מהגרים מאפריקה מפגינים בתל אביב ב-2017
צילום: תומר ניוברג, פלאש 90

ההחמצה הגדולה: מה קרה לפתרון סוגיית מבקשי המקלט?

לפני שלוש שנים ישראל עמדה לפתור את הנושא בהסכם חסר תקדים עם האו"ם, אבל משם הכל השתבש • גילי כהן לוקחת אותנו אל מאחורי הקלעים של עולם קבלת ההחלטות במדינה - סיפור שהתחיל בתקווה גדולה, ונגמר תוך פחות מ-24 שעות בגלל הפייסבוק והבייס הפוליטי
עוד יום, גילי כהן
04 באפריל 2021
19:41
עודכן ב 09 אפריל 10:10

בחול המועד פסח לפני שלוש שנים נפלה פצצה, באמצע יום שקט של עונת המלפפונים הגיעה אחת הכותרות הגדולות שהיו בישראל: המדינה עומדת לפתור את סוגיית המהגרים מאפריקה שנמצאים כאן, בהסכם חסר תקדים עם האו"ם. התקווה הזו לא החזיקה הרבה זמן. והסיפור המשוגע למדי הזה כולל בתוכו הכול - פוליטיקה, יחסים בינלאומיים, שאלות על הגירה ועל מוסר, אבל גם קבוצות לחץ, אינטרסים - ויחסי ציבור. סיפור שממחיש מה קורה כשפוליטיקה פוגשת בני אדם.

האזינו לפרק בהסכת "עוד יום"

שרון הראל, בכירה בנציבות האו"ם לפליטים, סיפרה בריאיון לגילי כהן בהסכת "עוד יום" על היום שבו נחתם ההסכם. "זה רגע של איזושהי אופוריה שלא קיימת ביום-יום של העבודה שלנו, שבעצם מוציאה את כולם משלוותם בחול המועד", אמרה. גם מנכ"ל רשות האוכלוסין, שלמה מור יוסף, סיפר: "המתווה היה באוויר הרבה זמן, אבל הוא היה מתווה אחר. סך הכול עשרת אלפים סודאנים, דארפורים ואריתראים שיסייעו להם לצאת מישראל, על פני תקופה של מספר שנים. ההצעה של ישראל, שכל השאר יקבלו מעמד ויישארו בישראל, הייתה מתווה מאוד לא אטרקטיבי".

אבל לפני הכל, כמה נתונים: לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, לישראל נכנסו בשני העשורים האחרונים כ-65 אלף מבקשי מקלט – כלומר, כאלו שנכנסו שלא כחוק מגבול ישראל-מצרים, ונשארו בישראל. בגלל זה החליטה המדינה להקים גדר ענקית בגבול ישראל-מצרים. לא מאות אלפים, אלא הרבה פחות, אבל האמת היא, שהיום נמצאים בישראל בערך חצי מאלה שהגיעו אליה. כ-30 אלף איש, מרביתם מאריתריאה, לא כולל עוד אלפי ילדים שנולדו פה.

בסוף 2017 החליטה המדינה להציב להם שתי ברירות – כלא או גירוש. כלא במתחם המכונה "סהרונים", באזור חולות חלוצה, הרחק מתל אביב. או גירוש למה שמכונה "המדינה השלישית". אבל העניינים התחילו להסתבך עם הסיכומים לגבי ה"מדינה השלישית". אותה מדינה שלישית הייתה רואנדה (גם אוגנדה הייתה בתמונה), והיא הייתה נתונה ללחצים מאוד כבדים לסגת מהעסקה עם ישראל.


