صوت واقعيّ، مؤثر ومحافظ: זה מה שרע"מ מביאה איתה לכנסת | הזווית

תוצאות הבחירות לא משאירות מקום לספק - לציבור הערבי נמאס לשבת על הספסל האחורי של הפוליטיקה הישראלית. ובזמן שבמערכת הפוליטית עוד מתלבטים אם לפנות אליו, עבאס מבהיר שהוא פתוח לעסקים עם כולם ומחכה להתפרקות הסופית של המשותפת
הזווית
26 במרץ 2021
08:17

עכשיו זה רשמי – הגישה שהציעה מפלגת רע"מ בראשות מנסור עבאס לציבור הערבי הוכיחה את עצמה בקלפיות, אפילו במחיר הכבד שגבה הפיצול מהרשימה המשותפת. מעתה היא המפלגה הגדולה ברחוב הערבי, ואם המשותפת תתפצל בגלל המפלה בבחירות, יש אפילו סיכוי שאחת מהמפלגות שמרכיבות אותה יחברו לרע"מ ויגדילו את כוחה בכנסת.

אז מה גרם לכ-160 אלף מצביעים ערבים לומר כן למנסור עבאס? נתחיל מהסיסמה: רע"מ, כפי שהעידה סיסמתה בבחירות, היא קול מציאותי, משפיע ושמרני (סוות וואקעי, מוא'ת'ר ומוחאפז).

בואו נפרק את זה לגורמים

קול מציאותי: רע"מ דוגלת באידאולוגיה איסלאמית. וכתנועה ערבית, היא תומכת גם בסוגיה הפלסטינית ובפתרון שתי המדינות. אבל – הגישה חייבת להיות מציאותית, והמציאות שבה חיים אזרחי ישראל הערבים – האלימות הגואה, הריסות הבתים, האבטלה בקרב הדור הצעיר – זאת המציאות שהיא סבורה שיש לטפל בה לפני כל השאר. זאת הראייה המציאותית.

קול משפיע: לכל אורך הקמפיין ניסה מנסור עבאס להוכיח שהציבור הערבי יכול וצריך להגיע לעמדת השפעה, ולא להסתפק רק ברשות המחוקקת או השופטת, כפי שהיה עד היום. והציבור שאמר לה כן, נתן אור ירוק לעבאס להתקדם בכיוון הזה.

קול שמרני: רע"מ ניסתה לשכנע את תומכי המשותפת שרק היא תדאג לערכי המשפחה, ובמילים אחרות – תמנע חוקים שיקדמו את זכויות הלהט"ב. האם זה מה ששיכנע את המצביעים הערבים לתמוך הפעם ברע"ם? תוצאות האמת מלמדות שכן.

וזה אולי עשוי להישמע פרובוקטיבי, אבל בסך הכל כשבוחנים את המפלגות החברות בקואליציית נתניהו מול רע"מ, ועושים את זה לא דרך המשקפת של יחסי יהודים-ערבים אלא דרך משקפת חברתית-דתית, אפשר מצוא לא מעט קווי דימיון בין המפלגות.

בערך 18% מהיהודים בחרו לכנסת חברים אולטרה-שמרנים, אלה הבוחרים של ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית. עוד 4%-5% מהערבים בחרו לכנסת חברים אולטרה-שמרנים, שזו רע"מ. כל החברים האלה מסכימים בלא מעט דברים כמו ערכי משפחה והיחס לקהילת הלהט"ב. אפילו השפה הדתית שהם משתמשים בה דומה בהרבה מאוד מקרים.

ושוב, אם לא מסתכלים על הנושא היהודי-ערבי, שהוא בוודאי מכשול גבוה למימוש היחסים האלה, אפשר להניח שהחברים הישנים בקואליציית נתניהו לא כל כך שונים ממי שאולי יהיה החבר החדש בה. זה לא מבטיח הקמת קואליציה עם רע"מ או תמיכה שלה מבחוץ, אבל זה בהחלט סולל את הדרך לשם. 

בריאיון לדוריה למפל בחדשות הערב עבאס אומנם הודה שאף נציג, מימין ומשמאל, עדיין לא פנה אליו, אך טען: "בינתיים מי שצריך לתת תשובות זו מפלגת השלטון או מי ששואף להיות ראש הממשלה". עוד הוא הבהיר שרע"מ אינה מעוניינת בבחירות חמישיות, אך לא תדבוק בעמדה הזו בכל מחיר.

ומה לגבי הנושא הפלסטיני? "אין ספק שסדר העדיפות שלנו מתמקד בנושאים הבוערים בחברה הערבית", הוא הסביר. על קידום הנושא המדיני עבאס הוסיף: "אני חושב שרע"מ מצאה את נקודת האיזון הנכונה בין האזרחות להשתייכות הלאומית, ואני חושב שאנחנו יכולים לתרום בנושא הזה ולהיות גשר". 

יו"ר רע"מ מכוון ללא פחות ממהלך היסטורי של חבירה לימין הישראלי, ובצעד כזה גדול הוא לא רוצה להיות לבד. עבאס בונה על פירוקה של המשותפת וקשריו עם יו"ר תע"ל אחמד טיבי. ונראה שמתחת לפני השטח הסדקים במשותפת מתרחבים עוד ועוד. בימים האחרונים הושמעו האשמות כבדות מצד חד"ש, שעד לפני הבחירות הייתה המפלגה הגדולה ביותר שפנתה לציבור הערבי, על כך שנשאה על גבה את בל"ד ותע"ל. 

מפרקים את המשותפת | האזינו ל"עוד יום"

אם טיבי יתפצל מהמשותפת ויחבור לרע"מ, החיבור הזה צפוי להגדיל את כוחו של עבאס בעוד שני מנדטים לפחות - וזה קריטי לו. יו"ר רע"מ רוצה לשכנע את הציבור הערבי בצורך לקדם את השינוי שהוא מדבר עליו. ובשביל לעשות את זה לא מספיקים לו רק המנדטים של מפלגתו. 

הציבור הערבי שלח את עודה הביתה

רעידת אדמה - אין דרך אחרת לתאר את תוצאות הבחירות בחברה הערבית בישראל. יותר מאשר הציבור הערבי נתן אמון בעבאס ובמפלגת רע"מ, הוא הביע אי-אמון ברשימה המשותפת בראשות חבר הכנסת איימן עודה. אם תרצו, הציבור הערבי שלח אתמול את יו"ר המשותפת הביתה. לא פחות.

כשעודה נבחר לעמוד בראש הרשימה המשותפת (המקורית) הוא שיווק את עצמו כמרטין לותר קינג הפלסטיני בישראל. הוא הבטיח לבוחריו פוליטיקה אחרת, יותר מעורבת בהוויה הישראלית, יותר משפיעה ומושפעת ממנה. תפקידה של המשותפת היה, מעבר לכוחה המספרי, לבנות יחסי אמון עם הרחוב היהודי שיאפשרו הקמת ממשלה בהישענות על הערבים מבלי שזה יסתיים שוב בשלוש יריות בכיכר.

בפועל, הרשימה המשותפת בראשות עודה נכשלה במשימה הזאת. לא רק בזה שלא גרמה לתפנית ביחסם של יהודים כלפי ערבים (מבלי שנכנס לשאלת תרומתו של הרחוב היהודי לכך), כי אם בזה שהיא עצמה לא השתחררה מהנרטיב הלאומי-פלסטיני כפקטור מרכזי לכל מערך היחסים שלה עם הממסד הפוליטי בישראל.

לטור המלא של ריאד עלי