מנסור עבאס ובנימין נתניהו
צילום: נועם רבקין, דוד כהן, פלאש 90

רק הימין יכול: הבעלות על הנרטיב היהודי מסבירה את האומץ של נתניהו להישען על רע"מ

הימין הישראלי הצליח לנכס לעצמו בלעדית את הזכויות על הנרטיבים - היהודי, הלאומי והדתי - וגם על המפה הפוליטית. במפגש האינטרסים עם התנועה האסלאמית בישראל, זיהה הימין את החריץ בין הרצוי והמצוי אצל היריב והשתחל פנימה. לאחר שהשמאל נושל מזכויותיו על הנרטיב היהודי, נותר לו לאמץ אחד חדש - ולחבור לאזרח הערבי כשותף ישראלי
ריאד עלי | פרשנות
01 באפריל 2021
22:45

אם יש הישג אחד שהימין הישראלי יכול להתגאות בו לדורי דורות, זה ההצלחה שלו לנכס לעצמו, בלעדית, את הזכויות על הנרטיב היהודי, הלאומי והדתי.

זה התחיל, להבנתי, ביום שבו איש השמאל, יצחק רבין ז"ל, הרכיב ממשלה בהישענות על המפלגות הערביות, והעז ללכת למהלכים מדיניים, הסכמי אוסלו, בעלי השלכות ארוכות טווח על המפה הגיאופוליטית באזור. כלפי חוץ היה מסע הסתה ודה-לגיטימציה נגד רבין האיש, אבל הלכה למעשה התנהל מבצע השתלטות אגרסיבי על מוסדות "הכשרות הלאומיים" בעם היהודי.

מאז אוסלו, וביתר שאת מאז האינתיפאדה השנייה, השמאל בישראל דומה יותר ליהדות הרפורמית - עם כל סימני השאלה לעצם הזכות של יהדות זו לגייר ולהחליט בכלל מי הוא יהודי. הימין, לעומתם, הפך לזרם האורתודוקסי, בעיקר בהקשר הלאומי אבל גם בהקשר הדתי, ועל פיו יישק עתידו וטובתו של העם השוכן בציון.  במובן הזה הימין הפך את עצמו לשומר הסף של העבר, ההווה והעתיד היהודיים.

ואכן כיום, 25 שנים אחרי רצח רבין, הימין בהחלט שולט לא רק בזכויות על הנרטיב היהודי, הוא גם שולט במפה הפוליטית בישראל (בנט, סער וגם ליברמן הם אנשי ימין מובהקים), והשמאל נאבק לא רק על חייו הפוליטיים, כי אם על עצם הזכות שלו להיות שותף בהחלטות על עתידו הלאומי של העם היהודי. בדומה ליהדות האורתודוקסית, שיש לה הזכות הבלעדית לתת כשרות דתית ובעיקר "כשרות למהדרין", גם הימין בישראל מחזיק היום בזכות לתת "כשרות" בלעדית בעניינים לאומיים, הן לעצמו והן לכל מי שהוא חפץ ביקרו.

רק מהמקום של הבעלות על הנרטיב היהודי אפשר להבין את האומץ של הימין לתת הכשר לנכונות נתניהו להרכיב ממשלה בהישענות על רע"מ

רק מהמקום הזה של תחושת הכוח והבעלות על הנרטיב היהודי אפשר לדעתי להבין את האומץ של הימין לתת, רחמנא ליצלן, הכשר כמעט פטריוטי לנכונות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל עוד מרכיבים בימין להרכיב ממשלה בהישענות על הרשימה המאוחדת של התנועה האסלאמית, בראשות חבר הכנסת מנסור עבאס.

אם עבאס ייכשל – הנשק ברחוב הערבי עלול להיות מופנה ליהודים | דעה

נזכיר לעצמנו כי מהלך דומה לזה, שבצדו פשרה טריטוריאלית - או ויתור על חלקי ארץ קדושים לעם היהודי, תלוי בנקודת ההשקפה - הסתיים בעבר הלא רחוק ברצח פוליטי של ראש ממשלה. הפעם השטח הימני דומם, ואפשר להסתכן ולהעריך שהשקט יישמר גם בהמשך אם יצליח נתניהו להקים ממשלה.

לפני כשנתיים הייתי שותף בהכנת סדרת כתבות על הקשר בין הימין הישראלי והזרם הנוצרי אוונגליסטי. זה הזרם שהיה לו חלק מרכזי בניצחון של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016. במהלך הכנת הסדרה התוודעתי למידת הגמישות והפרגמטיזם של הימין בישראל בעניין שרטוט הגבולות של המותר והאסור, הפוליטיים והמדיניים כאחד.

מטרת העל של האוונגליסטים היא לנצר את האנושות כולה ובראש ובראשונה את העם היהודי. תנאי לכך הוא מלחמת גוג ומגוג והריסת המסגדים בהר הבית ובהמשך, חזרתו של המושיע, המשיח, ישו הנוצרי. אבל חזרה זאת של ישו מחייבת קודם כל, לפי האמונה האוונגליסטית, קיבוץ גלויות יהודי בארץ ישראל השלמה. לשם כך האוונגליסטים משקיעים המון מאמץ וכסף כדי לעזור לכמה שיותר יהודים לעלות לארץ ולהתיישב בכל מקום, ועדיפות ניתנת לחיזוק ההתנחלויות. עשרות אלפי אוונגליסטים כבר הגיעו לישראל להתנדב בחיזוק מפעל ההתנחלויות והם תורמים מדי שנה מאות מיליוני שקלים למטרה זאת.

