית והציעו להקים מעבדות ללא תמורה. בתחקיר של התוכנית "60 דקות" הועלה חשש שסין שואפת לשלוט בעתיד בטיפולים הרפואיים של אזרחי ארצות הברית.

תיאורטית, בכל בדיקת קורונה אפשר לקבל גם תוצאות די-אן-איי של הנבדק. זה לא אומר שזה נעשה, אבל דריסת רגל ראשונה של חברות שמתמחות בדי-אן-איי עלולה להוביל לשם ולזליגת מידע.

בדיקת קורונה מהירה. צילום: אי-פי

"תיאורטית, בבדיקת מטוש אפשר לקחת די-אן-איי", מסביר ד"ר שלמה לוינגר, ראש חטיבת רפואה בקופת חולים לאומית. "בדיקות גנטיות היום, כל מה שעושים זה לקחת מטוש מהלחי".

עוד מסביר ד"ר לוינגר: "יש חשיבות מאוד גדולה בעולם התרופות המודרני להתאים את התרופה לדי-אן-איי של הבן אדם. אם זו תרופה ללחץ דם אז לא נורא, אבל יש תרופות שיש להן תופעות לוואי מאוד קשות. אז למה לחשוף את הבן אדם ולסכן אותו?".

אבל למידע על הדי-אן-איי יכולים להיות גם צדדים בעייתיים מאוד. "מדינות זרות לא יתנגדו שיהיה להן מידע די-אן-איי שך אזרחים זרים", אומר ד"ר דורון אלה. "מידע זה כוח, מדינות יכולות לעשות בזה שימוש, בריגול לדוגמה".

נעמה מטרסו קרפל, מנכ"לית עמותת פטריות ישראל, אומרת דברים דומים: "אפשר לעשות עם המידע הזה המון דברים, דברים שיכולים להתחקות אחרינו. אני חושבת שלפני עשר שנים, כשדיברנו על מאגר ביומטרי, לא חשבנו שעם המידע הזה יהיה אפשר להפוך את הפנים שלנו לסוג של מימיקה, דיפ-פייק". לדליפת מידע על די-אן-איי יכולות להיות גם השפעות אישיות שלא קשורות לריגול או פוליטיקה.

פרופ' שלום שרמן: "שמירה על פרטיות בסין היא שונה לגמרי משמירה על פרטיות במערב בכלל, ובישראל במיוחד. היא הרבה פחות חשובה מאשר הקולקטיב"

בחברת אייד ג'נומיקס מרגיעים ואומרים שהמידע שלהם לא עובר הלאה, וגם המבחנות עם בדיקות הקורונה מגיעות רק עם מספר סידורי – כלומר בלי זיהוי של הנבדקים. "פה ספציפית הושקעו מאות אלפי דולרים רק באבטחת מידע", אומר שניר ז'נו.

במכון הישראלי לדמוקרטיה ובעמותות "פרטיות ישראל" ו"הצלחה" ניסו להבין עם משרד הביטחון ומשר הבריאות ניסו להבין מהם פרטי ההסכם מול החברות הפרטיות. "תוך כדי הבהלה של הקורונה יש ניסיון לקחת טרמפ וליצור דריסת רגל של כל מיני חברות, בייחוד בעולמות האלה של מידע גנטי ואיסוף נתונים רפואיים", אומרת ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. ,לכן, כשפנינו למשרד הביטחון ומשרד הבריאות תבענו לראות את ההסכם עם חברת בי-ג'י-איי".

מעבדה של בי-ג'י-איי. צילום: אי-פי

צריך להזכיר שבסין אין חברה שהיא פרטית ממש. הממשלה יכולה להגיע לכל מידע. "שמירה על פרטיות בסין היא שונה לגמרי משמירה על פרטיות במערב בכלל, ובישראל במיוחד", אומר פרופ' שלום שרמן, ראש התוכנית הבין-לאומית למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה. "היא הרבה פחות חשובה מאשר הקולקטיב".

בפרטי ההסכם בין משרד הביטחון לחברות הפרטיות נכתב כי "בתהליך בדיקות הקורונה לא יופק די-אן-איי. המעבדות התחייבו במידע רפואי אך ורק לצורך מתן תשובות לבדיקות קורונה. לא יעובר מידע לאף צד שלישי בישראל או בחו"ל. הדגימות יזוהו על ידי מספר סידורי בלבד".

עם זאת, מטרסו קרפל מעמותת פרטיות ישראל אומרת: "בפועל אנחנו כן מגלים פתאום רסיסים של מידע". ציוץ מלפני כחודש של פרופ' יניב ארליך, מנהל המחקר בחברת מיי הריטג', אודות מחקר שביצעו עם הדגימות עורר שאלות נוספות אודות הפרה לכאורה של ההסכם מול משרד הביטחון ומשרד הבריאות.