 מסיבת העיתונאים שבה נתניהו ודרעי הודיעו על ההסכם עם האו"ם (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

"נסענו למינכן גם לפגוש את שרת החוץ שלהם, ואחר כך נסענו לרואנדה", סיפר מור יוסף. "ראינו, התרשמנו והבנו שהם כתבו את זה בלי שהם לגמרי מתכוונים לזה. זה היה משהו שהוא לא היה סגור עד הסוף. זה העמיד את הנושא של מדינה שלישית בסימן שאלה. במקביל, היה דיון בבג"ץ. לנו היה חשוב שנקבל את ההחלטה על האו"ם לפני שבג"ץ יקבל את ההחלטה שלו, כי הנושא הזה של מדינה שלישית היה טריגר רציני מאוד לקיום ההסכם".

בישראל הבינו שמה שחשבו שיפתור את בעיית מבקשי המקלט עומד לרדת מעל הפרק. ואז הם חזרו לאותה הצעה לא אטרקטיבית של האו"ם בעיניי המדינה, שמוצאת מקום מגורים אחר מישראל לעשרת אלפים איש. שרון הראל הייתה שם בחדר הסגור, והיא מספרת איך לאט-לאט כל אחד מהצדדים התגמשו בדרך לעסקה: "נציבות האו"ם לפליטים לא מקדמת פתרונות מהסוג הזה בעולם. זאת אומרת, הפתרון הזה במובנים רבים הוא חסר תקדים. שבא ארגון או"ם ומציעה למדינה מערבית לשאת בנטל הפליטים ובעצם לקחת ממנה אחריות על מחצית, כמעט מחצית מהאוכלוסייה שנמצאת כרגע בטריטוריה".

אבל כבר אז ידע נתניהו שהעניינים התחילו להסתבך. שעות לפני מסיבת העיתונאים, החליט נתניהו לעשות כמה מהלכים כדי לטפל בתפוח האדמה הלוהט הזה. אחד מהם הוא לזמן ללשכתו כמה מפעילי דרום תל אביב. הפעילים יצאו בסערה מהישיבה ופרסמו את דבר חתימת ההסכם. מסיבת העיתונאים הוקדמה, החיבור הפוליטי של השרים לא נעשה. ולמרות כל זה, נתניהו החליט להמשיך בדרך ולהציג לציבור את מתווה האו"ם.

נתניהו הציג את הפרטים וענה באריכות לשאלות עיתונאים. אחר כך הגיע גם תורו של דרעי, אבל בשורה התחתונה - נתניהו הפך להיות הפנים של המתווה. מרגע זה, ההתנגדות למתווה הגיעה כבר מבית, ה"בייס" הליכודי רעד לגמרי. מירי רגב, אז שרת התרבות, שעה קלה אחרי שמסיבת העיתונאים הסתיימה, כתבה בפייסבוק: "אני מודאגת מהוויתור המהיר על עקרונות היסוד של מדיניות ההגירה של הממשלה. היא מסמנת את נקודת השינוי".

כעבור כמה שעות נתניהו מתחיל בתוכנית הנסיגה. השפה חזרה להיות זו שהייתה - ונתניהו חזר לכנות את מבקשי המקלט מסתננים. הוא גם חזר בו מהתוכנית המקורית. תיאור ההשתלשלות של שלמה מור יוסף מדהים למדי: "עזבתי את מסיבת העיתונאים בהרגשה של הישג עצום ונכנסתי למיטה בהרגשה של החמצה גדולה, שעד היום מלווה אותי". בשעת לילה מאוחרת הודיע נתניהו בפוסט בפייסבוק שהחליט להשעות את ההסכם.

"עזבתי את מסיבת העיתונאים בהרגשה של הישג עצום, ונכנסתי למיטה בהרגשה של החמצה גדולה שעד היום מלווה אותי"

הוא קרא לתושבי דרום תל אביב ללשכתו למוחרת בבוקר, שם המתינו להם השר אריה דרעי ומור יוסף, שסיפר: "הוא אמר להם שכשהוא חתם על ההסכם הוא חשב שזה נכון, אבל אחר כך הגיע אליו מידע נוסף ובעקבותיו הוא החליט שצריך לדעת להכיר בטעויות והוא מכיר בטעות של החתימה על ההסכם".

