חברת הגבינות ומוצרי החלב "ג'באריני" בחברון

אותה פרה - חלב זול יותר: המפעלים בחברון שמחכים לייצא לישראל

משלטי חוצות למפלגות ועד שקיות כשרות לפסח: בעלי המפעלים שמייצאים לישראל, ואלה שמחכים לאישור
גל ברגר
28 במרץ 2021
22:29

לא רבים יודעים, אבל חברון שבדרום הגדה מייצרת הרבה מאוד מהסחורות שנמכרות בסופו של דבר כאן בישראל. משקיות לסופר ושלטים שמשמשים בקמפיינים של בחירות, דרך מזרנים איכותיים ומטבחים יוקרתיים ועד לשקיות כשרות לפסח.

יש סיכוי לא רע בכלל שכבר יצא לכם לאכול במטבח מתוצרת חברון מבלי שאפילו ידעתם, או סתם לשלוף ספר ממדף בספרייה הביתית שהורכבה, גם היא, במפעל "קנדיל" למטבחים ורהיטים. כ-80 עובדים מועוסקים אצל קנדיל.

השכר ההתחלתי עומד על 3,000 שקלים בחודש. בין שתיים לשלוש משאיות עם סחורות יוצאות ממנו לישראל מדי יום. כמו במקרה של מפעלים אחרים בשטחים – את הלוגו של המותג הישראלי מוסיפים רק אחרי שהמשאית חוצה את הקו הירוק. למה לישראלים עדיף ייצור בחברון ולא בסין? לדברי הבעלים אצלו בחברון המוצר איכותי יותר - וגם זול יותר.

השיטה הנפוצה והישנה להעברת סחורות מהשטחים לישראל היא שיטת גב אל גב. בשנים האחרונות המנהל האזרחי מקדם שיטה חדשה - "מדלת לדלת"

לא הרחק ממפעל קנדיל נמצא המפעל של חאלד זלום למזרנים, שמייצר 600-500 מזרנים ביום. כמה מהחברות המוכרות בישראל קונות ממנו, ופשוט מוסיפות את הלוגו שלהן על המזרנים החברוניים. לרוב הצרכן הישראלי כלל לא מודע לכך. כ-150 פועלים מייצרים מבוקר עד ערב 200 סוגים שונים של מזרנים. השוני ביניהם: העיטורים, סוג הקפיצים וטיב הספוג. המחיר נע בין מאות שקלים ל-2,000 שקלים ויותר. כשליש מהתוצרת היומית נשלחת ממנו מדי יום – לישראל, דרך מעבר תרקומיא.

השיטה הנפוצה והישנה להעברת סחורות מהשטחים לישראל היא שיטת גב אל גב. משאית פלסטינית מעמיסה את הסחורה במפעל, מגיעה למחסום ופורקת את הסחורה. הסחורה מועברת למשאית ישראלית, שעושה משם את דרכה לחנויות בישראל.

בשנים האחרונות המנהל האזרחי מקדם שיטה חדשה - "מדלת לדלת". היא עדיין לא נפוצה, אבל היא כן חוסכת לא מעט זמן. בשיטת מדלת לדלת משאית, הפעם ישראלית, מגיעה עד למפעל הפלסטיני, מעמיסה את הסחורה שם בפיקוח מצלמות שמשדרות לחדר בקרה ישראלי, וממשיכה היישר לחנות או ללקוח הקצה בישראל, מבלי להתעכב במחסום. "המצלמות זו דרישה שלהם וזה בסדר גמור ועובד טוב", אומר בעל המפעל.

גם חברת הגבינות ומוצרי החלב "ג'באריני" בחברון מוציאה בכל יום שתי משאיות בשיטת מדלת לדלת - האחת לעזה והשנייה למזרח ירושלים. בינתיים רק תושבי מזרח ירושלים יכולים ליהנות מהגבינות של ג'באריני, בשאר האזורים בישראל אסור לשווק את מוצרי החברה בשל מגבלות על ענף ייבוא המזון.

"האינטרס שלנו כשתי כלכלות קרובות הוא לייבא אחד מהשני, כי אני אנחנו שווקים קרובים", אומר ג'יהאד ג'בראני, בעל המותג. "כדי שנשווק בישראל צריך אישור של משרד הבריאות הישראלי לשווק כל מוצר שבא מן החי", הוא מסביר ומוסיף כי הוא מקווה שהאישור הזה יגיע. אצלו, טוען ג'באריני, הפרה אותה פרה - אבל החלב זול יותר. אם אצלנו משק החלב נשלט בידי תנובה, שטראוס וטרה - ברשות הפלסטינית אלה האחים ג'באריני מול חברת הגבינות "ג'ניידי", שתיהן מחברון ושתיהן היו מאוד רוצות לשווק בישראל.

מפעל הניילון והשקיות זמזם של עותמאן חסונה בחברון עובד כבר 50 שנה עם השוק הישראלי. 75% מהתוצרת שלו הולכת לישראל - שהם יותר מ-20 מיליארד שקיות בחודש. "המפעל מוכר לכל מיני חברות גדולות – שופרסל, קליר וטאצ' - שאצלה הן כשרות לפסח", מספר חסונה. "אנחנו שמים את הלוגו של החברה שקונה מאיתנו". יש אפילו משגיח כשרות של הבד"ץ שמגיע לפקח על ייצור השקיות של טאצ'.

המפעל שלו עובד מסביב לשעון בשלוש משמרות. עד הקורונה היו לו 250 עובדים, אבל בשנה החולפת מאה מהם נשלחו הביתה. יש להם לדבריהם יותר מ-1,700 לקוחות בישראל, והם ממש לא סלקטיביים בבחירת הקליינטים. הכלכלה - היא שמדברת כאן, לא הפוליטיקה. "קיבלתי שתי הזמנות לשלטי ניילון למפלגות שונות לבחירות האלה", אומר חסונה. "לא אכפת לי לאיזה מפלגה אני מדפיס".

חברון מתגאה בכלכלתה ולא נרתעת מקשרים עסקיים עם ישראל. למעשה, היא רואה בשיתוף הפעולה הכלכלי גשר בין העמים, הרבה מעבר לביזנס טהור

עאמלה, יזם נדל"ן ואיש עסקים מזרח ירושלמי, במקור מחברון, נמצא כל העת על הקו שבין שני העולמות. "חלק מאנשי העסקים מסתכלים על הסחורה הפלסטינית כפחותה ולכן ירצו לקנות במקום אחר. אבל יש לנו עבודה ממוחשבת מדויקת", אומר עאמלה, "יש מה להתגאות בעבודה שלנו".

חברון מתגאה בכלכלתה ולא נרתעת מקשרים עסקיים עם ישראל, בצל תנועת ה-BDS והקריאות בשטחים נגד נורמליזציה. למעשה, היא רואה בשיתוף הפעולה הכלכלי גשר בין העמים, הרבה מעבר לביזנס טהור. "היום צריך גם שלום מדיני וגם שלום כלכלי", חותם עאמלה.

תגיות:
חברון