רועי קייס, סרטון 1.4.21

למה השלום עם ירדן נראה יותר כמו ברוגז?

משבר המגנומטרים, הפיגוע בשגרירות הישראלית, והתקרית האחרונה סביב ביקורו של יורש העצר בהר הבית: השנים האחרונות היו רצופות משברים דיפלומטיים בין ישראל וירדן • מתי קרב הורדות הידיים בין המדינות התחיל ומה ההשלכות שלו? | בשכונה שלנו
רועי קייס
02 באפריל 2021
12:17

שאלה - מה אפשר להביא לנסיך שיש לו הכל? ביקור עם פמליה חמושה במקום הכי נפיץ באזור שלנו כמובן. תודו שעל זה לא חשבתם. הנסיך הוא יורש העצר הירדני חוסיין שלפני חודש היה אמור להגיע לתפילה מתוקשרת במסגרת אל-אקצא. מדובר באחד הרווקים הנחקים בעולם הערבי, אושיית רשת, שהתדמית שלו נבנית בקפידה כדי שיגיע מוכן לרשת את מקומו כמלך ירדן. הביקור בהר הבית, בוטל בגלל שהירדנים התעקשו להביא מאבטחים חמושים. הירדנים נעלבו מהביטול ובתמורה הרסו לנתניהו טיסה לאמירויות

חושבים שהמעגל הזה נגמר? רק השבוע פורסם ב"הארץ" שישראל מעכבת אספקת מים לירדן. אז במה מדובר? שלום או ברוגז? בואו ננסה להבין. 

שני דברים מפריעים לירדן בהסכם השלום עם ישראל באופן מהותי. אחד: כל עוד לא קמה מדינה פלסטינית, ירדן עם יותר מ-6 מיליון אזרחים ממוצא פלסטיני עלולה להיתפס כמולדת החלופית. שתיים: הפירות הכלכליים של הסכם השלום עם ישראל לא נראים באופק. 

אבל זה כלום לעומת הזווית האישית: בשנים האחרונות נראה שיש משבר אמון בין ראש הממשלה נתניהו והמלך עבדאללה. לא ברור מתי זה התחיל, אבל יש רגע ספציפי אחד שהרתיח את הירדנים - ביולי 2017, בשיא משבר המגנומטרים בהר הבית, צעיר ירדני דקר במברג קצין ביטחון ישראלי בדירה ליד השגרירות בעמאן. המאבטח ירה למוות בו ובבעל הדירה הירדני. אחרי מצור על השגרירות, ישראל הצליחה להחזיר את המאבטח לארץ תמורת הסרת המגנומטרים מהר הבית.

אבל מה שהירדנים זוכרים מהתקרית זו קבלת הפנים החמה שהעניק נתניהו למאבטח. זה שיגע אותם יותר מכל מבצע בעזה או הסלמה בשטחים. מאז, היחסים בין המנהיגים לא חזרו לקדמותם וב-2018 הטיל המלך עבדאללה פצצה דיפלומטית, והודיע שירדן תפסיק את החכרת המובלעות צופר ונהריים לישראל. מן קרב הורדת ידיים כזה. 

ועכשיו הגענו לפיל שבחדר: השליטה בהר הבית. מאז מלחמת ששת הימים, ישראל העבירה לירדן את האחריות האזרחית על מתחם חראם א- שריף. זה בעצם הטיקט של ירדן בעולם הערבי - השומרת על מסגד אל-אקצא, המקום השלישי בחשיבותו למוסלמים. 

וכך הגענו לנסיך שלנו, יורש העצר הירדני חוסיין, שהיה אמור להתפלל במסגד אל-אקצא כדי לציין את "אלאסראא' ואלמעראג'", היום בו לפי המסורת המוסלמית, עלה הנביא מוחמד לשמיים מהר הבית. כמה הביקור הזה משמעותי לירדנים? בית המלוכה ההאשמי מתגאה בהיותו שייך לשבט שממנו מגיע הנביא מוחמד וכך צאצא של הנביא מוחמד היה אמור להופיע בביקור רשמי במסגד אל אקצא - שנמצא באחריות ירדנית. קלאסיקה האשמית במיטבה. 

אבל הביקור בוטל, וירדן וישראל עלו על מסלול התנגדות פומבי. למה לא אפשרנו לנסיך חוסיין להתפלל? כי הירדנים רצו שאת הנסיך ילוו מאבטחים חמושים במהלך הביקור. זה מלכוד בשביל כל הצדדים: הנסיך הירדני לא יכול לעלות לאל-אקצא ולהראות לעולם המוסלמי ש"הר הבית בידנו" כשהוא מלווה במאבטחים ישראלים. הוא נסיך או בובה של ציונים? 

מפה לשם כולם הפכו מאבו-עלי לאבי נעלבי, וכך נולד משבר דיפלומטי חמור, שהוביל לאיסורי טיסה, עיכוב העברת מים ומי יועד מה עוד. אז לאן כל זה יגיע? ירדן יכולה אולי להיתפס כמדינה חלשה שצריכה את ישראל, ולמי יש סבלנות אליה כשיש הסכמים נוצצים באבו דאבי ובמרוקו, אבל אולי נקודת הרתיחה הזאת היא סימן שהגיע הזמן להחליף פילטר. בכל זאת, לירדן יש את הגבול הארוך ביותר עם ישראל - זה לא משהו להתייחס אליו כמובן מאליו.

מצד שני, גם לירדנים יש מה לשפר - הסכמי הנרמול החדשים מראים לשלטון בעמאן איך באמת הופכים לחברים של ישראל, ולא פוחדים כל הזמן מדעת הקהל האנטי-ישראלית. אז לסיכום - אף אחד לא טרח לחגוג את השלום עם ירדן ביום ההולדת ה-25 שלו, אין סיבה שזה יישאר ככה.