לקראת הצוהריים נתניהו הודיע רשמית, בפייסבוק כמובן - ההסכם מבוטל. אחרי 20 שעות של תהפוכות, הפור נפל. "ראש הממשלה הוא זה שחתם על ההסכם. הוא הבין את זה יותר טוב מכל אחד ואחד מאתנו. זה הסכם שהוצג ודויין, וטויב, ושופר וראש הממשלה הבין מצוין את זה. הוא ראש הממשלה, יש לו עוד שיקולים. יש איזו אינפורמציה שהוא קיבל שאנחנו לא מודעים אליה ששינתה את דעתו", אמר מור יוסף.

"מי שחושב שאפשר לקחת אותם אחרי 12 שנה ולהעמיס אותם על איזשהו כלי רכב ולהוציא אותם מפה – לא יודע איפה הוא חי"

הגורמים שהיו מעורבים בהסכם לא ויתרו. מור יוסף קרא בעצמו לשפי פז, ניסה גם הוא לשכנע אותה ביתרונות ההסכם. גם באו"ם לא ויתרו כל כך מהר. קודם כל, בניגוד למדינה, הם אמרו שמבחינתם ההסכם עדיין בתוקף, אפילו עד היום: "מבחינתנו, בעצם השארנו על השולחן את ההסכם, היה אפילו איזשהו ניסיון שלנו לראות אם אנחנו יכולים להיטיב אותו עוד טיפה. האם אנחנו יכולים ליישם אותו בפרק זמן שהוא פחות מחמש שנים למשל, ניסיון לעטוף את זה באיזושהי מעטפת עוד יותר מיטיבה".

זה לא עזר – נתניהו בחר צד. מור יוסף, נציג המדינה שהוביל את המהלכים, הצר על כך והסביר שמדינה פספסה את הפתרון לבעיה. "אנשים היו מוצאים את מקומם, מי שהיה רוצה לנסוע למדינה מערבית היה נוסע למדינה מערבית", אמר. "היו מפרקים את הריכוז הגדול בדרום תל אביב. מה האלטרנטיבה? כולם פה. לא הלכו לשום מקום, והם לא ילכו לשום מקום. מי שחושב שאפשר לקחת אותם אחרי 12 שנה ולהעמיס אותם על איזשהו כלי רכב ולהוציא אותם מפה לא יודע איפה הוא חי".

היעדר הפתרון מביא לכך שבינתיים, למרות שכבר שנים אין מי שחוצה את הגבול לישראל, נולדים עוד ועוד צאצאים של מבקשי מקלט, שגם הם במעמד לא ברור. המדינה, אגב, לא ממש סופרת אותם ברשומות.

הנה, אחרי כמעט שלוש שנים, לנתניהו נוצר קלף חדש - הסכם הנורמליזציה עם סודאן. אולי נסללה הדרך לחזרתם של אלפים לבתיהם? שרון הראל מסבירה: "השעה לא בשלה לדבר בכלל על החזרה של סודאנים לסודאן. הכרזת הנורמליזציה היא בין המנהיגים. הסכם עדיין לא נחתם בין המדינות. וגם לימים שייחתם - צריך לראות מה משמעותו של ההסכם הזה".

כשנתניהו ביטל את ההסכם הוא למעשה בחר שלא לפתור את הבעיה ולגלגל אותה לפתחה של הממשלה הבאה. בינתיים, ישראל נמצאת במשבר פוליטי מתמשך, תקופת בחירות שיש לה נקודת התחלה, אבל לא ברור מתי ואיך יגיע הסוף. הסיפור הזה, של פרשיית מתווה האו"ם, יכול לספק לנו הצצה מבפנים לאיך ההחלטות מתקבלות כאן. איך למרות עבודה מסודרת, משא ומתן ממושך, פעילות מעבר לים של המדינה ושל שלוחותיה ואנשיה, בסוף - הכול נקבע על ידי הפייסבוק והבייס הפוליטי.