הציוץ של פרופ' יניב ארליך ממיי הריטג'

מחברת בי-ג'י-איי הסינית ומחברת מיי הריטג' לא נמסרה תגובה. ממשרד הביטחון נמסר: "משרד הבריאות פועל כדי להבטיח הגנה מיטבית על תהליך הבדיקות והמידע". ממשרד הבריאות נמסר: "הפיקוח על ניהול הוראות ההסכם הוא באחריות משרד הביטחון". כלומר כל אחד מפנה אצבא כלפי המשרד השני.

מדוע מיי הריטג' פעלו לכאורה בניגוד להסכם עם משרד הביטחון? מאיפה יש לחברה מידע אודות גיל הנבדקים? איזה עוד מידע שומרת החברה? מי מפקח שמידע לא ידלוף? האם החברה קיבלה אישור לבצע את המחקר? מה משרד הביטחון עושה בעניין? על השאלות האלה טרם קיבלנו תשובה.

"ברגע שמאות רשויות מקומיות מקבלות גישה למידע הפרטי שלנו - שאלוהים יעזור"

למדינת ישראל יש נכס אסטרטגי אדיר. מאגרי המידע הרפואי במשרד הבריאות ובקופות החולים הם מהמתקדמים בעולם. כל פנקסי החיסונים שלנו, הטיפולים שקיבלנו, התרופות, הכול נמצא במאגרים ממוחשבים. ויש לזה יתרון משמעותי לכול חברה שרוצה לערוך מחקר או ניסוי או לייצר תרופה. וגם לכול ארגון ביון או מדינה אויבת. 

בכלל, נדמה שבחסות הקורונה, בגלל הרצון לסיים את המשבר, בגלל היבטים פוליטיים של בחירות, אנחנו מאבדים את הפרטיות שלנו. החלטות מתקבלות עם מינימום שקיפות, בלי ליצור שיח, לפעמים בלי לשאול אותנו. בשנה האחרונה השב"כ התחיל לעקוב אחרינו, הממשלה חתמה על הסכם עם פייזר מבלי ליידע את הציבור וחברות פרטיות עושות שימוש במידע אישי שלנו מבלי לקבל רשות.  

צפו בחלק השני בפרויקט

"הלכתי להתחסן בחיסון שני במתחם של קופת חולים כללית", מספרת פרופ' ענת בן דוד, חוקרת אינטרנט ורשתות חברתיות באוניברסיטה הפתוחה. כשהיא סיימה את החיסון היא קיבלה הודעה מכללית על התו הירוק. "עד כאן הכול טוב ויפה. אז כשאני מגיעה הביתה אחרי שהתחסנתי, אני פותחת פייסבוק והמודעה הראשונה שקופצת היא של קופת חולים כללית על חיסונים. כללית השתמשה ברשימה כדי להגיע אליי. רואים שהרשימה הזו מנוהלת על ידי חברה חיצונית".

כלומר, חברת הפרסום שעבדה עם קופת חולים כללית, שהיא גוף ציבורי, העבירה לכאורה רשימת קשר של אנשים לפייסבוק, שבמקרה מופיעים בה לקוחות של הקופה והשתמשה בזה כפרסומת אישית בפייסבוק. מכללית נמסר: "הקופה פועלת על פי כל דין. הנושא בבדיקה".

אין עוד מדינה דמוקרטית ומערבית שנקטה את הצעדים שישראל נקטה. בעזרת איכוני השב"כ חלקנו היינו במעצר בית, מצמידים אזיקים אלקטרוניים לחוזרים מחו"ל, והמידע האישי שלנו כבר מסתובב אצל חברות פרטיות. והעובדה שהמידע האישי שלנו חשוף יותר מבעבר מייצרת עבורנו סיכונים לא מעטים. 

כשחוקים עוד לא נכתבו והמגפה משתוללת, התחום האפור מתרחב והאתיקה לעיתים נזנחת בכוונה

כשמשרד הבריאות שומר על המידע שלנו זה דבר אחד. אבל אם משרד הבריאות מאפשר להעביר את המידע הרפואי לדוגמא לחברות פרטיות כמו פייזר או מיי הריטג' - זה דבר אחר. 

לפני כחודש עלה עניין נוסף בישראל, כחלק מהכרסום בפרטיות של כולנו: משרד החינוך והרשויות המקומיות דורשים לקבל מידע רפואי על כל אחד ואחת מאיתנו ולדעת האם התחסנו או לא. וברור שהבריאות חשובה, אבל צריך לזכור שזכויות אחרות שלנו נשכחות בדרך. במשרד החינוך כמובן בעד וגם יו"ר השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין, חיים ביבס, מבקש את הרשימות.  

וכך, כשחוקים עוד לא נכתבו והמגפה משתוללת, התחום האפור מתרחב והאתיקה לעיתים נזנחת בכוונה. נדמה שדווקא כאן בישראל, הפרטיות תופסת מקום פחות חשוב. המידע האישי והפרטי שלנו עובר מיד ליד בלי ביקורת, בלי מעצורים ובלי שמישהו ידאג לשים לזה סוף.