הימין בישראל ונתניהו בראשו הבחינו בפוטנציאל המדיני והכספי של האוונגליסטים, השתחלו בחריץ שבין הרצוי והמצוי באמונתם וכרתו איתם ברית. לפנינו למעשה מפגש אינטרסים ארוך טווח בין שני עולמות מנוגדים שאחד מהם לפחות, האוונגליסטים, רוצה בהיעלמותו של הצד השני, היהודי. למרות זאת, הם משתפים פעולה באדיקות. 

אנקדוטה קטנה: היהדות מאמינה בביאת המשיח והנצרות מאמינה בחזרתו של המשיח, הוא ישו הנוצרי. כששאלתי במהלך הכנת הסדרה את אחד מבכירי האוונגליסטים אם המשיח לתפיסתו הוא יהודי או נוצרי הוא ענה: "כשיבוא, אנחנו נשאל אותו אם זה הביקור הראשון או השני שלו בארץ הקודש".

הקשר בין הימין לנצרות האוונגליסטית יכול להסביר לנו רבות על הקשר בין הימין בישראל והתנועה האסלאמית בראשות עבאס.

הרי גם במקרה של התנועות האסלאמיות בעולם, מטרת העל היא לאסלם את כל האנושות. לתפיסתם, האסלאם הוא דת האמת והגרסה השמימית, המעודכנת והאחרונה שניתנה לבני האדם. הדרך להשתלטות על העולם אפשרית בשתי דרכים: מלחמה ו"ודאעואה", קרי הפצת הדת בדרכי שכנוע.  מתוך ריאליזם והכרה במגבלות הכוח, במיוחד במדינות שאין בהן רוב מוסלמי כמו באירופה ובישראל, אימצו רוב התנועות האסלאמיות בעולם את המודל הפרגמטי. זה מודל המתמקד בטווח הקצר בהישרדות - גיוס משאבים ולגיטימציה פוליטית - כקהילה מוסלמית, תוך אימוץ שיח המכיל לכאורה את האחר.

כמו במקרה של מפגש האינטרסים עם הנצרות האוונגליסטית, כך גם במפגש האינטרסים עם התנועה האסלאמית בישראל, זיהה הימין את החריץ בין הרצוי והמצוי אצל היריב והשתחל פנימה תוך כדי שהוא משתמש בבעלות שניכס לעצמו על הנרטיב היהודי כדי להכשיר את  המהלך, לאומית ודתית.

לאחר שנושל מזכויותיו על הנרטיב היהודי נותר לשמאל לאמץ נרטיב חדש. לשם כך הוא זקוק לאומץ לחבור לאזרח הערבי ולא כגלגל חלופי, אלא כשותף

שמעון ריקלין, אחד מדוברי הימין, כתב לפני כמה ימים בעמוד הפייסבוק שלו: "... קם ערבי שרוצה סדר אזרחי, ולפחות לנציגי הימין אמר שהוא מוכן לא לדבר על חוק הלאום. והוא איש דתי. מדוע הדחייה האוטומטית שלו כמישהו שיתמוך בממשלה מבחוץ? מי יותר מסכן את המשפחה היהודית? מנסור עבאס או מרב מיכאלי? מי יותר מסכן את חיילי צה"ל? מנסור עבאס או ניצן הורביץ בהאג? מי יותר מסכן את מעמדה הבין לאומי של ישראל? מנסור עבאס או יאיר לפיד?

"בעיני יש פה הזדמנות היסטורית לקדם את הסכמי אברהם לא רק עם האמירויות, אלא ממש פה על בסיס קידום סדר יום אזרחי ואמונה באלוקים. כי פה במזרח התיכון רק שיח על אלוקים יכול לפתור בעיות. ולא החילוניות המתנשאת. אחרת. חסרי האל והמחשיבים את עצמם רציונליים יהרסו את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית יותר מכל עבאס כזה או אחר". 

גם הרב חיים דרוקמן, ממנהיגי הציונות הדתית, התחיל להכשיר את הקרקע לשיתוף פעולה עם התנועה האסלאמית. אם צריך, אפשר לוותר על בן גביר בממשלה, הוא אמר. שהרי אם פיקוח נפש, לתפיסתו, דוחה שבת אז וודאי שאותו פיקוח נפש, קרי המשך שלטון הימין , דוחה את בן גביר לטובת עבאס. על זה נאמר "רק הימין יכול".

לאחר שנושל מזכויותיו על הנרטיב היהודי נותר לשמאל בישראל, אם חפץ חיים הוא, לאמץ נרטיב חדש שיאתגר את הנרטיב היהודי ימני, שהוא כיום הנרטיב הישראלי. לשם כך הוא זקוק לאומץ לחבור לאזרח הערבי ולא כגלגל חלופי, אלא כשותף. שותף ישראלי לכל דבר.